מדי חודש אתעד כאן את יומן מעשי. כרגע אני בעיצומו של בניית ביתי הקטנטן מבוץ, בחצר בטבעון כך שאכתוב על הבניה הזו ואיך בכלל כל זה התחיל.

שמי אתי ומלאו לי לפני כחודשיים 50 כך שאני בת 50 וחודשיים. הפרט הזה מרשים אותי מכיוון שאם אני בונה (בגילי המופלג…) אז כולנו יכולים! אני בונה בעצמי לעצמי בית קטנטן מבוץ ולפני הגשמים בכוונתי להיכנס אליו לגור בו.

היסטוריה אישית של בניה בבוץ – פרק א

לי זאת הפעם השלישית שאני בונה בית מאדמה. הפעם הראשונה הייתה לפני כ-13 שנה במושב עופר כאשר בנינו לקהילת החינוך הביתי דאז (בעזרתו והדרכתו של יואב אגוזי), גן/בי”ס עגול שנבנה מבאלות קש וגג קונוסי מקסים מסנדות אקליפטוס עם ספירלת שדרות ענפי תמר, וכרעפים כפות ושינגטוניה.

די מהר עברנו אני ובנותיי לחינוך הממסדי האנטרופוסופי כך שלא זכיתי להנות ממנו בשימוש אלא כהשראה לאפשרות הפשוטה לבניית בית.

פרק ב

הפעם השנייה החלה לפני כשנה וחצי לאחר שנפרדתי מעבודתי הקבועה ונותר לי זמן פנוי ומחסור בסטודיו ליצור בו. מכיוון שגרנו אז בקראוון כשפרגולת עץ צמודה לו, הרעיון לסגור 3 כיוונים לא אחר לבוא ומהר מכפי שתיכננתי מצאתי עצמי מערבבת אדמה שחורה עם מחטי אורן קנרי ארוכות בדליים ומניחה את הבוץ ה”צמחי” על ענפים שונים שמצאתי בגזם הסמוך, קשרתי אותם ומסמרתי בספונטניות ויצירתיות לקורות העץ וקשה היה לעצור אותי.

זה היה בינואר 2011 ופשוט נהנתי מכל רגע כשגשם יורד סביבי (וגם כשלא) ועיסת אדמה מטפסת לה מעלה ולופתת ענפי דקלים מלופפים יחדיו ויוצרים עמודים מפוארים, בקבוקי זכוכית הונחו להם על מצע בוץ ונבנו לקיר קטן, משטחי זכוכית שבורים שמצאתי וקיבלתי הפכו לפתחי אור יפהפיים ובעיקר צמחתי עם הבוץ מעלה מעלה במעלה קיר הבוץ. הרגשתי כמו זוג הצופיות שקיננו שנים בפרגולה כשבמשך חודשים צפיתי בהן שוזרות באוויר ובגובה תקרה את חוטי הצמחים שהביאו ממסעותיהן בקיבוץ. זו הייתה חוויה מופלאה ומלאת תשוקה והתלהבות. גילגולים ויובלות לא חוויתי עוצמה ותשוקה ויצירתיות שכזו. כל כולי הייתי שרויה בתוך היצירה, כל כולי ציפור, כל כולי קדומה קדומה מימים ימימה, כל כולי בשינוי שלא תיארתי לעצמי שיהיה אפשרי.

התחלתי להתאמן בקונדליני יוגה יומיום, הפסקתי לעשן כל מיני וסיגריות (מה שמזה 30 שנה רציתי) ואני בונה לי חדר במו ידי. אישה בת 49 שכמו נולדה מחדש.

נולדתי מחדש

לכבוד יום הולדתי ה49 זימנתי את חברי הקרובים וערכנו לכבודי טקס לידה שציין בוודאות בחלל ובזמן את התקופה החדשה שהחלה.

עוד לפני שסיימתי את הבנייה התחוור לי שבעתיד הקרוב נעבור לגור בטבעון. בימים שסיימתי את הבנייה ועברתי להתגורר בחדר (שהתברר כצורך דחוף יותר מסטודיו) כבר הייתי שקועה בקניה של דירה ופיסת אדמה בשכונת הגפן בקריית טבעון. לא ידעתי שכעבור שנה אהיה בעיצומה של בנית בית בוץ קטנטן.

ואכן מזה כחודשיים שאני בונה בית בוץ ושרויה בחוויה מהממת בעוצמתה , כן – שוב, של שימחה, של עוצמה נשית, של האפשרות המדהימה ליצור לי מרחב משלי, מקום פרטי, במו ידי, במו גופי. מרגישה עצמי קדומה, בוראת מציאות, מהפכנית (כי זה בלי משכנתא, כמעט ללא הוצאה כספית על חומרים וללא “בעל” ובעזרת בארטרים עם אנשים שקודחים בעץ כי אני לא), חזקה מלאת עוצמה.

איך והכיצד?

החום הכבד של יוני יולי אוגוסט השנה הותיר אותי המומת תשישות ושטופת זיעה. החלטתי לעבור למתכונת בניה של קוסמת.

עמד מולי לול קטנטן חלוד (שכבר הורידו מעליו את גג האסבסט וטמנו אותו, בדרום באדמת המדבר הקדושה והקדומה – עטוף שמלת בטון ומלט), מבנה רעוע וקטנטן שרציתי להפכו למשכני. (זאת מכיוון שהדירה החדשה שרכשתי לא סיפקה לכל אחת מאיתנו חדר פרטי).

לא הרגשתי שהרבה כוחות עומדים לרשותי. גם לא משאבים כספיים. הגיעו אלי קולות מ”בחוץ” בלבוש יועצי: זה בלתי אפשרי, אי אפשר בלי משאבים ובלי כוח להזיז פיסת עץ, מבלי רצון לקדוח ולבנות קונסטרוקציה הגונה כדי שהגג לא ייפול עלייך בשנתך שלא לדבר על בנותייך… לבנות בית? מה את חושבת לעצמך?… הקולות הללו, למזלי, לא שכנו בתוכי יותר מ-24 שעות בכל פעם. הם היו כמו קולות העבר של אבי, של תרבות שלמה שבאתי ממנה. היה צורך בהם שיגיעו כדי שאשוחח עימם שיחה והפעם כבוגרת. ואז – הם היו מפנים מקומם בקלילות למעשים.

סיכמתי על בארטר עם חבר ומקדחה. אספתי קרשים ועצים וחלונות ודלתות מפינת המחזור השכונתית. כמו תמיד כשאנחנו מחליטים ומאמינים כל צרכינו באים לקראתינו. בקלילות. במאמץ נטול מאמץ. התקשרתי לריקי קרן צבי. הצעתי לה להעביר סדנת בניה באדמה. לשמחתי היא הסכימה, נרשמו תלמידים, וזכינו לסדנה מקסימה, מלמדת ויוצרת מציאות. תוך יומיים עמד מבנה שעליו היה בכוחי ויכולותיי – להמשיך וליצור את הפלא הזה.

ומאז אני בונה. כל יום שעה, שעתיים, שלוש, ארבע או יותר. כמה שניתן עם תשומת לב למה שהגוף מבקש כי הנטייה שלי (ושל כולנו?) היא ל”עבוד כמו חמור”. אז בעדינות וברכות שואלת את עצמי האם זה לכוחותיי. וכמובן שטיפה לטיפה יוצרת שלולית ואח”כ אגם ואם נרצה גם אוקיינוס. וכבר רואים בית לתפארת.

בהמשך אביא תמונות וצילומים וגם אפרט כיצד בניתי את היצירה הפיסולית הזו שנוצרה כאילו מעצמה, איך תכננתי ולמדתי להכין את תשתית החשמל, ואיך נוצר הפלא! להתראות ושנה מבורכת ביצירת גן העדן שלנו עלי אדמה. בהצלחה!