טוב, אז קיימתי את שהבטחתי במאמר אודות תנורי שמש. ה-SunSilder בנוי בעיקר מקרטון, נסורת ונייר עטיפה של חטיפים, ועוד ז(ה)בל – מה שהופך אותו להיות תנור שניתן ליישם בכל בית, בלי להוציא כסף רב או למצוא חומרים מיוחדים. זוהי הגירסה הראשונה של התנור. בקרוב יהיו שיפורים.
טוב, אז קיימתי את שהבטחתי במאמר אודות תנורי שמש. ה-SunSilder בנוי בעיקר מקרטון, נסורת ונייר עטיפה של חטיפים, ועוד ז(ה)בל – מה שהופך אותו להיות תנור שניתן ליישם בכל בית, בלי להוציא כסף רב או למצוא חומרים מיוחדים. זוהי הגירסה הראשונה של התנור. בקרוב יהיו שיפורים.
SunSlider – המטרה
מה שהוביל את הפיתוח של הSunSlider הוא העיקרון “להשתמש במה שיש (במה שזמין)”. זאת אומרת, כמה שיותר פסולת שקל למצוא בכל מקום. הבחירה הזאת כנראה יוצרת התפשרות מסויימת ביעילות. בתכנית שלי לבנות את הSunSlider+ שיהיה בנוי מחומרים קצת פחות נגישים (כמו דיקטים, קופסת פח פנימית, ובידוד יותר משמעותי) אבל בבניית דגם ה+ המטרה תהיה להגיע לחום יותר גבוה. כך תתאפשר לאנשים שמעדיפים תנור פשוט ומסתפקים בו לבנות אותו, בעוד שתהיה אפשרות גם למי שמעוניין בדגם קצת יותר “עצבני” לקבל את מבוקשו.
תכנון וחלקים
ה-SunSlider מורכב משלושה חלקים עיקריים: הקופסא – תא האפייה המבודד; הנדנדה – שמאפשרת לשנות את הזווית אל מול השמש בלי להוציא את המזון החוצה כל פעם; והרפלקטור – שמקרין את אור השמש לתוך התנור כדי להגביר את החום.
מכאן ואילך אני מציג את שלבי הבנייה של ה-SunSlider 1.0, ואחרי מקצה שיפורים (מה שיוכרז כגירסה 1.1) אעלה את החומר לדף המתאים באקו-ויקי.
הקופסא
הקופסא עשוייה משתי קופסאות קרטון (עדיף כמה שיותר מרובעות), כשהקטנה יושבת בתוך הגדולה, וברווח בידוד. הבידוד בו השתמשתי היה נסורת גסה, כזו שאפשר להשיג בכל נגריה. המניע הכי גדול להשתמש בנסורת כבידוד הוא שממש קל להכין את הבידוד – פשוט ממלאים את הרווח בנסורת. כדי שהקופסא הקטנה לא תזוז בתוך הגדולה, יצרתי גלילי קרטון שיחזיקו את הקרטון הפנימי מכל הכיוונים.
את הקופסא הפנימית צבעתי בצבע שחור עמיד בחום (כזה של קמינים) שנשאר לי מפרוייקט אחר שעשיתי, אבל לדעתי אפשר לצבוע גם בצבע שלא עמיד בחום במיוחד.
לצורך סגירה בין הקופסאות, חיקיתי את הסגירה בהם משתמשים לעיתים בקרטון – לשונית שנכנסת לחריץ – וחתכתי את ה”כנפיים” של הקופסא החיצונית כך שתכסה את כל המרווח בינה לבין הקופסא הפנימית, כשהלשוניות נעשו בבסיס של ה”כנפיים” של הקופסא החיצונית.
את הלשוניות תפסתי מתוך הקופסא הפנימית עם מסמרים ישנים.
הנדנדה
את הנדנדה עשיתי מפח שמן זית, כשאת הפאות העליונה והתחתונה חתכתי כך שמהן אתלה את הנדנדה. את הנדנדה תליתי על שתי חתיכות במבוק, בהן קדחתי חור קטן, העברתי אותן בדופן התנור, ובעזרת חוט ברזל שעבר בחור הקטן שקדחתי, קיבעתי אותן לקוספא מבחוץ. על חוט הברזל הדבקתי חתיכת קרטון מרובעת (עם חור במרכז שדרכו עובר הבמבוק) באמצעות דבק נגרים כך שהקרטון מחזיק את חוט הברזל במקום.
הכוונת
הכוונת שעוזרת להחליט האם התנור עומד מכויל אל מול השמש, עשויה מבורג שמחובר לחתיכת קרטון ב90 מעלות לרצפת התנור. הרעיון הוא שאם הצל של ראש הבורג מכסה את הבסיס שלו, התנור בזנית (90 מעלות) אל השמש.
מסילת הזכוכית
מכאן מגיעה המילה Slider לשם התנור. הבעיה בדרך כלל בתנורי שמש היא שמאוד קשה לפתוח את התנור ולהתנהל עם הזכוכית והרפלקטור וכל זה תוך כדי שמבשלים. המטרה שלי הייתה להקל על העניין. ומתוך מחשבה על זה עליתי על טריק מדליק. החומר הוא קרטון ולכן אפשר להדביק אותו בשכבות. אז החלטתי ליצור מסילה לזכוכית כך שיהיה אפשר למשוך אותה כמו חלון הזזה. את זה עשיתי משכבות של קרטון בעובי סנטימטר שהדבקתי אותן אחת לשניה. השכבה האחרונה היא מעט גדולה יותר מהזכוכית וכך היא משאירה מסילה קטנה לזכוכית להחליק בתוכה.
הרפלקטור
העניין הוא עם הרפלקטור שבדרך כלל אנשים חושבים שככל שהוא יותר גדול, כך הוא יקרין יותר לתוך התנור. אך המחשבה הזאת לא נכונה, לכל הפחות – לא נכונה עבור תנורי קופסא 60/30 (קישור למאמר על התנורים). הרפלקטור שלנו נקרא רלפקטור 60/30 והוא עובד כך.
התנור נמצא בזנית אל השמש (90 מעלות), ושהזווית הפתיחה של הרפלקטורים היא 60 מעלות. במקרה כזה, אם הרפלקטור יהיה ארוך יותר מאורך הזכוכית, תוספת האורך לא תעזור בכלל כי היא הקרניים שנלכדו ברפלקטור, יוקרנו אל הרפלקטור שממול ויוקרנו החוצה מהתנור. על כן, בתנורים 60/30 כדאי לדאוג לרפלקטורים באורך הזכוכית. אם בכל זאת רוצים להגדיל את הקרינה (מה שבוודאות יגדיל את כמות החום של התנור) יש ליצור המשך לרפלקטור בזווית חדה יותר (שעוד לא חישבתי אותה) כדי שהקרינה תגיע לתנור עצמו.
במקרה של SunSlider 1.0 בנתיים נשארנו עם טבעת אחת של רפלקטור. אם כך, אנחנו יודעים שגובה כל חלק מרובע של הרפלקטור צריך להיות 43 סנטימטר (שזה אורך הצלע הארוכה של הזכוכית) ובגלל שעדיף יותר מפחות במקרה כזה, אז עשיתי אותו 45 סנטימטר. מה שכן, הגובה הזה קבע את אותו גובה רפלקטור גם לפאה הקצרה של הזכוכית על אף שהרפלקטור מעט גדול, וזה כדי לשמור על הצורה.
את המשולש שנשאר בין כל רפלקטור מרובע, כדי להשלים את כל הטבעת מחשבים בצורה הזאת:
אחרי שחישבתי את המשולשים פשוט חתכתי קרטונים לגודל של חלקי הרפלקטור, המרובעים והמשולשים, והדבקתי את כולם יחדיו. אחר-כך לקחתי מיילר שקיבלתי מעירית רותם במתנה (תודה!) שזה בעצם החומר הכסוף של עטיפות חטיפים (ולכן אפשר לעשות את זה גם ממש עם עטיפות חטיפים!) והדבקתי על כל הרפלקטור באמצעות דבק נגרים.
השלב הבא היה לקפל את הרפלקטור לצורה ולהדביק אותו כטבעת. מכיוון שהקיפול גרם למיילר (חומר העטיפה) להפרד מהקרטון, הייתי צריך לחזק אותו בקצת מסקינגטייפ בשוליים.
מכיוון שהרעיון למסילה של הזכוכית עלה יפה, החלטתי ליישם אותו גם עבור הרפלקטור (שבמקום לקפל אותו הוא פשוט יישב על מסילה, ויזוז בקלות החוצה בחתיכה אחת). ולצורך כך הדבקתי לו לשון קטנה בשלוש מפאותיו (יצרתי מעין “ח”).
תם ולא נשלם
עד עתה מדדתי בו 160 מעלות כשהוא ריק, ו-130 מעלות בזמן בישול (כשהוא מלא – וזה די והותר לבישול הרבה דברים). בישלתי בו אורז מלא בשעה ורבע (באחת עשרה בבוקר), ואפיתי עוגת גזר בשעה וחצי. אני עדיין לומד את שיטת הבישול הזאת, כי למרות שכבר נתקלתי בה בעבר, זה תמיד היה חצי גימיק. עכשיו זה לא. המטרה שלי היא לעבור לבשל לפחות את כל ארוחות הצהריים בתנור השמש, ולהתחיל גם באפיית עוגות וקרקרים. עד עכשיו יכולתי לומר שאין לי מקום לתנור בבית. עכשיו התנור יצא החוצה, ופתאום יש לי מקום, ויש לי תנור. אז נגמרו התירוצים.
דבר אחרון, כדאי להשיג מדחום לתנור (כזה שאפשר לשים בתוך התנור) כמו שרואים כאן בסרטון. הם לא יקרים (סביב ה50-70 ש”ח) והם בהחלט עוזרים, כי זה מאפשר לדעת שאנחנו מבשלים בחום שגבוה ממאה מעלות. לא מומלץ לבשל בחום נמוך מזה.
מסקנות לבישול
- בבישול בתנור שמש לא צריך הרבה מים, כי הם לא מתאדים באותו קצב כמו שהם מתאדים בבישול רגיל על אש חיה
- כדאי לבוא לחדש את הזווית של התנור אל השמש פעם כל 20-25 דקות. אין צורך אמיתי בתדירות גבוהה מזו
- כדאי לחמם את התנור חצי שעה-שעה לפני הבישול (ז”א, להפנות אותו אל השמש), בדיוק כמו שעושים בתנור אפייה חשמלי
ToDo List (ליישם ב-SunSlider 1.1)
- את חלקי הרפלקטור יש לצפות במיילר לפני החיבור בין החלקים. אני הדבקתי את המיילר על הרפלקטור במצב השטוח שלו, וכשקיפלתי המיילר איבד את המתיחות שלו וקצת נפרד בכמה מקומות מהרפלקטור. צריך קודם להדביק את המיילר לכל חלק, ורק אז להדביק את כל החלקים יחדיו ליצירת הרלפקטור כולו.
- עדיפות לתא בישול קובייתי ככל האפשר, ומותאם לגודל הכלים – לא לבנות תנור עם תא בישול עם צלע של חצי מטר, אם בסוף רוב הבישול שלנו יהיה בסירים קטנטנים.
- ככל שהזכוכית יותר עבה כך היא מעבירה פחות קרינה (לא מדובר על זכוכית כפולה עם רווח של אוויר, אלא על עובי הזכוכית). עדיף למצוא זכוכית לא עבה מדי.
- כדאי לנסות גם לעבוד עם זכוכית כפולה.
- הזכוכית צריכה להיות מבודדת גם מאחור, ולכן היא צריכה להיות קטנה יותר ובעלת ידית אחיזה כלשהי (אולי להדביק לזכוכית עם דבק מתאים)
- כלים שחורים + נדנדה שחורה: הנדנדה שלי במקרה הזה הייתה עשויה מפנים של פח שמן זית 20 ליטר, ופנים הפח מבריק ומקרין חלק גדול מהקרינה ישר החוצה מהתנור. עם נדנדה שחורה יותר קרינה הייתה נבלעת בחלל התנור, וזה מה שאנחנו רוצים, כמובן.
- להגדיל את הרפלקטור עם עוד טבעת בזווית חדה יותר.
לתוכן זה נכתבו 19 תגובות