האם יש קשר בין קיימות לפמיניזם? מהי משמעות השימוש בשפת זכר כברירת מחדל? מאמר לא לנשים בלבד…

מבוא

ייתכן שחלק מכן/ם תהיתן/ם למה אני טורחת לכתוב את המאמרים שלי עם כל כך הרבה קווים נטויים /// ותמרונים מגדריים. ברור שמשפט כגון ”בימים אלה אנחנו מקימות/ים מרכז קהילתי…” נראה מסורבל למדי מבחינה ויזואלית ואולי אף קריא פחות ממשפט בלי קווים נטויים. ובכן – התשובה היא שהשימוש בשפה הוא מאוד משמעותי בעיני – והשימוש בשפת זכר כברירת מחדל שהנשים אמורות פשוט להיות ‘כלולות’ בה באורח פלא, מזיק לי באופן אישי ומזיק גם לנשים וגם..לגברים! מדוע? במאמר הבא אנסה לגעת בנקודות המרכזיות של התשובה המורכבת לשאלה הזו וכמובן – גם לקשר את כל זה לקיימות.

אז מה זה פמיניזם בכלל?

בניגוד לסטיגמה הרווחת, כדי להיות פמיניסטית את לא חייבת לשנוא גברים, לשרוף חזיות ולהפסיק לגלח את הרגליים. את אפילו לא חייבת להיות אישה! (כן, יש הרבה גברים פמיניסטים). במובן הפשוט ביותר, פמיניזם היא תנועה שמטרתה לקדם שוויון זכויות לנשים. אך במובן העמוק יותר, מטרתה אינה רק לדאוג לכך שלנשים תהיה הזכות להיות “כמו הגברים”, אלא לשנות את מבנה החברה באופן כזה שבו גם תכונות “נשיות” יהיו מוערכות ומתוגמלות. בחברה הישראלית, שהינה חברה מיליטריסטית במיוחד, המבנה החברתי הפטריארכאלי מודגש ומתוגמל במיוחד – ולראיה הדרך הטובה ביותר להבטיח את מקומך בפוליטיקה הישראלית היא תפקיד בכיר בצבא. מכיוון שבצבא יש מעט מאוד נשים בתפקידים בכירים (האלופה הראשונה בצה”ל קיבלה את הדרגות לפני פחות משנה), המשמעות של הנתון הזה מרחיקת לכת ומשפיעה על כולנו – נשים וגברים כאחת.

קיימת נטייה לחשוב שבישראל נשים נהנות משיוון זכויות, במיוחד בהשוואה למדינות ערב סביבנו. אך בדיקה מעמיקה יותר של הנתונים מובילה למסקנות מפתיעות. למשל, בבחירות האחרונות באיראן היו יותר נשים מועמדות (באחוזים) לעומת בבחירות בישראל. אחוז הנשים בכנסת  גבוה יותר בפקיסטן ובתוניס מאשר אצלנו. על פערי שכר מחרידים בין נשים וגברים אפשר למשל לקרוא כאן . בעיית ה”עגונות” – נשים מסורבות גט שלא יכולות להתחתן מחדש – היא בעיה שאופיינית רק לישראל בשל היעדר האופציה לנישואין וגירושין אזרחיים. כך נשים רבות מוצאות את עצמן נתונות לשרירות ליבם של הפרוד שלהן ושל דיינים של בית הדין הרבני (כולם גברים כמובן).
אפשר להמשיך להפליג בנתונים ולינקים, אך אוסיף כרגע רק כותרות שתוכלו לחקור בעצמכן/ם – רצח נשים, אלימות במשפחה (שמופנית ברובה כלפי נשים, ילדות וילדים), הטרדה מינית וניצול מיני, סחר בנשים וזנות בכפייה, סטריאוטיפים וזלזול בנשים – כל אלה הן תופעות שנשים בישראל ובעולם מתמודדות איתן יום יום.

רבות דובר על ”הדרת נשים” לאחרונה ולכאורה היה עיסוק בנושא ”פמיניסטי” בתקשורת המיינסטרים. לצערי, לא הצלחתי להצטרף ל”חגיגה” הזו. אפליה ודיכוי של נשים הוא נושא יומיומי כאוב (כולל המאבק על ההפרדה באוטובוסים) שבמרכזו נמצאים כל הנושאים שציינתי לעיל. (מרב מיכאלי מסבירה באופן חד ובהיר מי מרוויח מהמסיבה התקשורתית הזו במאמר הדעה שלה).

הנכחת האישה בשפה

נושא מרכזי שעדיין לא ציינתי הוא נושא השפה.

“שיחתך חשובה לנו – אנא המתן ותענה בהקדם” (חברת טלפון)

“אפרת וולפסון היקר, מצורפת החשבונית החודשית שלך” (אימייל מהבנק שלי)

“תקנה את האוטו XXXX ותצא גבר גבר!” (עוד פרסומת מעיקה…)

באופן כללי, מלבד יוצאי דופן מעטים, כל פרסומת, כל מודעה, כל חברת תקשורת/בריאות/חברות ממשלתיות פונות אליי בלשון זכר כאילו הייתי כלולה איכשהו בתוך לשון זכר! גם אנחנו הנשים נוטות לקבל זאת באופן טבעי ואף לדבר על עצמנו בלשון זכר! דוגמא משעשעת; חברה שלי שאלה אותי לפני זמן מה: “את מכירה את זה שאתה מניק, אבל אתה לא יודע אם יש לך מספיק חלב?”
“זה כמו שאתה יולד בבית חולים, אבל אתה מרגיש בבית”

נראה לי שהבנתן/ם את הנקודה.

אין לי כל ספק שהשפה מייצרת מציאות – או במונחים של הפילוסוף מישל פוקו מדובר ב”הטרוטופיה לשונית” – האופן שבו התרבות, החברה והשפה מגדירות את היחיד/ה בחברה, את המחשבות, התפיסות ואפילו הזהות וההגדרה העצמית שלה/ו. בהקשר זה, עולה עוד יותר חשיבות השימוש בלשון נקבה.

לכן, אני משתמשת בתדירות בלשון נקבה במישור האישי והמקצועי: בקבוצת הנוער שאני מנחה, מכיוון שיש 6 בנות ו2 בנים, אני מקפידה לדבר אליהן בלשון נקבה ולהנכיח את לשון נקבה בחדר באופן קבוע. כך גם במאמרים ובניוזלטרים שאני כותבת. גם עם ילדיי וגם בגן הורים שאני מגננת בו חשוב לי להשתמש לסירוגין בלשון נקבה ובלשון זכר – והתוצאות ניכרות.

גברים נוטים לפעמים להתרעם על כך שאני כוללת אותם בתוך לשון נקבה, בלי לתת את הדעת על כך שאנו הנשים נאלצות לקבל את הכללתנו בלשון זכר על בסיס יומיומי. לדעתי, לפעמים אפליה מתקנת נדרשת, ולרוב נדרשת מודעות לשימוש בשפה שכוללת גם נשים וגם גברים – אפילו אם היא יותר מסורבלת.

הקשר בין קיימות לפמיניזם

ברמה הפשוטה ביותר – קיימות עוסקת ביצירת מארג חיים בר-קיימא ומאוזן – ובמארג שכזה אין מקום לדיכוי וניצול של אף אחד: נשים, בע”ח, עניים, פליטים, מזרחים, עולים, פלסטינים וכו’ (לצערי במדינה שלנו לא חסרות דוגמאות לניצול, דיכוי ואפליה). מערכת מקיימת צריכה לדאוג לצרכים של כולן/ם, מתוך הכרה בכך שהערך של כל מרכיב במערכת שווה בחשיבותו. אם כן על כל מערכת מקיימת להכיר בכך שהצרכים של כולנו שווים בחשיבותם, ולנהל את השיקולים שלה בהתאם לכך.

בשנות ה70 של המאה ה-20 קמה תנועה שנקראת אקו-פמיניזם. האקו-פמיניזם מצביע על הקשר שבין שעבוד האדמה, בעלי החיים והצמחים לטובת המין האנושי לבין שעבוד האישה ואפלייתה. על פי הפילוסופיה האקו-פמיניסטית, המקור לבעיות רבות בעולם – גזענות, אפליה, פערים חברתיים, הרס הטבע וכד’ – הוא במבנה הפטריארכאלי של החברה, שמהווה בעצם את הבסיס למשנה הקפיטליסטית שמעלה על נס את התחרותיות, שליטה באחרים, תפיסה דואלית של “win-lose”, היררכיה ועוד. במקום זאת, אם נאמץ מודלים (נשיים בבסיסם) של שיתוף פעולה, עידוד המגוון, תפיסת האחדות, נתינה ואהבה ללא תנאי, תפיסת “win-win” ותודעת “הרשת”, ייתכן שנוכל להציל את האנושות מהקטסטרופה שהיא שועטת לעברה.

תנועת האקו-פמיניזם יוצרת את החיבור הכה חשוב בין ארגוני סביבה, ארגוני זכויות אדם/צדק חברתי וארגוני זכויות הנשים. במובן מסוים, ניתן לזהות השפעות של התפיסה האקו-פמיניסטית במעבר ההדרגתי למודלים מעגליים ו/או רשתיים שראינו בתנועות המחאה העולמיות מאז הקיץ האחרון.

עם זאת, העבודה עדיין מרובה – ולנו יש הזדמנות כא/נשים שמנסות/ים לקדם את תחום הקיימות להעלות את המודעות של עצמנו ושל אחרים לנושא השפה ונושא הפמיניזם בכלל.

לסיכום – אנקדוטה משעשעת

משהו שלא ידעתן/ם על הכותרת של אתר ”בידיים”. הרבה לפני שהתחלתי לכתוב באתר ”בידיים”, כשנתקלתי בו לראשונה – התלהבתי מאוד מהאתר אך הפריע לי שהכותרת של האתר הייתה ”קח את הקיימות בידיים – עשה זאת בעצמך”. הרשתי לעצמי לכתוב לאסף ולבקש ממנו לשקול לשנות את הכותרת ל ”קחו” או ”קחי/ו” את הקיימות בידיים. אסף נענה להצעה ואמר שפשוט לא חשב על זה. עכשיו עברו שנתיים ופתאום שמתי לב שאסף שינה את התווית על התמונה שלי מ”חוקר” ל”חוקרת” בלי שהייתי צריכה להאיר את עיניו בנושא! :-)

כלומר הדברים הללו מחלחלים. ככל שאנחנו ננכיח את לשון נקבה בשפה המדוברת והכתובה, כך המודעות לנושא תלך ותגבר ובהדרגה מודלים מקיימים יותר יוכלו לתפוס את מקומם של המודלים הפטריארכאליים.

תודה על ההקשבה….אשמח לתגובות!

*הארה: אני רוצה לסייג את מה שכתבתי בכך שברור שמדובר בהכללה – כמובן שישנם גברים בעלי תכונות, תפיסה ותודעה שמעודדת שיתוף פעולה, נתינה, מגוון וכולי, וישנן נשים מאוד תחרותיות ואגרסיביות. הרעיון הוא לאפשר את החופש לכל אחת ואחד מאיתנו להיות עצמנו ולא לשים אותנו בתבניות. מקווה שהמסר עבר בכל אופן…

לקריאה נוספת, ספרים ומאמרים מומלצים:

בל הוקס – סופרת אפרו-אמריקאית פמיניסטית שמדגישה מאוד את הקשר בין פמיניזם, אפליה גזעית וקפיטליזם – בשפה נגישה ואפילו פואטית. (יש לה גם ספרים מדהימים על חינוך אבל על זה במאמר נפרד…)
bell hooks – Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism (1981)
Feminism is for Everybody: Passionate Politics (2000)

מישל פוקו – “המילים והדברים” (1966)

וספר שעוד לא קראתי אבל נשמע שווה קריאה בהקשר של “שפה מייצרת מציאות” –
מישל פוקו – “הטרוטופיה” הוצאת רסלינג 2003.

מאמר מומלץ באנגלית על זרמים שונים באקו-פמיניזם –

Twine, R. (2001) Ecofeminisms in Process. Ecofem.org eJournal: http://www.lancs.ac.uk/staff/twine/ecofem/ecofemreadings.html