ידעתי תמיד מה זה סכין, אבל תכל’ס לא באמת ידעתי. עד שקיבלתי סכין arcos כמתנה לחנוכת בית. בתור מי שעד אז השתמש רק בסכין משוננת בשישה שקלים, עולם חדש של חיתוך נפתח בפני.

העניין עם סכינים כאלו, שצריך להשגיח טוב טוב על הלהב. הסכין ממש לא אוהבת להפגש עם שאר הסכו”ם במתקן הייבוש. כדי לשמור על הלהב חד צריך לדאוג שהוא לא יקבל מכות בשום צורה. אז בהתחלה (וזה עובר מהר מאוד) משגיחים ושמים לב, שוטפים את הסכין ישר אחרי השימוש, ומניחים בזהירות ב… מגירה?

איפה נשים כזאת סכין גדולה? מקום שגם לא יפצע אותנו כשנושיט יד כדי לפשפש במגירה, או לשלוף כפית ממתקן הייבוש, וגם ישמור על הלהב מפגיעות?

יש פתרון פשוט שראיתי בכמה מטבחים. מגנט. הסכין, כידוע, עשויה פלדה (שזאת תערובת מתכות שרובה ברזל – עוד על זה, כאן), ועל כן היא מתמגנטת בקלות. אז ניקח מגנט ונחבר אותו במקום נגיש אך בטוח במטבח, וכך נשמור על הסכין.

השאלה, מהיכן משיגים מגנט שהוא מספיק חזק כדי להחזיק סכין כזו גדולה, ועל כן גם כבדה? התשובה היא – בזיכרון קשיח ישן (Hardisk). חשוב! לא להתבלבל עם זכרונות flash (כמו הזכרונות הניידים הנפוצים היום) שבהם, עד כמה שידוע לי אין מגנטים כלל. מדובר על הזיכרונות האלו שמשמיעים רעש כשהם פועלים (אם יצא לכם לפתוח פעם את המחשב, ולתהות מה הדברים האלו שעושים רעש ולמה).

אז הזיכרון הקשיח הזה, צריך לפתוח אותו. בדרך כלל יש להם ברגים עם ראש כוכב, אז צריך לדאוג שיהיה ביט מתאים למברגה, או מברג ידני כזה. במקרה שלי, גם הביט לא עזר כי הייתה חלודה על קצות הברגים והם היו “טחונים” – זאת אומרת, הביט הסתובב בלי לפתוח את הבורג. אז פשוט פתחתי את הברגים עם פלייר.

לא אלאה אתכם בתלאות הפתיחה, עד שמגיעים אל המגנטים, רק אומר שבסוף אפילו השתמשתי במשחזת זווית (דיסק) כדי לחתוך איזה בורג בפנים שלא הסכים להשתחרר אפילו עם הפלייר. בפנים פשוט חפשו את שני המגנטים הללו. אני מאמין שבכל זיכרון קשיח זה נראה פחות או יותר אותו הדבר.

המגנטים הללו ממש חזקים, וזה טוב לנו, כי כמו שאמרנו הסכינים כבדות. השתמשתי בחורים שהיו כבר בשני צידי כל מגנט, וחיברתי אותם אל הארונית במטבח, מעל עמדת ייבוש הכלים. פשוט כך.

והנה הסכינים תלויות עם הלהב פונה לכיוון הקיר כך שהוא לא יחתוך אף עובר אורח. זהו, פשוט וקל ועושה את החיים הרבה יותר קלים. באמת.