אנחנו רוצים לפתח מערכת בת קיימא. מערכת עמידה, עצמאית ופורייה, ממש כמו מערכת טבעית. אם ברצוננו ללמוד איך לגדל את המזון שלנו בצורה שפועלת ביחד עם הטבע ולא כנגדו אנו צריכים לחשוב כך גם על המיקרואורגניזמים – כיצד ניתן לעבוד איתם, ואף לרתום אותם לטובתנו?
אנחנו רוצים לפתח מערכת בת קיימא. מערכת עמידה, עצמאית ופורייה, ממש כמו מערכת טבעית.
אז התחלנו לחקור:
- איך נוכל למקסם את ניצול מי הגשם והנגר על מנת לבסס מערכת שלא תלויה בהשקיה
- איך נוכל לחקות דפוסים טבעיים של התנהגות מערכות אקולוגיות כמו סוקצסיה.
- מהי גישת השתילה האופטימלית אם ברצוננו לבסס עצים עמידים לדורות
ועכשיו נבחן היבט נוסף של המערכת, היבט שקיים בכל המערכות הטבעיות מאז ומתמיד… ההיבט הזה הוא עולמם העצום אך הבלתי נראה של המיקרו-אורגניזמים.
ניתן לומר שכל הביוספירה, כל עולם החי, כל המערכות הביולוגיות מבוססות על פעולתם של המיקרו-אורגניזמים. אפילו גוף האדם. למעשה רוב המסה הביולוגית בעולם מורכבת ממיקרו-אורגניזמים.
מאז גילה האדם את עובדת קיומם היחס כלפיהם הוא בעיקר חשדני, עקב תשומת לב מיוחדת לחלק קטן מאוד מתוכם, המיקרואורגניזמים הפתולוגים, שבמצב של חוסר איזון מחוללים מחלות בגוף האדם ובגידוליו החקלאיים. לכן כשאנשים חושבים על חיידקים, בקטריות ופטריות האסוציאציה הראשונית היא בעיקר שלילית.
בתחום בריאות האדם החלה התקדמות משמעותית ביחס כלפי מיקרואורגניזמים – הבנו שהם חיוניים מאוד למערכות שונות בגופנו בכלל, ובמערכת העיכול בפרט, ואף התחלנו לחשוב פעמיים לפני שאנו צורכים אנטיביוטיקה – המחסלת ללא הבחנה מיקרואורגניזמים “טובים” ו”רעים” כאחד.
ומה לגבי תחומים אחרים בחיינו? כמו למשל המערכות לגידול המזון שלנו? בחקלאות קונבנציונאלית הם מושמדים בשיטתיות. מופר כל האיזון הטבעי של אוכלוסייתם. אם ברצוננו ללמוד איך לגדל את המזון שלנו בצורה שפועלת ביחד עם הטבע ולא כנגדו אנו צריכים לחשוב כך גם על המיקרואורגניזמים – כיצד ניתן לעבוד איתם, ואף לרתום אותם לטובתנו?
אז הפעם אדבר על אחת (רק אחת…) מבין כל ביליוני היצורים(!) האלה – לגברת הזו קוראים מיקוריזה, ושווה מאוד להכיר אותה.
לפני שאתחיל, ארצה לציין שאת כל מה שלמדנו בנושא למדנו תודות לדני לוי – שותף למחקר המיקוריזה במכון וולקני. היה לנו מזל גדול לפגוש אותו… לא רק שדני שיתף אותו בידע שלו אלא עשה ככל שביכולתו לסייע לנו בפרוייקט יער המאכל. יש אנשים טובים אי שם במשרד החקלאות….
ונחזור לגברת – מיקוריזה היא למעשה משפחה בתוך ממלכת הפטריות שמקיימת יחסי סימביוזה עם צמחים.
(בממלכת הפטריות יש עוד שתי משפחות עיקריות – משפחת הפטריות הספרופיטיות המפרקות חומר אורגני מת ופטריות טפיליות).
למעלה מ- 90% מהצמחים מקיימים יחסי סימביוזה עם פטריות כל שהן, והם לא יוכלו להתקיים בלעדיהן. למעשה הפטריות והצמחים איתם הן מקיימות סימביוזה התפתחו אבולוציונית ביחד, והקשר הזה קיים בכדור הארץ כבר 500 מיליון שנה.
אפשר לתהות על מהות היחסים בין הצמח למיקוריזה – מה המיקוריזה מקבלת? המיקוריזה לא יכולה לעשות פוטוסינתזה, ולכן את הסוכרים שלה היא מקבלת מהצמח. המיקוריזה לא יכולה לחיות ללא הצמח.
ומה הצמח מקבל?
- המיקוריזה מגדילה את שטח הפנים של השורשים , ומבצעת קליטה מהירה של חומרי הזנה ומים מהקרקע
- מגבירה את עמידות הצמח לעקת מליחות ויובש
- מגינה על הצמח מפני פטריות טפיליות ומחלות אחרות
איך היא עושה את זה?
המיקוריזה יושבת בשורשי הצמח. היא מגדלת תפטיר (mycelium) הנראה למעשה כמו הארכה של השורש עצמו. התפטיר יכול להגיע למקורות מים והזנה רחוקים יותר כשהצמח נכנס למצב של עקה. התפטיר גם יכול לעטוף חלקיקי סלע ולמוסס אותם ליסודות הזנה בצורת שזמינה לצמח! שורש לא יכול לעשות את זה…
סוגים של מיקוריזה
ישנם למעשה שני סוגים עיקריים:
- אנדו-מיקוריזה: יושבת ממש בתוך שורשי הצמח. האנדו-מיקוריזה הינה פטריה ספציפית לכל צמח.
- אקטו-מיקוריזה: יושבת על השורש ועוטפת אותו מבחוץ. האקטו-מיקוריזה יכולה להתאים למגוון רב של צמחים. לדוגמה, glomus intraradices היא סוג של אקטו-מיקוריזה שמתאימה לכל סוגי הצמחים הארץ-ישראלים ועוד הרבה אחרים. זה הסוג בו אנו משתמשים וזה הסוג אותו ניתן לרכוש.
בין האנדו-מיקוריזות הידועות בארץ ניתן למצוא את האורניות – שמקיימות יחסי סימביוזה עם עצי אורן וכמהין – המקיימות יחסי סימביוזה עם צמח השמשון ההדור
כיצד משתמשים?
- ערבוב באדמת שתילה – ניתן לקחת אבקה קנויה, או לקצוץ שורש מאוכלס עם מיקוריזה ולערבב עם אדמת השתילה. באדמה זו ניתן להשתמש להנבטה של צמחים שנובטים מהר במגשים או להעברות.
- “שיטת השניצל” – נקמח את בית השורש של השתיל לפני העברה לעציץ גדול יותר או לאדמה. הנה סרטון שמדגים הדבקה בשיטצ השניצל.
- להרביית המיקוריזה באופן עצמאי ניתן להדביק צמח מסויים, עדיף רב שנתי ולגדל אותו בעציץ. כשהעציץ יתמלא בשורשים נוכל להוציא את השורשים ביחד עם האדמה, לגרוס את זה ולשלב באדמות שתילה נוספות. עדיף להשתמש במצע סטרילי – וורמיקוליט למשל.
- על מנת להדביק צמחים בוגרים שכבר שתולים באדמה ניתן להדביק שתילים קטנים של אספסת או של תלתן ולשתול בקרבת הצמח הבוגר. כשהשורשונים של האספסת\ תלתן יפגשו את השורשונים של הצמח הבוגר תתרחש ההדבקה (איזה יופי!)
- שימו לב – בייחורים לא מומלץ להדביק את הייחור בהשרשה הראשונה, אלא בהעברה הראשונה למיכל גדול יותר או לקרקע.
- בסרטון זה ניתן לראות כיצד אני משלבת את המיקוריזה בגינה, והפתעות נוספות…
השימוש במיקוריזה מומלץ לצמחים רב שנתיים ולצמחים חד שנתיים שמניבים לאחר יותר מארבעה חודשים מזריעתם.
אלו שתילי חרוב מודבקים במיקוריזה אצלנו במשתלה. שתילים אלו הודבקו בשיטת השניצל בזמן העברתם למיכלים גדולים יותר.
איך ניתן לדעת שאכן התרחשה הדבקה? רק ע”י בדיקת השורשים במיקרוסקופ. ניתן להשתמש גם במיקרוסקופ מן הסוג הפשוט ביותר.
רגע, אז למה לא כולם קופצים על זה?!
כיום השימוש במיקוריזה בישראל נמצא בחיתוליו והיישומים עדיין מצומצמים. גם בגלל שאנשים לא מכירים את זה (חקלאים, גננים ואנשים פרטיים) וגם בגלל שהשימוש במיקוריזה אומר שלחקלאי אסור להשתמש בחומרי הדברה נגד פטריות…
התחומים היחידים שאני יודעת עליהם שעושים שימוש קבוע במיקוריזה הוא בענף הזיתים – כיום רוב שתילי הזיתים נמכרים כשהם כבר מודבקים – ובתעשיית פרחי הליזיאנטוס (איזוטרי משהו…)
מחקרים שנעשו בארץ ובחו”ל מוכיחים את יעילותה של הפטרייה במגוון רב של צמחים. את היתרונות ניתן לראות בצורות שונות – בחלק מהצמחים זה יתבטא בקצב הצימוח, בחלק מהצמחים זה יתבטא בכמות הפרי, בעמידות למחלות, ועוד.
אחד הניסויים למשל, הוכיח שניתן להפחית עד 40% מצריכת המים של דשא, כשהוא מודבק במיקוריזה. מדהים לא? חישבו כמה מים ניתן לחסוך אם כל הגננים ידעו על כך.
אתם יכולים לעזור להפיץ את הבשורה! – ספרו על כך לגננים ,מתכנני נוף, שתלנים , לחקלאים ולכל אדם שיכול למצוא בזה שימוש.
ובינתיים, מי שרוצה לקנות בשביל להדביק את הצמחים אצלו בגינה ניתן לרכוש אבקת מיקוריזה אצלנו ביער המאכל בקדרון.
לתוכן זה נכתבו 20 תגובות