המפגש הראשון שלי עם קוסטה ריקה היה לפני כ-7 שנים. אחרי ההלם הראשוני, הסחרור מטעימת הפירות האקזוטיים, הריחות השונים והמשונים, למדתי את הביטוי הראשון בספרדית “se vende” – למכירה. בכל פינה, לאורך הכבישים, סמוך לערים הגדולות ובאזורים הכפריים, שלטים המציעים שטחים למכירה. נראה כאילו כל המדינה עומדת למכירה. מאז הכרתי מקצת האנשים שלקחו חלק בחגיגה. בעבר, כמו בעוד מקומות בעולם, קוסטה ריקה היתה מכוסה יערות. אדמות היו בשפע, לכן כל מי שהוריד חלקת יער, סימן אותה, קיבל היתר מהמדינה והשטח נרשם על שמו. השטחים הפכו שטחי מרעה, מטעי קפה ובננות ופירנסו בדי עמל ויזע את בעליהם. ואז בשנות ה90 המאוחרות הגיע הבום הגדול. אמריקאים, גרמנים, צרפתים, וכן… כמובן גם ישראלים הבינו את הפוטנציאל, בסכומים שהיו בתחילה זעירים, ולאט לאט הרקיעו שחקים, קנו שטחים, מתחרים מי יקנה שטח גדול יותר בסכום הקטן ביותר. איכרים זעירים וקשי יום, שמחו להגשים את החלום האמריקאי ולהפוך לבעלי בתים. כך נהרו רבבות לערים הגדולות, קנו בתים ומכוניות. ומה קרה לשטחים שניקנו? חלקם מחכים עד היום לגואל וחלקם הפכו פרוייקטים עתירי ממון.

סטיבן ברוקס ו”פונטה-מונה”

ישנם ה”טובים”, כמו סטיבן ברוקס. לפני כ15 שנים, קנה סטיבן שטחי ביצה ומרעה נטושים, על החוף הקריבי והפך את המקום ליער מאכל. סטיבן לא עסק בקיימות, הוא בא מאהבה גדולה לקוסטה ריקה לאנשיה ולמאכליה. הוא למד מהי קיימות בשתי ידיו. היום “פונטה-מונה” היא חווה וחוויה לימודית, מתקיימים בה קורסי פרמקלצ’ר, מפגשי תלמידים מהסביבה וסטיבן, הוא עצמו, מקור לידע אינסופי על עצים טרופיים, מאכלים מקומיים ועל קוסטה ריקה. שלא כתובה במדריכי תיירים.

“לונה-נואבה”

חווה נוספת היא “לונה-נואבה”. התחילה את דרכה כחווה לגידול צמחי תבלין ומרפא. כיום המקום יושב בתוך יער מאכל, בתוכו חממה לגידול ירקות, מקיים את הגרים בו, עובדים, אורחים ומתנדבים.

“לונה נואבה”, דוגמא לחווה שכמעט 20 שנה אינה מפסיקה להתחדש. בביקורי האחרון פגשנו את האיש המוביל בנושא המיקרואורגניזמים, רפאל אוקמפו, שמלמד באוניברסיטת earth, מפיץ את הידע בין חקלאים אורגנים, מתוך אמונה שזו הדרך להוליך שינוי. גם היום הוא ממשיך לעשות נסיונות בטיוב אדמה כדי להעמיק וללמוד עוד. החווה מתקיימת מגידול ג’ינג’ר וכורכום בשיטות ביודינמיות, בצל עצי המאכל ובשילוב בעלי חיים. עיזים מנקות את השטח מענפים וחזירים מוכנסים אחר כך לנקות את האדמה, לתחח ולזבל.

“פוואנטה וורדה” – חוות פרמקלצ’ר בהתהוות

לאנשי פרמקלצ’ר תפקיד חשוב בשינוי פניה של קוסטה ריקה, אבל גם פה לא פשוט להקים חווה. גם פה ישנם חוקים, בירוקרטיה וניירת.

“פוואנטה וורדה” מדשדשת כבר כארבע שנים, תוהה על דרכה. למען הגילוי הנאות אציין שאיתי (בני) ומלינה אשתו, הם חלק מהקהילה המתגבשת. מאז בואם הקהילה בתנופה ובהתלהבות מחודשת. השניים הקימו את החממה וערוגת מנדלה ענקית לגידול ירקות לצורכי הקהילה, שעועיות מסוגים שונים, חסות, עגבניות ומלפפונים, מינים שונים של תרד, שורשים כמו בטטות ויוקה ועוד. למעלה מ-120 עצי מאכל שנשתלו לאחרונה לקראת הגשמים. לצידי הדרך מלבלבים שיחי הכורכום והג’ינג’ר, המקום מוקף ביער גשם, מזג אוויר נפלא ואנשים נהדרים.

מלינה אגרונומית, קולומביאנית במוצאה, מבינה את רוחו של האדם הפשוט, היא אספה חקלאים מהסביבה והציעה להם קורס בסיסי לחקלאות אורגנית. חקלאים צמאי דעת התקבצו, עקרות בית שמחו ללמוד את מה שכבר נשכח, איך לגדל חסה ועגבניה, ריחן ופאפיה בפתח הבית. קיבלו כלים ליצירת אדמה משובחת, קומפוסט, מיקרואורגניזם וביוצ’אר. היום למרות שהקורס הסתיים הם ממשיכים להיפגש להתיעץ ולעבוד במשותף.

חוות על החוף הקריבי

בביקור באזור הקריבי, בסיורנו בכפר של הברי-ברי, האינדיאנים של קוסטה ריקה ארחה אותנו משפחה שחיה בצניעות מנקרת עיניים. בכפר משמרים מלאכות עתיקות, עבודות יד, דלועים שעל קליפתם חורטים ציורים ואלמנטים מסורתיים בטכניקה מיוחדת ונצבעים בצבעים טבעיים, אותם מפיקים מעצים הגדלים מאחורי הבית. אלו כלי איחסון ואכילה. מברומליה (צמח ממשפחת האננס) שמזכירה את האגבה מייצרים חבלים , מהם טווים ערסלים לשימוש בני הבית. סביב הבית גדלים עצי פרי: פלנטיין, בננות, פהיבאיה וקקאו, עצים לבנייה ועץ המסטטה שמקליפתו, בעיבוד ייחודי להם, הם מייצרים בד! המגורים הפשוטים בנויים מקליפת עץ הפהיבאיה ואת הגג מכסה סכך עלי דקל. בתוך הסכך חי לו בנחת נחש הבואה הענק, שאורכו מגיע לשלושה מטרים, והוא מבטיח שנחשים אחרים לא יתקרבו לשטח הבית, לצערי, ואולי בשל ביישנותו לא זכינו לראות אותו.

פולי קקאו

פרי הקקאו הוא אוצר של שימושים, ליודע את סודותיו. הוא גדל ישירות על הגזע. כשהפרי צעיר משתמשים בקליפתו הירוקה, מגורדת, לריפוי פצעים, גרוי מעקיצות או כוויות. פולי הפרי הטרי עטופים במעטפת לבנה, טעימה להפליא ונחשבת לסופר-פוד.

 

נכנסנו לראות כיצד מפיקים שוקולד מהפולים, בשיטה המסורתית. בסיר ברזל, מעל להבה, קולים את הפולים, טוחנים אותם במטחנת יד, מנפים את הקליפה ומותירים את האבקה, אותה טוחנים שוב וקקאו סמיך נוזל ומוכן לשתיה. אנשים גאים הם אנשי הברי-ברי, מתעקשים לחיות מאומנותם, ומהמסורת העתיקה שלהם. בדרכם אף הם נושאי שליחות.

“לורוקו” – חווה לימודית אורגנית לשימור זרעים

סניור גונזלו מורנו מנהל, יחד עם בני משפחתו ועובדיו המסורים, את חוות “לורוקו” . זוהי חווה לימודית, אורגנית וביודינמית שמגדלים בה שפע של יבול שמגיע לשוק האורגני של פורטו וויחו. בחווה גם ניתן לקנות זרעי מורשת, שאותם הם מקפידים לשמר. הוא דובר ספרדית בלבד, אבל שפתו כל כך ברורה ומוכרת, גם ללא תרגום. אכן, פרמקלצ’ר היא שפה עולמית! ראינו את ערוגת המנדלה, את הגידולים המשולבים, תירס ושעועית, במיה ענקית, שומשום ולידו יוקה, בתוך השטח עצי פרי שאת פריים הבשל, אספנו ואכלנו. חופן האדמה הריחנית שסניור גונזלו קרב לאפי, עשירה בקומפוסט ובמיקרואורגניזמים, דיברה אלי יותר מכל שפה. הוא דיבר על חשיבות שמירת הזרעים ועל הנזקים שחברת מונסנטו מביאה לעולם. היינו כחולמים, זהו איש כלבבי. כשנפרדנו בחיבוק, מצויידת בזרעים רבים ובשתיל של לורוקו (מטפס שניצניו ופרחיו – לאכילה). הבטחתי לו שאספר על החווה, ושהוא מזמין את כל מי שרוצה לחיות במקום לעבוד וללמוד. צרו איתו קשר בכתובת fincaloroco@gmail.com.

אני רוצה להיות מוקסמת מהמדינה הזאת כפי שעמדתי מולה בראשונה. מדינה שבחרה לוותר על צבא למען חינוך חינם לכל ילד. מדינה ש90% ממקורות האנרגיה שלה הם נקיים (מים ורוח). אך לצערי הרבה סדקים נפערים מאז.

כי הנה ישנם ה”רעים” – אלו מחפשי ההזדמנויות, פגשתי ישראלים שבנו עסקים ואינם מתביישים לנצל צעירים שמחפשים עבודה, במקרה הטוב הם מקבלים שכר רעב, במקרים אחרים לא מקבלים שכר כלל (מתלמדים… מכירים את זה לא?).

קוסטה ריקה למכירה, הערים בה מלאים באנשים, חסרי משלח יד שמאמינים שימצאו את עתידם. בולט לעין מראה הרחובות שחזיתות הבתים בהם, מכוסים בסורגים מחשש לגניבות, או מגורים לעשירים, ששומר יושב בפתח. זוהי למעשה מושבה אמריקאית, תקועה ברובה בשנות ה50, שבמקומות רבים הביוב זורם עדיין ברחוב. הכבישים המחברים בין פנמה לצפון המדינה, שמשמשים להובלת סחורות דרך קוסטה ריקה לארה”ב – עוברים שיפוץ ונעשים סבירים לנסיעה, אבל הפרוורים זועקים מנחשלות.

לפני שלוש שנים, עמדה בפני המדינה השאלה האם לקבל את תמיכת ארגון הסחר של מדינות מרכז אמריקה (c.a.f.t.a.), שזהו למעשה גוף השייך לארגון הסחר העולמי, מה שעתיד היה להגביל את עצמאותה הכלכלית ולהגדיל את תלותה בארגון. ראש הממשלה הקודם שניסה לשמר על קוסטה ריקה עצמאית, נדחף לקיים משאל עם, האם להצטרף לֹ c.a.f.t.a. או לא. תוצאות המשאל העלו לשלטון את ראש הממשלה הנוכחי סניוריטה צ’ינצ’ילה, שהיא מנהלת מדיניות הנוחה לאמריקאים.

זהו המחיר שמשלמת היום מדינה קטנה, ללא צבא שיושבת במקום אסטרטגי.

לסיום משהו עם ניחוח אופטימי – מירשם נוסף למיקרואורגניזמים

לעוסקים בחקלאות אורגנית, קוסטה ריקה. היא כר נרחב לנסיונות וחידושים בחומרים לטיוב אדמה. המרשם הבא למיקרואורגניזם הוא לשטחים גדולים ויכול לעמוד מוכן לשימוש שלוש שנים מיום הכנתו. תפקידו לעודד צמיחה ולשפר את עמידות הצמח:

להכנה דרוש מיכל אטום של 200 ליטר. ניתן להשיגו במפעלים, בדרך כלל שמחים להיפרד מהמיכלים האלו. להכנת כמות קטנה, חשוב לשמור על אותם היחסים בין החומרים

1. 3 שקים של 25 ליטר מיקרואורגניזם מין הבר – מוסבר איך להשיגו במאמר הקודם (מקור טוב אחר לזה, כסחת דשא שעברה ייבוש בשמש, כשהיא מקבלת גוון לבן. כשמשתמשים בכסחת חשוב לדחוס אותה)
2. שני שקי סובין חיטה גס
3. שלושה גלון מולסה (בארץ מולסה מאד יקרה לכן עדיף להשתמש ב1.5 קג’ סוכר חום, זה הכהה, מעורב במים)
4. מים – לבדוק כמו שמוסבר במאמר הקודם

אחרי קבלת התערובת, דוחסים הכל למיכל האטום, חייבים לדחוס כדי שהתערובת תהיה ללא חמצן. אוטמים את המיכל ומוציאים צינור, נשם לתוך בקבוק עם מים.

המיכל יהיה סגור חודש ימים.

כעבור חודש: על כל 1 ק”ג חומר, מוסיפים 100 ליטר מים + 1 ק”ג סוכר חום. משאירים את התמיסה פתוחה למשך יומיים ומערבבים מספר פעמים לשני הכיוונים. לעצים משקים עם התמיסה ישירות. לגינה – על כל חלק 2 חלקים מים.

מילים לפרידה

קוסטה-ריקה עדיין מהלכת קסם. טוב לדעת שיש מעין שמורת טבע כזאת, למרות שבשנים האחרונות עוברים עליה שינויים פוליטיים (כנזכר לעיל) ואקלימיים כמו בכל בעולם.

עוד שבוע אנחנו חוזרים ארצה, נפרדים מאנשים יקרים שפגשנו פה ומתגעגעים לבעיות שמחכות לנו מעבר לים.

אסטלאוגו קוסטה ריקה, עד לפעם הבאה !!!