הקדמה

פעם היתה לי גינת גג, זוהי הייתה אחלה גינה, הייתה בה הספקת מים שוטפת מדודים, שמש בשפע, והרבה מקום.

אך הייתה בעיה אחת בגינה, כדי להגיע אליה היה צריך לטפס מחוץ לחלון על הסורגים ולמשוך עצמך לגג.
הגינה ואני חיינו יחדיו קרוב לשנתיים, עד שפסח אחת רצינו לנסוע לסיני (הבת זוג ואני, לא הגינה), ביקשתי משכנה טובה שתשקה לי את העציצים, אך לא היה לי נעים לבקש ממנה לעלות גם לגג, וכך כשחזרנו לבית גילינו שזוהי סופה של גינת הגג.

באותו ערב נולד לי הרעיון של “עציצים על שלט רחוק” או ליתר דיוק, עציץ שניתן להשאיר ללא מגע יד אדם לתקופה ארוכה.

תחילת התכנון

חברי הטוב תום המהנדס אהב גם את הרעיון והריץ מספר פילוטים משלו לפתרון, גם אני בניתי כמה פילוטים ונסיונות. העיקרונות אשר הנחו את שנינו היו:

• KISS – Keep It Simple Stupid
• זול
• ירוק

לכן הלכנו על “זבל” או חומרים ממוחזרים שניתן למצוא בכל אזור מסעדות – למשל ג’ריקנים צהובים של שמן, דליים של טחינה (תודה לפלאפל זוהר ופלאפל במסדה), חולצות ומגבות ישנות (תודה לבריכת הטכניון על פינת אבדות ומציאות).

עקרונות התכנון

1. שחרור נכון של חומרי דישון וקומפוסט לאורך תקופה ארוכה.
2. יכולת אחיזת מים טובה של הקרקע.
3. אוורור מתאים בקרקע (קיבול שדה)
4. שחרור מבוקר של המים.

בן השאר הרצנו ניסיונות של בקבוק ליטר וחצי עם פקק מחמר או בד אשר ישחררו מים רק כאשר האדמה יבשה, ניסיונות אלו עבדו אך יותר מדי תקלות של שחרור מהיר מדי או איטי מדי והשתנות שטף המים ביחס לזמן.

הפתרון אותו ישמנו לבסוף בהצלחה

יצירת מאגר מים תחתון, “שאיבה” של המים בעזרת הקפילריות (נימיות) של מגבת או פיסת בד ישנה לתחתית ומרכז העציץ ומשם יניקה קפילרית של הקרקע בהתאם לדרישת הצמח.

הבעיה המשמעותית היא שהבד מתכלה לאחר תקופה של חצי שנה עד שנה, ואז “מתקלקלת המשאבה”, פתרנו בעיה זאת על ידי חורים בקוטר של 0.5 מ”מ בתחתית העציץ, דרך חורים אלו ישלח הצמח שורשים.

חלק מהצמחים ישלחו את השורשים עד למים ואחרים רק מעל כאשר השורשים נהנים מאדי המים.

בעיות אפשריות הן שכאשר העציץ בחוץ בתקופת החורף מי הגשם יכנסו לעציץ יעלו את מפלס המים עד לקרקע ובית השורשים, דבר אשר יגרום לבעיות אוורור הקרקע ולרקבון השורשים (והצמח). פתרון אפשרי לכך היינו נקז אשר ינקז את המים כאשר מגיעים למפלס מסוים (פשוט לקדוח חור בגובה מוגדר), אלא שפתרון זה מוביל לבעיה נוספת והיא יתושים בתקופה החמה (היתושים נמשכים למים או קרקע רטובה), הפתרון הפשוט לכך היינו לסתום את חור הנקז על ידי הדבקת דקטייפ (דבק חבלה) על החור מסוף החורף ועד החורף הבא.

נושא שיש לשים לב אליו היינו האטימות, כמו שציינתי קודם, יתושים מצליחים להתגנב לכל פתח קטן הנגיש למים או רטיבות ואז המתקן הופך להיות מפגע סביבתי. לכן יש לשמור על עבודה מדוייקת וטובה כדי שלא יישארו חריצים או פתחים כלל, כאשר עובדים עם דליים ישנים של טחינה אין הדבר בעיה בגלל ההתאמה של דליים אחד לשני, אך כאשר עובדים עם הג’ריקנים הצהובים של השמן, יש הרבה עבודות איטום עם סיליקון ודקטייפ אשר מקשים את העבודה ומייקרים אותה.

בנושא הדישון לא ארחיב אך רק אומר כי יש ליצור קרקע (מצע גידול) מתאימה, אני עשיתי זאת עם ערבוב נכון של קומפוסט ואדמה חרסיתית מהכרמל, אך יש להימנע מצניחת פני השטח עקב פירוק הקומפוסט.

את הנושא חקרתי בקריאה, ניסוי ותהייה במשך 4 שנים, ולכן תיארתי מעלה בקצרה על בעיות שונות ומשונות אשר הופיעו.
את התוצר הסופי בנינו כמה ימים לפני עזיבתי את חיפה, והחבאתי אותו על גג סודי בטכניון בלילה האחרון שלי בחיפה.

התמונות המוצגות הנם לאחר ביקור של יותר מחצי שנה ללא התערבות אדם, שימו לב לשעועית שגדלה,

לצערי מכיוון שלא בררתי את הצמחיה גדלה הרבה עשביית בר (אך בכל זאת ניתן לראות בזאת הצלחה עקב כמות הביומסה המכובדת שגדלה!)

תודה רבה ואשמח לקבל שאלות במייל.