לפני זמן מה פרסמתי מדריך שבו אני מתאר איך עשיתי הנדסה הפוכה לכיסא נדנדה איקאי. השלב הבא היה לרפד את הכיסא, כי במצב שהוא היה, רק שלד ברזל, כמובן שאי אפשר להשתמש בו.

לתזכורת, כך הכיסא נראה לפני שהתחלנו לרפד אותו.

 

 

 

 

 

 

 

מדידות

את המדידה עשינו באמצעות חתיכת קרטון אותה קיפלנו פחות או יותר בצמוד למשטח הכיסא, עניין לא פשוט מכיוון שהכיסא מורכב מלא מעט קימורים. הקרטון לא אוהב כל-כך להתכופף כך, ובכל זאת. שרטטנו את הצורה על הקרטון, חתכנו בזהירות ומדדנו שוב, עד שההתאמה בין הכיסא לקרטון סיפקה אותנו.

גזירה, תפירה וטבעות בבד המתיחה

חשוב שהבד שיחזיק אותנו, זה שימתח על הכיסא עצמו, יהיה חזק מספיק כדי לעשות זאת. את הבד שבחרנו חתכנו לפי צורת הקרטון, אך השארנו 5-7 ס”מ שוליים שנתפרו חזרה על הגבול הסופי של הבד, וכך יצרו שוליים עבים יותר. השוליים העבים נוצרו כדי לתת יותר כוח לבד מסביב לכל הבד שם יגיעו טבעות הקשירה.

באזור הצר של הריפוד, שם הבד עושה עיגול שלם, אי אפשר לקפל את השוליים בחתיכה אחת. לצורך כך פרסנו את השוליים לפי הסימונים וקיפלנו כל פרוסה בפני עצמה.

את הטבעות לא עשינו בעצמנו, אלא לקחנו לבית מלאכה שמכין רשתות צל וברזנטים, כיוון שחיבור הטבעות דורש מכשיר תואם. יש בנמצא גם מכשיר טבעות ביתי, אך החלטנו שאנחנו מעדיפים לסמוך על הטבעות המקצועיות יותר מאשר מה שנוכל לעשות בעצמנו בעניין הזה.

מתיחת הבד

את הבד מתחנו באמצעות חבל פלסטיק בעובי 6 מ”מ אל מסגרת הברזל. בדיעבד, הייתי עושה את הבד טיפה יותר קטן ממסגרת הברזל (2 ס”מ פחות מכל צד), כדי שיהיה מרווח למתיחה משמעותית יותר. שימו לב שכמות החבל מטעה. אני חשבתי ששמונה מטרים זה מעל ומעבר, ובדיעבד זה היה רק ממש מעט מעבר.

ריפוד מעל הבד

את הריפוד מעל הבד עשינו מכרית ישנה של כיסא נוח. היא כבר הייתה תפורה פחות או יותר בגודל, כך שמה שנשאר לנו לעשות היה קצת לסדר אותה, ולתפור אותה בצורה שתתאים יותר למשענת הצרה של הכסא.

מתחת לאזור הישיבה הוספנו עוד כרית מספוג שנתפרה לגודל של המושב, כיוון שהברזל של הכיסא קצת הורגש בלעדיה.

ריפוד משענות היד

את ריפוד משענות היד עשינו מספוג יחסית צפוף, שחתכנו במספריים ושיפצנו עם סכין חיתוך כך שיתאים לצורת המשענות. לאחר מכן, בד נעטף סביב הספוג וכל משענת יד, ונתפס בבסיס עם אקדח סיכות, כמו שמרפדים עושים.

כרית משענת הראש

כרית משענת הראש נתפרה מהכרית של הכיסא נוח הישן. הכרית תוכננה כך שיהיה אפשר מעט לשחק איתה למעלה ולמטה לפי גובה הצוואר והראש. הטריק הוא החיבור באמצעות שני חוטים התפורים לכרית מלמעלה למטה, ועוברים דרך הברזל באזור משענת הראש.

סיכום

הכיסא יצא מוצלח, אבל לא לכל אורך הדרך נראה שזה היה התכנון המוצלח ביותר. יש לי השגות לגבי גובה הכיסא (נמוך מדי), אורך המושב (ארוך מדי, כך שהרגליים מתקשות לשבת בנוחות על הרצפה), רוחב המושב (צד מדי), והשילוב של שלושתם עושה את הכיסא כזה שקשה לקום ממנו.

משהו אחד שכן הצלחתי ליישם עוד בכיסא הזה – נקודת שיווי המשקל של הכיסא הייתה יותר מדי לאחור. כדי לתקן את זה, וליצור אפשרות לאזן את הכיסא בצורה יותר מדוייקת, תפרנו כיס פנימי בבד המתיחה. בכיס זה הנחתי שתי אבנים שמיקמו את נקודת שיווי המשקל יותר קדימה, והפכו את הכיסא למעט יותר נוח.

ובכל זאת, בניתי אותו לבד, ריפדנו אותו בעצמנו, וזה עושה את כל ההבדל. אני מקווה שאעשה עוד אחד כזה יום אחד, ואז אדע ליישם את המסקנות שלי.