איך להכניס מימד רוחני לאקטיביזם שלנו או להכניס מימד אקטיביסטי לרוחניות שלנו? אישה שהגיעה דרך התעוררות רוחנית לתודעה חברתית-אקטיביסטית ואישה אקטיביסטית שהגיעה לתודעה רוחנית נפגשו לכוס תה ודיברו על זה…

מבוא

“העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין” – – אלברט איינשטיין.

במאמר הקודם שכתבתי (“על קיימות, פמיניזם ושפה” ) ניסיתי להראות את הקשר בין אקטיביזם סביבתי לאקטיביזם חברתי באמצעות השפה הפמיניסטית, או באופן ספציפי – השפה האקו-פמיניסטית. במאמר זה, אנסה לעשות חיבור נוסף – בין תפיסה אקטיביסטית לתפיסה רוחנית. יש נטייה לפילוג וניתוק בין הקהילה האקטיביסטית לקהילה הרוחנית, מתוך תפיסה כי האחת מנוגדת לשנייה. ה”אקטיביסטיות” תופסות את ה”רוחניות” כהיפיות אגוצטנריות שכל מה שחשוב להן הוא ההתפתחות האישית שלהן וה”רוחניות” תופסות את ה”אקטיביסטיות” כמתמקדות בתפל ולא בעיקר – כלומר ה”רוחניות” מאמינות שיש להתמקד בתיקון פנימי לפני תיקון חיצוני וכי אי אפשר להביא שלום לעולם ללא שלום פנימי. האם אפשר לשלב בין הנתיבים הללו ולעסוק באקטיביזם רוחני?
כדי לענות על השאלה הזו, הזמנתי את חברתי, עמית לרנר, לשיחה על כוס תה.

הסיפור של עמית

עמית צועדת בדרך האקטיביזם והרוחניות כבר 10 שנים.

היא הגיעה לאקטיביזם לא מתוך תודעה חברתית מפותחת, נהפוך הוא – עמית מעידה על עצמה שהיא חיה שנים רבות עמוק בתוך התניות תרבותיות קפיטליסטיות. ההתעוררות למודעות החברתית הגיעה מתוך התעוררות רוחנית. עמית עבדה במשרד האוצר ונחשפה לתופעות קשות: התנהלות אלימה של שימוש בכוח, אגו, התנשאות, אליטיזם. אנשים מקצועיים ובכירים ממשרדי ממשלה שמתחננים לתקציבים ומשתחווים מול פקידי אוצר. היא התחילה לשאול שאלות ותויגה כ”בעייתית”. ההתעוררות הגיעה בעקבות הפיכתה לאמא. האמהות דחפה את עמית לחפש משהו משמעותי לעשות עם החיים שלה והיא צללה לתוך החיפוש אחר משמעות: “מה אני אוהבת? במה אני טובה? איפה התרומה הייחודית שלי בעולם? איפה אוכל לתת מעצמי באמת ולא סתם אהיה עוד בורג במערכת הכלכלית הקפיטליסטית?”

החיפוש אחר עבודה בעלת משמעות הובילה את עמית לעבודות עם נוער בסיכון ועבודות נוספות שמחוברות לתשוקה שלה לתרום ולתת מעצמה. מההבנה הזו – “אם אני עושה טוב לאחרים זה עושה לי טוב” – היא התחילה להסתכל על המערכת ולראות שיש צורך לשנות ולתקן. משם הדרך לאקטיביזם הייתה קצרה…

הסיפור שלי

עד לא מזמן, הייתי שייכת לגמרי לזרם האקטיביסטי שסולד מהזרם הרוחני. בגיל 15 כבר הקמתי דוכני הסברה נגד כביש חוצה ישראל ופיטום אווזים והייתי פעילה ב”נוער שלום עכשיו”. במקום שיעורי בית הכנתי שלטים להפגנות…

מלבד העובדה שאהבתי לתרגל יוגה (כתרגול פיזי מיטיב – לא כתרגול רוחני), הייתה בי סלידה עמוקה כלפי כל מה שתייגתי דאז כ”קשקוש ניו-אייג’י”: מדיטציות, ריטריטים רוחניים, הילות, תקשורים, גלגול נשמות וכהנה וכהנה. ברחתי מכל ניסיון של חברים שונים להכניס אותי לעולם הזה. כל הזמן חשבתי: “מה הטעם לשבת על ההר ולעשות מדיטציה כשהאדמה בוערת? מה הטעם ברוחניות שמתמקדת רק בשיפור-עצמי ולא בתיקון עולם?”

עם זאת, הרגשתי שאני אישה רוחנית במהותי, כלומר שמתמקדת ברוח ולא בחומר ברמת המהות (פשטות מרצון, אהבה בסיסית לכל אדם, אישה, בעל חיים, צמח ומינרל באשר הם וכולי…), אך עדיין לא מצאתי את מקומי בעולם הרוחניות המודרנית. לא הצלחתי לחבר את הקצוות הללו והרגשתי שאני מפספסת משהו.
עד שלפני שנה בערך, עמית שלחה אותי לשיעור התנסות בקורס בניסים. בקצרה, הקורס עוזר לנו להתנהל בעולם בתודעה של אהבה במקום בתודעת הפחד. הוא מחבר אותנו למהות האמיתית של קיומנו ולערך האמיתי של כל אחת ואחד מאיתנו, שאינו נובע משום הישג חיצוני בחיינו (תואר, מעמד, כסף, זוגיות וכו’), אלא מעצם היותנו. בזכות הקורס הזה מצאתי את החיבור המופלא בין אקטיביזם לרוחניות.

לחבר את הקצוות – השיחה בינינו

אז מה הקשר בעצם בין אקטיביזם לרוחניות? איך אקטיביזם יכול להיות רוחני? איך רוחניות יכולה לכלול מימד אקטיביסטי? אקטיביסטים מפורסמים שצעדו בדרך הרוחנית כוללים את: גנדי, מרטין לות’ר קינג, רוזה פרקס, נלסון מנדלה, הדלאי לאמה, הנרי דייויד ת’ורו, טיך נהאת האן, אמא תרזה, אברהם יהושוע השל ועוד…מהם העקרונות שהניעו את האקטיביזם הרוחני שלהם? עמית ואני ניסינו לשרטט קווים כלליים של תשובות לשאלות האלה, ונשמח מאוד שתוסיפו תגובות ותרחיבו את הרעיונות הללו…

אפרת: אני חושבת שהבסיס לאקטיביזם רוחני הוא למצוא את האיזון בין הקשבה לאינטואיציה גבוהה יותר שמנחה את דרכנו, מצד אחד, ומצד שני לא להישאר בפאסיביות. אקטיביזם משמעו להיות אקטיבית.

עמית: כמובן שהאיזון הזה חשוב, אך יש משהו אפילו יותר בסיסי לפני כן: התודעה שלנו בעת שאנחנו עוסקות באקטיביזם. יש הרבה אנשים שעובדים בתחום השינוי החברתי, שלא הגיעו לתחום מתוך שמחה, משמעות וסיפוק אלא ממקום קורבני – “דפקו אותי; לקחו לי” – כלומר ב“תודעת הקורבן” או “תודעת נגד”. אקטיביזם רוחני משמעו למצוא את התשוקה שלך ואת הכוח ליצור מציאות דרך החזון שמופיע לנגד עיניך. המפתח הוא לבחור את הנישה הקטנה שאת אוהבת והחיבור מגיע מהתשוקה, האהבה והשמחה של כל אחת ולא בהכרח מדחף לעשות שינוי גדול ומהפכה עולמית (על אף שזו כמובן יכולה להיות התוצאה..). אנשים רבים פועלים בעולם האקטיביזם ממקום של כאב פחד ותסכול, ממורמרים על כך שהעולם הוא רע ונורא והמערכת היא דבר נוראי. במקום זאת ניתן לבנות את הפתרונות החדשים מתוך חזון של עולם חדש שיש בו ערכים של אהבה ונתינה וחמלה, כלומר: “תודעת בעד”. זו ההגדרה של אקטיביזם רוחני בעיני – להתחבר לחזון החדש הזה ולייצר אותו מתוך חיבור פנימה.

אפרת: “חיבור פנימה” עלול להיתפס כ”התעסקות עצמית”. חשוב להדגיש שלא מדובר בעיסוק אגואיסטי בעצמנו אלא במציאת התשוקה האישית שלנו והחזון האישי שלנו כי שם נוכל לתרום הכי הרבה, מתוך “תודעת הבעד”. בנוסף, לדעתי צריכה גם להיות התעמקות ב”מה כאן לא עובד” ולא רק ב”מה כן עובד”, כי זה מה שמייצר מודעות. אני לא יכולה לייצר למשל מציאות כלכלית חדשה בלי מודעות והבנה של מה כאן דפוק במציאות הכלכלית הנוכחית.

עמית: בוודאי. הרעיון הוא ללמוד ולהתעמק במצב הנוכחי: המשברים הסביבתיים, כלכליים, חברתיים הן ברמה העולמית והן ברמה המקומית (הסכסוך ישראלי-פלסטיני, עובדים זרים וכולי), ומשם נשאלת השאלה: “איפה אני רוצה לשים את טביעת האצבע שלי?”

אפרת: מתחדד כאן שוב אלמנט ההקשבה –הצורך לעצור מידי פעם לאורך הדרך ולבחור מחדש בחזון ואולי אפילו לשנות חלק ממנו אם זה מה ששמענו בעקבות ההקשבה. מאוד קל להיכנס לשגרה ולצעוד קדימה מכוח האינרציה. חשוב לעצור מידי פעם ולבדוק האם זו עדיין הדרך הנכונה ולדייק אותה אם צריך.

עמית: מה שחשוב להבין כאן הוא שכל פתרון הוא לגופו של עניין. אין מודל-על שאפשר להלביש אותו על כל סיטואציה. כאן נכנס החיבור לתורות הרוחניות שאינן דוגמאטיות – אין כאן אידיאולוגיה, כי באידיאולוגיה יש תמיד פתרון קבוע – אם X עושה כך צריך לעשות לו כך וכולי.

אפרת: הרעיון בקונספט הרוחני של הקשבה הוא הקשבה לרגע הזה – מה נחוץ ממני ברגע הזה ממש? להגיע לפתרון לא מכוחותיי שלי בלבד אלא מתוך הקשבה למשהו גבוה יותר – תקראו לזה הקשבה ללב, ליקום, לאהבה, לכוח עליון, לאלוהים או לישות האלוהית. לא משנה איך תקראו לזה – הרעיון הוא להתחבר לכוח שמניע את העולם שלנו שהוא גדול מכוחותינו האישיים הקטנים.

עמית: הקשבה לקול פנימי, להדרכה שתדריך אותך ברגע האמת. צריך אמון מאוד גדול וחזון ברור – בלי לדעת מה הדרך לשם, למי לפנות ואיך – להיות מונחית על ידי ערכים רוחניים בהקשבה ובתרגול רוחני כגון מדיטציה. חשוב מאוד גם לשמור על איזון אישי. יש הרבה אקטיביסטים ששוחקים לגמרי את הכוחות שלהם – לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב ולא דואגים לפרנסתם –חשוב לדאוג לקיימות היזמ/ית, כלומר להיות מחוברת לעצמי: מה אני צריכה עכשיו? – תזונה טובה, מספיק שעות שינה, יוגה, מנוחה…להוות דוגמא אישית – לחיות עכשיו את העולם שאני רוצה לראות בעתיד.

אפרת: זה מתחבר כמובן למשפט המפורסם של גנדי, שעלינו “להיות השינוי שאנחנו רוצות לראות בעולם.” את לא יכולה “להיות השינוי” אם את עצמך עצבנית, עייפה וממורמרת.

עמית: רצוי גם לשמר תרגול רוחני קבוע. זה יכול להיות כל דבר – כל אחת ומה שמתאים לה: דת, בודהיזם, מדיטציה, או משהו אישי ואותנטי שלך שלא נכתב בשום ספר – כל מסורת רוחנית שהיא ששומרת על תחזוקה של ההקשבה הפנימית וההתבוננות, האיזון והפתיחות לתובנות חדשות.
למעשה, חזון הקיימות – ההבנה שאנחנו לא נפרדים לא מהטבע ולא אחד מהשני – זוהי תובנה מאוד רוחנית. זו תובנה שאי אפשר כמעט להבין אותה באופן שכלתני. עבודת לב, עבודה רוחנית, מאפשרת לנו לחוות את זה ממש- מה המשמעות של האמירה “כולנו אחד” ברמת החוויה.

אפרת: מאז שאני מתרגלת את הקורס בניסים אני חווה את זה ממש ברמת היומיום דרך חוויות שקורות יותר ויותר בתדירות.

עמית: זה מצחיק כי היית פעם ממש האקטיביסטית הקלאסית – זכויות אדם, הפגנות…

אפרת: אני עדיין הולכת להפגנות…אבל עם תודעה שאני והשוטרים/מתנחלים/מפטמי אווזים – אנחנו באמת אחד. אני לא באה ממקום של שנאה לאנשים האלה. הם אינם “האויב”; הם אינם “רשעים” והם לא אנשים פחות טובים ממני. אם אני מרשיעה אותן/ם, אני מרשיעה גם את עצמי. ברור שאם מישהו עבר על החוק הוא יצטרך לשלם על זה, אך הוא ילך לכלא על תקן “אדם טוב בבסיסו שעשה טעות מרה” ולא על תקן “רשע”. הא/נשים האלה כרגע רק נמצאים בצד השני של המחסום המשטרתי ובתקווה יום אחד נוכל לנהל דיאלוג ולהקשיב לצרכים אחד של השנייה ולמצוא פתרונות הולמים לכולן/ם.

עמית : ועם זאת התרגול יכול לחזק את החיבור הזה, אבל הוא לא עיקר העניין. בעיני בנאדם רוחני יש בו טוב לב פנימי ורוחניות בכלל לא קשורה לתרגול מסוים או תורה מסוימת.

אפרת: התרגול רק עוזר לנו לעגן את זה. אצלי התרגול הוא זה שיצר את החיבור בין העולמות.

עמית: לדעתי אין לנו את הפריבילגיה להתעלם מהחיבור הזה. אקטיביזם שאין בו מימד רוחני לא באמת עובד בטווח הרחוק. הביקורת על העולם שנובעת מפחד, תסכול וכעס, אין בה מקום לאהבה ולחמלה – האקטיביזם הזה תוקע את עצמו. לא יכולה להיווצר הרמוניה שתאפשר פתרונות ברי-קיימא שבאמת לוקחים בחשבון את הצרכים של כולם.
בשנים האחרונות, היכולת שלנו לייצר מציאות הולכת ונהית ממשית יותר – טווח הזמן שעובר בין בניית החזון לבניית המציאות מתקצר. כשאנחנו מחוברות לערוץ של השראה היכולת שלנו להביא את החזון לכדי מימוש הולכת וגדלה והדברים קורים מהר יותר.
אקטיביזם רוחני אינה דרך ספציפית – זו יכולה להיות דרך אישית לגמרי שלך שאף אחד לא כתב עליה שום ספר והיא הכי אותנטית. אבל החיבור הזה לרוח חייב להיות שם. אם את לא יודעת מאיפה באת ולאן את הולכת ומה החזון שלך בחיבור פנימי ובהקשבה לרגע הזה, ואיך את מחוברת לכולם – את פשוט אבודה בעולם.

אפרת: אין ספק שאקטיביזם רוחני הוא יותר מקיים.

עמית: רואים את ההתעוררות הזו יותר ויותר בשנים האחרונות. פעם הרעיונות הללו היו נחשבים הזויים והיום זה מקובל לדבר על הדברים האלה ואפילו מצאו להם סימוכין מדעיים – ראי למשל את הסרט I AM

אפרת: תודה יקירתי על השיחה המרתקת!

עמית: תודה!

הנקודות המרכזיות שעלו מהשיחה

• אקטיביזם רוחני משלב בין הקשבה לקול הפנימי וחיבור לכוחות גבוהים יותר משלנו לבין היותנו אקטיביות בעולם.
• מתוך ההקשבה עולה התשובה לשאלה: איפה אני יכולה לתרום בצורה המשמעותית ביותר? לשם יש לתעל את האנרגיות שלנו – תוך שמירה על ההקשבה לאורך כל הדרך.
• פיתוח ”תודעת הבעד” במקום ”תודעת הנגד” – לא רק למחות נגד עוולה כזו או אחרת אלא בעיקר לפתח חזון של ”מה כן” ולייצר מציאות חדשה.
• להוות דוגמא אישית – ”להיות השינוי שאנחנו רוצות לראות בעולם” – לדוגמא: אי אפשר לייצר שלום עולמי באמצעות שנאה לפוליטיקאים/טייקונים/ כל מי שחושב/ת אחרת ממני וכו’…

• לא לשכוח לשמור על הקשבה לעצמנו ולצרכים שלנו – קיימות היזמ/ית.
• נסו להמנע מדוגמות – שאלו: מה נחוץ ממני ברגע הזה? השתדלו לא לפעול מתוך ”שיטות” או אוטומטים למיניהם אלא מתוך הקשבה.
• תפיסת האחדות – ”כולנו אחד” היא לא סתם סיסמא – היא אמת רוחנית (ואמת אקולוגית) שניתן לחוות אותה בחוויה בעזרת תרגול רוחני כזה או אחר (כולל תכנון פרמקלצ’ר…).

לסיכום – הזמנה

למי שרוצה להתעמק עוד ברעיונות של אקטיביזם רוחני, יש הזדמנות להגיע להרצאה של ד”ר דני נווה, המורה שלי ושל עמית בקורס בניסים, בנושא: “על נבדלות, אחדות ואהבה ממבט אנתרופולוגי- רוחני” בהרצאה המרתקת, דני מביא מחוויותיו בתקופות שבה גר בקרב שבטים של ציידים-לקטים, ומאיר את עינינו באמצעות הדרך שבה הם תופסים את העולם. דני הוא אחד המרצים המדבקים ביותר בהתלהבותם שהיה לי הכבוד לשמוע, הוא מגלם בצורה מופלאה את הקונספט של “להיות השינוי שאנחנו רוצות לראות בעולם” – מומלץ בחום!

ההרצאה תתקיים במרכז האקולוגי בשדמה במוצ”ש ה29.9.12 בשעה 20:00.
לפרטים והרשמה: shdema.ecocenter@gmail.com

ספרים מומלצים למי שרוצה להתעמק בנושאים הללו:

• קורס בניסים
• אקהרט טולה – “ארץ חדשה” / “כוחו של הרגע הזה”
• ביירון קייטי – “לאהוב את מה שיש”
• ג’ו ויטלי וד”ר איקיאלהלה הו לן – “אפס מגבלות” (על שיטת הו’אופונונו)
• דניאל קווין – סדרת ישמעאל: “ישמעאל” / “סיפורו של בי” / “ישמעאל שלי”
• הנרי דייויד ת’ורו – וולדן – הספר האהוב עליי בכל הזמנים – (אפרת)
• טיך נהאת האן – נזיר בודהיסטי מוייטנאם ואקטיביסט ותיק למען השלום שכתב עשרות ספרים – אחד המומלצים הוא Peace is Every Step