דרישות מהערוגה

במאמר הקודם הגדרתי את האתגר שלי – לגדל ירקות במרפסת.

כבר בחודשים לפני שעברנו לדירה ניסיתי לחשוב מה אני רוצה מהמערכת שאבנה. כפי שכתבתי, היו לי ניסיונות בעבר לגדל ירקות בעציצים. זה לא עבד. הבנתי שאני רוצה משהו שיעבוד יותר כמו ערוגה, כמו מערכת מורכבת ועמידה יותר מעציץ. עציץ רגיל הוא מאוד רגיש לשינויים. למיטב ידיעתי רוב תמותת עציצי הבית היא בעקבות בעיות השקיה. לרוב, דרך אגב, מהשקיית יתר. אז הבנתי שאני רוצה מערכת שתווסת טוב יותר את הלחות שלה, כלומר תדע להשתמש במים שהיא צריכה ולא יותר מזה. יחד עם זאת חיפשתי מערכת שתהיה חסכונית במים – גם כשגידלתי ירקות בגינה הייתי מאוד “אכזרי” אליהם מבחינת כמויות המים שהייתי מוכן להשקיע, ולאור מצב המים שלנו אני לא מתכוון “להתרכך” בנושא.

מכיוון שזו ערוגה במרפסת, חשוב היה לי שלא יטפטפו ממנה מים בכל פעם שאני משקה כדי שלא ייווצרו שלוליות וגם כדי שאחרים יוכלו להעתיק את העקרונות לדירות שלהם.

בעיה נוספת שהיתה לי, ולגנני מרפסות רבים אחרים, היא שאין לנו ברז במרפסת. בהתאם לכך, ההשקיה לא יכולה להיות תלויית צנרת, ולכן גם ללא מחשב השקיה.

בונוס טוב יהיה אפשרות להשתמש במערכת מים אפורים (על איך הרווחתי את הבונוס הזה אכתוב בפעם אחרת).

אחד הכיוונים שבדקתי היה מערכת הידרופונית. זה עולם שלם שטרם צללתי לתוכו, ואני מקווה להגיע גם אליו בהמשך המחקר שלי, אבל בינתיים חשוב היה לי שהערוגה תהיה קלה לתפעול ותפעל על עקרונות פשוטים. ערוגה משוכללת זה מגניב, אבל ערוגה פשוטה, אפילו יותר.

היה ברור לי שאומנם השטח שאקצה לטובת הערוגה יהיה קטן, אבל רציתי לקבל ממנו מקסימום ייבול. לשם כך המערכת היתה צריכה להיות אינטנסיבית למדי, לכלול יכולות דישון/הזנה בתוכה, ולתת לצמחים תנאי מחייה אופטימליים.

שיקול אחרון ומאוד חשוב – היה שהערוגה תהיה אסתטית כדי שיהיה נעים לשבת לידה במרפסת, וכדי שכל מי שיראה אותה יחשוב שזה פתרון שיכול לעבוד גם עבורו. “ירקות להמונים” כבר אמרתי?

השיטה – ערוגות פתיל

נזכרתי בשיטת ערוגות שהראה לי בן דוד רחוק שלי, ע’ (השם המלא שמור במערכת). הוא קרא על שיטה שנקראת ערוגות פתיל (wicking beds) באינטרנט ויישם את זה באדמה החולית שבחצר שלו. המוטיבציה שלו לטכנולוגיה היתה שונה – אצלו החלחול כל כך מהיר שמאבדים המון מים. הוא השתמש בשיטה שנקראת ערוגת פתיל פתוחה (פירוט איך עובדת ערוגה שכזו נמצא בהמשך, וגם במצגת שע’ בנה).

רוב מה שאני למדתי ויישמתי בערוגה שבניתי, ומוצג כאן לקוח מהאתר http://wickingbed.com/, מקורות נוספים נמצאים בסוף המאמר.

העיקרון של הערוגה פשוט: למים יש כוחות משיכה חזקים. הם נמשכים לשולי המיכל שמחזיק אותם וגם לעצמם. בזכות כוחות משיכה אלו, כשמים נמצאים בחלל צר הם מטפסים למעלה, נגד כוח המשיכה. זוהי עלייה נימית. העלייה הנימית יכולה לטפס כ20-30 ס”מ, אם ניתן לה את החללים הצרים שהיא דורשת.

הערוגה שבניתי נקראת ערוגת פתיל סגורה. זהו אגן אטום, לרוב עשוי ניילון, בעומק כולל של 50-60 ס”מ שבו המים יושבים בתחתית ו”מטפסים” בעלייה נימית בערך עד אמצע הגובה. שורשי הירקות מגיעים לעומק האגן, פחות או יותר עד לגובה אליו מגיעים המים. המים נשארים כל הזמן בתוך הערוגה והשורשים מוצאים אותם באזור שהוא לח, אך לא רטוב, ולכן הוא גם עשיר יותר בחמצן – גורם שמשפר את צמיחת הירקות. אין איבוד מים באידוי מפני הקרקע. אין שלוליות על פני הקרקע. מצד שני, עודפי המים מחלחלים מתחת לעומק השורשים ולא על הרצפה.

שרטוט חתך של ערוגת פתיל סגורה (ללא צינור ההזנה)

המים בערוגה מוזרמים ישירות לתחתית האגן ומפוזרים שם בעזרת צינור מנוקב – בהשקייה תת קרקעית. את החצי ה”נימי” של האגן ממלאים בחומר בעל חללים קטנים שיאפשר למים לטפס. מדריכים שונים  שמצאתי ממליצים להשתמש בחול או בחומר אורגני (להלן: מטריקס אורגני). היתרון של המטריקס האורגני הוא בכך שהוא מתפרק ומשמש להזנה. בנוסף, כשמשתמשים במטריקס האורגני, המים שמטפסים לערוגה אינם רק מים, אלא סוג של תה קומפוסט.

שיטת ערוגות הפתיל ניתנת ליישום פחות או יותר בכל קנה מידה. ניתן לבנות עציצים כאלו (מדריכים בנושא יעלו בהמשך), ערוגות מרפסת (כמו זו שבניתי), ערוגות חצר ואפילו שדות חקלאיים שלמים.

השקיה והזנת הערוגה

השקיית הערוגה נעשית בעזרת צינור אנכי, שראשו מבצבץ מעל פני הקרקע. הצינור הזה יורד מטה  ומתחבר לצינור פיזור המים האופקי, ששוכב בתחתית הערוגה. ניתן להשקות את הערוגה דרך פני האדמה, וזה אף נחוץ בשלבי ההתפתחות הראשונים של שתילים, אך מהר מאוד כל ההשקיה נעשית “דרך הצינורות המקובלים” אל תחתית הערוגה. השקיה התחתית מעודדת את הצמחים להעמיק שורשים ולהתפתח, וחוסכת אובדן מים באידוי מהקרקע.

מאגר המים/לחות שנוצר בתחתית הערוגה מאפשר להשאיר את הערוגה ללא השגחה צמודה לאורך זמן, ולמעשה די פותר את בעיות ההשקיה של העציצים.

מאגר המים וההשקיה התחתית פתרו עבורי את הצורך להשקות עם צינור/טפטפות (שכאמור לא פרוסים במרפסת שלנו). יש לדאוג לניקוז לערוגה, בערך באמצע הגובה, בחיבור בין האזור הנימי לאזור השורשים.

לגבי הזנת נויטריאנטים, או במילים אחרות חומרי הזנה/דישון, ניתן תמיד לשלב הזנה נוזלית עם ההשקיה. בנוסף, השיטה של ערוגות הפתיל שבה בחרתי מציעה לשלב חוות תולעים אדומות בתוך הערוגה. התולעים ניזונות מהמטריקס האורגני שנרקב בערוגה לאורך הזמן וכן משאריות אורגניות שמוסיפים להם ב”מגדלי תולעים” (ניתן לצפות בסרטון עם ההסבר של מאשה דולב בנושא. אפרט על המגדל שאני בניתי בהזדמנות אחרת). הלחות הקבועה מספקת לתולעים תנאי מחייה טובים והתנועה שלהן מאווררת את הקרקע ומפיצה את ההומוס ברחבי הערוגה. השאריות האורגניות שנכנסות לערוגה עוזרות להשלים את נפח החומר שהערוגה מאבדת בגידול הצמחים.

כל מי שמרגיש שהוא סובל עכשיו מעודף פרטים, מוזמן לגלול למטה לסיכום ואולי לחזור לקרוא כשירצה להתחיל להתנסות בשיטה. מי שהדברים ברורים לו עד כאן, יכול לקרוא את שני הסעיפים הבאים שמרחיבים את הבנת השיטה והשימושים שלה.

ערוגת פתיל פתוחה – נשארים מחוברים לקרקע

שיטת ערוגות הפתיל איננה מתוכננת דווקא לגידול מנותק מהקרקע. ניתן לשלב את עקרונות הפתיל גם בערוגות בחצר או אפילו בחלקה חקלאית. ניתן ליצור ערוגת פתיל שהחלק הנימי שלה נמצא מתחת לפני האדמה והחלק של השורשים נבנה כערוגה מוגבהת.

אפשרות אחרת היא ליצור ערוגת פתיל פתוחה. גם במקרה כזה חופרים שוחה עבור החלק הנימי של הערוגה, ומדפנים אותה בניילון. ההבדל הוא שבערוגת פתיל פתוחה דואגים ששפת הניילון, לפחות בצד אחד של הערוגה תשאר 10 ס”מ מתחת לפני האדמה. ממלאים את האגן במטריקס אורגני ומעליו עורמים את האדמה/מצע שתילה ובסוף מחפים את הכל. עודפי המים יעברו בתנועה נימית מתוך הערוגה כלפי הצד הפתוח שלה. בצד הפתוח ניתן לשתול עץ, ובערוגה לגדל ירקות. העץ יקבל את עודפי המים וגם לחות קבועה ומתונה. שורשי הירקות יגיעו ללחות של הערוגה. זה נהנה וזה לא חסר.

שרטוט חתך של ערוגת פתיל פתוחה (ללא צינור ההזנה)

לוכדי טל – הרחבה לערוגת פתיל בשטח פתוח

שכלול נוסף לערוגה (פתוחה או סגורה), בשטח פתוח הוא להפוך את השוליים שלה ללוכדי טל. פשוט יוצרים שפה רחבה של הניילון בשולי הערוגה, עם שיפוע קל כלפי פנים. את השפה מכסים באבנים. הטל שמתעבה על האבנים, ניגר אל הניילון ומתנקז לתוך הערוגה. גאוני!

צא ולמד – מתחילים בניסוי קטן

לפני שבניתי את הערוגה עשיתי ניסוי קטן שעובד לפי עקרונות הפתיל. הניסוי הסתמך על סרטון שראיתי לפני כמה שנים ומאוד אהבתי.

בניתי עציץ דלי כדי ללמוד ממנו. תמיד מומלץ לנסות מודל של כל טכנולוגיה שרוצים לנסות. בכלל, עקרון פרמקלצר  קורא להתחיל בקטן, בקנה מידה שניתן להשתלט עליו.

תוכלו לקרוא עוד על עציצים דומים בפוסט של ליאור. אני מקווה לכתוב בקרוב מדריך שיסקר את עציץ הדלי שבניתי ואפילו פיתוח נוסף שעשיתי לו.

סיכום – עקרונות ערוגות הפתיל

כדי שערוגה תעבוד לפי עקרונות ערוגת הפתיל צריך:

1. רצון לגדל ירקות באהבה
2. אגן סגור של 20-30 ס”מ
3. עומק כולל לערוגה של 50-60 ס”מ
4. מטריקס אורגני בחצי התחתון של האגן
5. צינור לפיזור המים בתחתית האגן ופתח ניקוז באמצע הגובה
6. הפיכת הערוגה לחוות תולעים

אז איך בניתי את הערוגה אצלי? מה היו החומרים שבהם בחרתי? איך עושים עציצים כאלו מסוגים שונים? אילו שיקולים ובעיות צצו אחרי שבניתי את הערוגה?

על כל אלו בחלק השלישי שיפורסם בקרוב.

ניסוי בע”מ, ביחד עם העם

חשוב מאוד לציין: שיטת ערוגות הפתיל קיימת ונוסתה בעולם. בארץ, למיטב ידיעתי, יש מעט ניסיון איתה. לגבי ערוגות פתיל לגידול ירקות בדירות/מרפסות – אני לא יודע אם זה נוסה איפשהו לפני כן (אשמח לדעת אם כן). בכל אופן, חשוב לי לשים ערבון מוגבל על כל העניין. אני עורך ניסוי. הוא חלק מהחיפוש שלי אחר פתרונות לאתגר הירקות בעיר. יכול להיות שהניסוי לא יצליח. לוקח זמן עד שבאמת מבינים מערכת שכזו – גם אם לפעמים בהתחלה היא נראית טוב צריך לצבור ניסיון כדי להסיק מסקנות. אבל חשוב לי לחלוק את הניסוי אתכם תוך כדי פעולה – זה קוד פתוח – מי שרוצה מוזמן להצטרף לקבוצת המחקר, להשתתף בניסוי, לעזור בפיתוח ולשתף אותנו בתוצאות שאליהן הגיע. אני אמשיך לשתף כאן בתוצאות שלי. אתם מוזמנים לעקוב.

לינקים להעמקה

http://wickingbed.com/
באתר נמצא גם קישור למסמך המפורט:
Wicking bed – a new technology for adapting to climate change

האתר http://www.waterright.com.au/  מכיל המון חומרים, בינהם:
סקירה ותמונות של הקמת ערוגת פתיל סגורה בשטח פתוח
אודות עומק הערוגות
Wicking worm bed מסמך מקיף על שימושים שונים של ערוגות פתיל
סרטון מוצלח על קופסאות פתיל וערוגות פתיל:
 

סרטון על ערוגות פתיל כהתמודדות עם משבר האקלים והדגמות חילחול מים בהשקייה רגילה ותחתית: