לאחר שהחלטתי שברצוני לבנות כסא נדנדה, ביליתי שעות בחיפושים באינטרנט אחר עיצוב כלבבי. פגשתי הרבה כסאות, אך רובם ככולם דרשו יותר מדי עבודה (כסאות העץ הקלאסיים) או שלא היו אסטטיים מספיק. אז יום אחד נתקלתי במקרה בכיסא איקאה בעל עיצוב מעניין ופשוט, והחלטתי לעשות לו “הנדסה הפוכה” – לבנות העתק שלו על בסיס מה שהיה לי – שלוש תמונות בטלפון.

הנדסה הפוכה היא משימה לא פשוטה

משלוש תמונות בלבד, ללא מידות מדויקות, התחלתי לבנות את הכיסא. שרטטי סכימה על נייר כדי שאוכל לתכנן את המידות. עוד לא ידעתי כמה קשה לעקוב אחרי מידות כשאין פינות ישרות בכלל.

 

 

 

 

 

 

כיפוף הצינורות

הצינורות היו שאריות של צינורות ברזל חצי צול שנשארו בסדנא של גל לוין בנהלל מבנייה של כיפות גיאודזיות. כל המבנה כולו תוכנן להיות מורכב מצינורות, ובנוגע לכיסוי נדבר בחלק הבא.

כיפוף צינורות היא מיומנות בפני עצמה, ועל אף שאפשר לומר שהיא חלק מהתחום הכולל של מסגרות, היא ממש רחוקה מעבודת ריתוך (רק כדי להעיד על הטווח הגדול של המיומנויות שמסגר טוב נדרש להן). כדי לכופף את הצינור, בהנחייתו של גל, מילאתי את כל צינור בחול, ותקעתי שני פקקי עץ משני הקצוות כדי שהחול יישאר בתוך הצינור.

הכיפוף עצמו (של כל הכיסא) נעשה בכמה עמדות כיפוף. לכיפוף כללי השתמשתי בשני צינורות עבים שריתכתי לשולחן בצורה אנכית. את הכיפוף של העיגול הכמעט מלא במושב האחורי כופפתי במסלול יעודי שריתכתי לשולחן, המורכב מפלאחים אנכיים בצורה המיועדת, כשבקצה מרותכים פלאחים בשני צידי הצינור. אז תקעתי את הצינור בין שני הפלאחים, ולאט לאט כיפפתי את הצינור אלי.

 

 

 

בניית הכיסא

אחרי שכופפתי את שני החצאים של המושב האחורי הדקיק, הגיע הזמן לרתך. על מנת להגדיל את האחיזה של צינור בצינור בנקודות בהן היו חיבורים T, מעכתי עם פטיש את קצות הצינורות. (מצטער, אין לי תמונה של העניין).

לא היה קל לכופף את כל החלקים הללו, וגם אין לי ממש דרך מדוייקת להמליץ עליה כדי לשחזר את הצורה הספציפית הזאת של הכיסא. מצד שני זה נותן לכיסא את הטאצ’ הייחודי שלו.

 

 

 

 

 

 

ידיות

בניגוד לכיסא המקורי, אני החלטתי להתחכם ולהוסיף ידיות לכיסא שלי. המטרה הייתה להוסיף ידיות כך שיהיה אפשר להוריד אותן אם ארצה מתי שהוא, ועל כן לא ריתכתי אותן.

הידיות עצמן מחוברות לצינור ברזל חצי צול נוסף בצורת C שמחובר מאחורי משענת הגב הדקיקה. את קצה הצינור בצורת C מעכתי עם פטיש (תמונה של זה כן יש לי!), כדי שהחיבור אל הידיות עצמן יהיה שטוח ככל שניתן.

את הידיות הכנתי מקרש בעובי סנטימטר, אותו חתכתי לשתי צורות סימטריות חסרות פינות (בהשראת הכיסא עצמו). בצד התחתון של כל ידית כירסמתי מקום לחיבור הצינור בצורת C וחיברתי עם שני ברגים ואומים, כשראש הבורג שקוע בתוך העץ של הידית.

בשלב הריבוד ארפד את הידית עם ספוג וריפוד נחמד ולכן אין צורך לדאוג לצורה החיצונית של פני העץ בצד העליון של הידית. את הצד התחתון ליטשתי מעט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסקנות

• כדאי להשקיע בכיפוף הצינורות – לתכנן אותו טוב, ולכופף לאט לאט. כיפוף איטי משאיר מעט סימנים וקיפולים בברזל.
• הנדסה הופכית מתמונות בלבד היא מאוד מוגבלת. קצת כמו ללמוד שחייה בהתכתבות. הכיסא הסופי אמנם יצא עם מראה כללי דומה, אך המידות יצאו שונות בוודאות (על אף שהזכרון שלי מהכיסא המקורי כבר מעומעם). יש סיכוי שזה אף ישפיע על מידת הנוחות של הכיסא. חשוב לציין שהכיסא המקורי, על אף העיצוב המינימליסטי, היה מאוד נוח, אם לסכם את חמשת הדקות שישבתי עליו.

השלב הבא

השלב הבא יהיה לרפדאת העניין הזה, וזה כלל לא דבר קונבנציונאלי לרפד, כך שהחלטתי שמגיע לריפוד מדריך. סה”כ היה מאוד כיף לבנות את הכיסא עד כה, אך הרבה ריתוך – לא היה כאן.