הפעם נעסוק בהזנה ובהשקייה של ערוגות הפתיל. כל מי שפיספס את עקרונות בניית הערוגה, יכול לקרוא את המדריך הקודם.

הזנת הערוגה – ארובות תולעים

בדגם ערוגת הפתיל שעליו הסברתי במאמר “ערוגות בעיר – השיטה“ קיים רובד נוסף, מעבר להשקייה התת–קרקעית – שילוב חוות תולעים בתוך הערוגה.

הסבר קצר על התולעים

תולעים אדומות, או תולעי קומפוסט, הן זן של שלשולים, שמקורן איננו בארצנו. הן ניזונות מחומר אורגני רקוב. החומר האורגני שעובר בדרכי העיכול שלהן מתפרק ו“יוצא מהצד השני של גופן” כדשן – הומוס. ההומוס הוא תצורה מאוד מפורקת של החומר האורגני ולכן הוא נחשב כדשן מאוד מוצלח וזמין לקרקע ולצמחים.

בהמשך להערה שלי מסוף המאמר הקודם על גידול מערכות, שילוב חוות התולעים בתוך הערוגה יוצר מערכת יותר שלמה, גם עבור הקרקע והצמחים וגם עבורנו כשותפים למערכת הזו.
לשילוב התולעים בערוגה יש יתרונות נוספים:

• בעומק הערוגה יש תמיד לחות וחושך – שני תנאי מחייה מועדפים על התולעים.
• להבדיל מגידול תולעים בחווה נפרדת, או שימוש בערמת קומפוסט, כשחוות התולעים היא חלק מהערוגה, אין צורך לאסוף את ההומוס ולפזר אותו בערוגה. התולעים כבר עושות עבורנו את העבודה ומפזרות את ההומוס כשהן מטיילות ברחבי הערוגה.
• באותה הזדמנות הן גם מתחחות את הקרקע. כך יוצא שהטיפול הכולל בקומפוסט הרבה יותר פשוט וישיר – “זרוק ושכח“.

לא אפרט פה על כל הטיפול והתנאים לגידול תולעים אדומות, יש מספיק חומרים אחרים על כך באינטרנט [מתוך הגינה האורגנית, ויש עוד הרבה מקורות]. רק אזכיר שהן מאוד אוהבות את הבוץ של הקפה, שטוב להוסיף שברי קליפות ביצים ושלא טוב לתת להן מזון מאוד חומצי או מאוד חריף (קליפות הדרים לא נכנסות לפחית). מומלץ גם לא לשים יותר מידי מזון סוכרי במכה אחת. זה יוצר תסיסה שמזמינה ברחשים (על תלאותיי עם ברחשים אכתוב בהזדמנות, אם אסקר את ניסיונותיי עם קומפוסט במרפסות של דירות).

בניית “ארובת תולעים“

הסבר כללי על השיטה ועל יישום אחר שלה אתם יכולים למצוא בסרטון שאסף צילם בו את מאשה מספרת על השיטה. בעיקרון, זהו צינור פלסטיק שחלקו קבור באדמה וחלקו מציץ על פניה. בחלק הקבור של הצינור עושים פתחים רחבים. אלו מעברים עבור התולעים להגיע בקלות לחומר האורגני המרקיב שאנחנו מוסיפים.
לצורך הארובה אפשר להשתמש בכל צינור פלסטיק זמין. זה יכול להיות כל קופסה או פח פלסטיק קטן שפותחים להם את התחתית ומחוררים פתחים רחבים (5-6 ס”מ) בצדדים.

אני השתמשתי בצינור ” PVC 6 שמצאתי. את הצינור קדחתי במקדח פרפר (חורים גדולים) וניסרתי בעזרת ג‘יגסו ליצירת פתחים של ממש. ניתן גם לקדוח בעזרת מקדח רגיל ואז לנסר פתחים. חשוב שהחלק שנשאר מעל פני האדמה, ועוד כ3-5 ס“מ מתחת לפני האדמה, ישארו ללא חורים, כדי שלא יכנסו זבובים למיניהם.

אורך וקוטר הארובה משפיעים על כמות הזבל האורגני שניתן לזרוק פנימה. קחו בחשבון שלוקח לזה זמן להתפרק, ולהבדיל מחוות תולעים שבה רק מה שאתם מכניסים מזין את התולעים, בערוגה יש להן המון חומר אורגני אחר, מהמטריקס, שהן יכולות לפרק. לכן לוקח להן קצת יותר זמן (זה כמובן תלוי גם בגודל האוכלוסיה שלהן). אני מצאתי שקוטר של “6 הוא די אופטימלי – קל לרוקן את הפסולת לתוכו והוא לא חוסם את הערוגה לגמרי. אבל זה תלוי גם ברוחב הערוגה.

אני ציפיתי (בהדבקה) את אחת משתי הארובות שלי בחתיכה משק יוטה מסיבות אסתטיות בלבד (תודה לקפה loveat). אני פשוט לא אוהב את המראה של הצינור PVC חשוף.

מכסה הארובה

הפתח העליון של הארובה סגור במכסה. מאוד חשוב להקפיד על סגירה מלאה. בערוגה אצלי יש שתי ארובות תולעים. אחת מהם סגרתי היטב ואת השנייה לא. תוך כמה חודשים, זבובי החייל השחור, מצאו את הארובה הלא אטומה והטילו בה רימות. בעיקרון זו לא בעיה, אך אני רציתי שהפסולת האורגנית תישאר זמינה לתולעים ולא לרימות. נאלצתי לפנות את כל החומר שהצטבר בארובה, ביחד עם הזחלים. בארובה עם המכסה הסגור לא היתה חדירה של הזבוב.

בתור מכסה חתכתי שתי חתיכות עץ – האחת בדיוק בקוטר הפנימי של הצינור והשנייה בקוטר של כ4 ס“מ יותר. צבעתי את שני החלקים היטב בשמן פשתן (לא עזר יותר מידי להגן בפני עובש – יש כ”כ הרבה לחות בפנים שיש קצת עובש על החלק הפנימי של המכסה, אך זו לא בעיה). חיברתי את שתי החתיכות תוך שמירה על מירכוז שלהן. לבסוף קדחתי בחתיכה העליונה שני חורים בקוטר “1 כדי שישמשו מקום לשתי אצבעות להיכנס ולהרים את המכסה.

זה לא חשוב ממה ואיך בונים את הארובה. אך זה כן חשוב שהמכסה שלה ישב טוב.

איך זה עובד במטבח

הרכיב המשלים לארובת התולעים, שאני מצאתי מאוד שימושי, הוא פחית גדולה של אבקת תחליף חלב לתינוקות (או כל פחית גדולה עם מכסה אחרת – כמו של תרכיז תפוחים). לפחית נפח די גדול, מכסה פלסטיק אטום ומראה סביר על השיש במטבח. אנחנו זורקים את הפסולת האורגנית במטבח לתוך הפחית. מכיוון שלוקח כמה ימים למלא אותה, החומר האורגני מתחיל להירקב בה. זה יתרון מבחינת התולעים, מפני שהן מעדיפות את החומר קצת רקוב/מפורק ולא טרי כמו שאנחנו אוהבים אותו.

מומלץ להוסיף קצת ניירות/קרטונים לפחית בזמן שממלאים אותה. אני זורק קרעי קרטוני ביצים בתחילת כל מילוי של הפחית, בתור “ספוג” לעודפי נוזלים (רואים את זה בסוף הסרטון). כשיש מפיות או נייר סופג משומשים, מומלץ להוסיף גם אותם.

 

התקנת ארובת התולעים

כדי למקם את הארובה “תוקעים” אותה איפה שרוצים בערוגה ומוציאים את כל תערובת השתילה שממלאת את מרכזה. מומלץ לזרוק פנימה חומר אורגני כמה ימים לפני שמביאים גרעין ריבוי של תולעים, כדי שתהיה להן קבלת פנים רקובה ונעימה. אם יש לכם גישה לזבל סוסים – זה מזון חביב עליהן במיוחד. אחרי שמכניסים את התולעים לערוגה לא ממש נפגשים איתן שוב. זה די עניין של אמון– לדעת שהן שם ולתת להן אוכל. בקרוב אעשה טיפול תקופתי לערוגה אצלי ואוכל לחפש אותן קצת, לראות עם כל הרעיון הנפלא הזה אכן עובד.

מידי עונה ניתן להעביר את הארובה לאזור אחר של הערוגה, וכך להבטיח פיזור טוב של ההומוס.
אם יש לכם ערוגה גדולה ובה כמה ארובות, אפשר לזרוק אליהן פסולת לסירוגין, וכך לאלץ את התולעים לנדוד בינהן ולפזר את ההומוס.

אזהרה – הסכנות בתולעים אדומות

מאוד חושב לי להזכיר בהזדמנות זו גם את הסכנות שיש בתולעים אדומות. התולעים אינן זן מקומי. אני יודע שיש חברים אחרים שמתייחסים לנושא יותר בקלות ממני. אני משתדל להחמיר בכל הנוגע לסכנת אינטרדוקציה של מינים זרים. אומנם בתנאי הקרקע של ישראל יהיה להן קשה לשרוד, אבל מערכות ותהליכים טבעיים הם תמיד הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו יכולים לשער. וכבר קרה שתום לב, חוסר תשומת לב וטעויות גרמו לבעיות אקולוגיות רציניות של חדירת מינים פולשים ופגיעה במינים מקומיים. כל עוד הערוגה שלכם מנותקת מהקרקע (במרפסת למשל), לא צריכה להיות בעיה (עד היום שבו אתם עוזביםא את הדירה וזורקים את כל הקומופסט בבת אחת לערימה השכונתית – שימו לב!).

אם הערוגה יושבת על הקרקע, או מחוברת אליה, כמו בערוגות פתוחות, כדאי לקחת בחשבון את הסכנה הזו. יכול להיות שבמקרים כאלו לא הייתי משתמש בתולעים אדומות אלא נותן ליצורים המפרקים המקומיים להגיע לפסולת האורגנית. זה יהיה יותר כמו ערמת קומפוסט מאשר חוות תולעים, אבל זה יהיה מעשה אחראי יותר.

השקייה

כמו שהזכרתי בעבר, ההשקייה בערוגות הפתיל היא אחד היתרונות הגדולים שלהן. אני משקה פעם–בכשיוצא–לי. במקרים כאלו יש להשקות בכמויות גדולות. אני לא יכול להגיד כמה זה כמויות גדולות, כי זה תלוי בגודל הערוגה. בערוגה שלי, אני משתמש בדלי של 18 ליטר להשקייה. בד”כ אני כמעט ממלא אותו. יש בכך יתרון לאנשים, כמוני, שאין להם ברז במרפסת. אילו היו לי עציצים רגילים הייתי צריך כל יום בקיץ להסתובב עם משפכים ולהתעסק בשאיבת מים והשקייה.

במקום זה הרכבתי על תחתית הדלי ברז. קדחתי חור קטן בקצת מקוטר ברז הפלסטיק והכנסתי את הברז בכוח ובתנועה סיבובית לתוך החור. לא היה צורך בשום חומר איטום. את החור קדחתי כמה ס“מ מעל תחתית הדלי – כדי שפיית הברז לא תפריע ותיגע ברצפה וגם כדי שאם משום מה יהיה לכלוכים ומשקעים – שישארו בתחתית הדלי.

בכל פעם שנראה לי שכדאי להשקות, אני לוקח את הדלי איתי למקלחת. בזמן שהמים הקרים זורמים, אני ממלא את הדלי. אח”כ, כשאני שוטף את עצמי, לפני הסבון, אני עומד מעליו ונותן למים לזרום גם לתוכו. מפה ומשם זה ממלא כל מקלחת כחצי דלי, או יותר.

למעשה כמעט ולא השקתי את הערוגה בכלל במים מתוקים, אלא רק במים אפורים שכאלו מהמקלחת. מכיוון שלמים האלו אין חשיפה לפני השטח או ליתושים ומזיקים, ומצד שני, יש להם יחסית הרבה מגע עם אוויר (גם אם המים עומדים בערוגה, החלק העליון של צינורות פיזור המים תמיד מכיל שכבה של אוויר) אני לא רואה בעיה בשימוש הזה במים האפורים. זה קצת דומה להתייחסות למים אפורים לפי גישת אגני חיפוי מסועפים, רק במערכת סגורה.

עדיין, גם כאן יש לקחת בחשבון זהירות, להשתמש בסבונים טבעיים ופריקיםבזמן המקלחת, אפילו שלא אוספים את המים עם הסבון, זה עניין של זהירות מונעת (וגם בכל מקרה בריא יותר לנו ולסביבה).

כדי לפרוק את הדלי אני מחבר לברז צינור גמיש (גם אותו מצאתי איפשהו) ואת קצה הצינור מכניס לתוך צינור ההזנה האנכי (ראה הסבר במדריך לבניית ערוגת פתיל). חשוב שיהיה הפרש בגבהים כדי ליצור תנאי כלים שלובים. בערוגה אצלי, מכיוון שהיא מדורגת זה די פשוט. במקרה אחר ניתן להשתמש בהגבהה כלשהי.

 

את סוף המים שנשארים בדלי, מתחת לגובה הברז, צריך לרוקן. ניתן לשפוך אותם על הערוגה או לתוך ארובת התולעים.

מומלץ גם לא למלא את מאגר המים התת קרקעי יותר מידי אם אין בכך צורך – בכל זאת, אנחנו לא רוצים שמים סתם יעמדו. יש לקחת בחשבון שאיבוד המים נעשה רק מפני השטח של העלים. לכן אם לא חם, או שאין עדיין הרבה עלים, קצב התרוקנות המים מהמאגר יהיה איטי מאוד.

מדידת לחות בקרקע

הלחות בקרקע בערוגות פתיל היא מטעה. פני הקרקע יבשים ובעומק יכולה להיות לחות גבוה.
יש ארבע דרכים שאני משתמש בהן ובשילוב שלהן כדי לקבל תמונת מצב של הלחות. עם הזמן מקבלים תחושה ברורה יותר.

• טונוס הצמחים – אם הצמחים נראים זקופים ושמחים – כנראה שיש להם מים.
• חפירה באדמה – פשוט לחפור כ15 ס“מ ולבדוק. זה נעשה קשה כשהשתילה צפופה.
• 

  מדידת כמות המים במאגר הערוגה בשיטת “השמן במנוע”

  “בדיקת שמן מנוע” – עובד כמו המדיד שברכב לבדוק את מצב השמן. יש לי מוט ברזל דק וארוך שאני מכניס ומוציא לתוך הצינור האנכי. בקצה המוט ניתן לראות אם עוד יש מים בתחתית במאגר. חשוב לזכור שהשיטה הזו מראה כמה מים עומדים יש במאגר. גם כאשר המים האלו נגמרים יש עוד הרבה לחות בערוגה וחשוב להעביר את המאגר תקופות של ייבוש מידי פעם.

• מד לחות – מכשיר פשוט שלא דורש חשמל או בטריות ומודד את הלחות בקרקע. יש לנעוץ את היתדות של המודד בקרקע ולראות את מצב הלחות. זו השיטה הכי טובה. מד לחות פשוט שכזה ניתן למצוא במשתלות ועולה כ-50 ש“ח. חשוב לשמור עליו מחוץ לקרקע ולנגב את היתדות שלו אחרי כל שימוש.

מתישהו בהמשך אכתוב על שתילה בערוגות הפתיל – אני עדיין עושה ניסיונות למצוא את האופטימום בנושא. אשמח שתיקחו חלק בניסוי ותכתבו מה עובד עבורכם (בהתחשב בתנאי הגידול המיוחדים של ערוגות הפתיל). אכתוב גם על התחזוקה במעבר בין עונות בערוגה.