מעשה בזוג כסאות ששכני מאסו בהם והיו בדרך לרחוב. בהחלטה של רגע אספנו אותם אלינו והנחנו במרפסת לחשיבה מה ואיך נעשה איתם.

לאחר כמה חודשים במרפסת הגיעה המוזה. שלל סרטונים של רפדים חובבים ביוטיוב הביאו עימם חשק וקצת ביטחון של מתחילים. למרות חוסר ניסיון קודם וכמה נעלמים רציניים באשר לגיזרת הבדים ולאופן חיבורם לכסא. הוחלט לפרק אחד הכסאות ולהשאיר את השני שלם למקרה שנצטרך לשחזר מה עשינו.

תחילה הפכנו את הכסא, שלפנו את המסמרים מבד הביטנה שבתחתית המושב והסרנו אותו. לאחר מכן שלפנו את כל מסמרי הריפוד, ופרמנו בזהירות כל תפר שראינו. על הדרך שמנו לב למיקום ולעובי ספוג הריפוד המתפורר.

הדגש החשוב לשלב זה הוא לפרק את הריפוד בשלמותו מבלי לגזור אותו, ולפרוס אותו על הרצפה (“כמו שטיח מעור אריה, מינוס הראש”), לשם מדידת כמות הבד שתידרש ולשם תכנון גזירתו. בד מגיע בדרך כלל ברוחב 1.40 מ’ (“מטר בד” הוא בדרך כלל מלבן במידות 1.40*1.00 מ’). שימו לב גם לכיוון הדוגמא בבד החדש. שימו לב להבדלים בין שיטת הריפוד שלכם לבין השיטה המקורית, הם עלולים להתבטא בגיזרה.

הסרנו מהכסא את הריפוד, הספוגים ורצועות המושב, בדקנו מה מתנדנד והדבקנו בשפע דבק נגרים “אלמרס” (מין דבק פלסטי אבל צהוב).

דוד איתן הוזעק לחידוש הפוליטורה, והביא איתו פתיתים צהבהבים אותם ניסינו להמיס בכוהל המתאים לפוליטורה, סגול ומסריח. הפתיתים לא ממש נמסו גם לאחר כתישה והשריה, ובשלב מאוחר יותר עברנו לפוליטורה מוכנה. זה לא חומר לשידות בידרמאייר, אך לצרכינו הוא הספיק. היישום ע”י הספגת פיסת בד ישנה, מריחה קלה, וחזרה על התהליך פעם ביום עד לקבלת הגימור והגוון הרצויים. בין השכבות שיוף עדין בנייר לטש 0 או צמר פלדה עדין. החלופות הריאליות האחרות הן שיוף כל הפוליטורה הישנה עד העץ ומריחת לכה תעשייתית של טמבור, נירלט או לכה מיובאת (לזור לסוגיו), או שיוף קל של הפוליטורה וצביעה בצבע אטום מגוון כמו פוליאור, אוניאור ודומיהם.

לאור כמות התפרים שנמצאו בריפוד מצד אחד, וחוסר ניסיוני בתפירה מצד שני, הוחלט למצוא שיטת ריפוד ללא תפירה. שיטוט באינטרנט הניב את שם החנות “ז’ק ורון” בחולון, כמי שמוכר את כל הציוד הדרוש לרפדים, ומוכן לתת עצות בחפץ לב (ואכן האיש בחנות הקדיש לי מזמנו, נתן עצות וגם מכר את כל הציוד הדרוש). ספוגים קונים אצלו או באחת החנויות בדרום ת”א המתמחה במוצרי ספוג. בד אפשר אצלו, אנחנו קנינו בנחלת בנימין.

רצועות המושב עשויות שתי וערב. מקפלים קצה אחד של הרצועה ומחברים לכסא בעזרת אקדח סיכות (סיכות 8 מ”מ לפחות). חיבור הקצה השני דורש מתיחה, והוחלט שאני אמתח בכוח, והילדים יחברו את הרצועה בפטיש ומסמרים. כיוון שגודל ראש המסמר נראה גבולי, הוספנו שייבות מתכת להרחבת שטח המגע עם הרצועה.

וכך נראה המושב לאחר השלמת רצועות השתי וערב: 

השלב הבא היה פריסת בד ביטנה וחיבורו לכסא בסיכות:

מטרת בד זה היא למנוע מספוג המושב בבוא יומו להתפרק דרך רצועות המושב ולאבד נפח. ניתן להשתמש בכל שארית בד פשוטה. יש להקפיד לקפל את השוליים לפני ההידוק ליצירת שכבה כפולה ועמידה יותר.

על גב הכסא חובר בסיכות ספוג לבן בעובי ס”מ אחד. חיתוך הספוג נעשה במספריים, וחיבורו בכמה סיכות בודדות. ספוג המושב היה בעובי 6 ס”מ, וחיתוכו מסובך הרבה יותר שכן בלתי אפשרי ליצור קו ישר ואחיד ללא מסור מיוחד. הספוגים שלנו הגיעו חתוכים למידה משלושה צדדים, את התאמת הספוג לקשת בחלקו האחורי של המושב עשינו עם סכין יפנית, בחיתוך גס ובשיטת ניסוי וטעייה.

ועכשיו הגענו לריפוד. לקחנו את הריפוד המקורי, ניסינו להלביש את הכסא וחיפשנו פיתרון לכל תפר שמצאנו, כאמור מבלי להשתמש במכונת תפירה ובמחט. הרבה מחשבה, ניסוי וטעייה, הושקעו בסדר הריפוד כדי שלא להיתקע במצב ממנו אין חזרה.

הנה “הנשק הסודי”, אותם פסי קרטון ממוסמרים באמצעותם חיברנו את הבד לכסא תוך קבלת קו ישר, ראו הקווים האנכיים בצידי משענת הגב. פריט שימושי נוסף היה סיכות ארוכות המשמשות לחיבור ולמתיחה זמניים עד להידוק הבד. קניתי גם מחט מעוקלת וחוטים עבים, אך לא השתמשתי בהם. יתר כלי העבודה סטנדרטיים לחלוטין: פלייר לשליפת מסמרים, מברג שטוח לשליפת סיכות, אקדח סיכות, פטיש, ו(חשוב מאוד): זוג מספרי בד טובים.

 כעיקרון אם יש לנו מושב ריבועי פשוט, מהדקים סיכה אחת באמצע אחת הצלעות, מותחים ומהדקים סיכה במקום הנגדי, אחר כך בצלע השלישית והרביעית. העיקרון דומה לסדר הידוק האומים לאחר החלפת צמיג ברכב. רק אחר כך עוברים לכל הסיכות הקטנות האחרות. במקומות שכמה שכבות בד מונחות זו על זו יתקשה אקדח הסיכות לתפוס, ויהיה עליכם להשתמש במסמרים עם ראש רחב.

שימו לב, הבד צריך להיות קצת יותר גדול מהדרוש. את שולי הבד רצוי לקפל כסנטימטר פנימה, כך שהסיכה תחדור שתי שכבות בד. הדבר מגן על שולי הבד מפני פרימה.

ועוד אזהרה לפני גזירת הבד: בשני כסאות זהים לכאורה היו הבדלים במידות הבדים, מדדו וחתכו את הבד לכל כסא בנפרד. השקיעו בזוג מספריים טוב, אחרת תתקשו לחתוך בקו ישר.

פתרנו את המקום בו חודרות הידיות את הבד, בעזרת כמה מסמרים שצבע הבד מסייע להסוות:

הקווים האנכיים הישרים במשענת הגב:

ההחלטה שלא לתפור התבטאה גם בקיפול הפינות והידוקן מתחת למושב:

 ולסיום הידקנו לתחתית המושב בד ביטנה פשוט שתפקידו למנוע כניסת אבק לחלל המושב.

והנה המלאכה המוגמרת לפני העברתה אחר כבוד לסלון:

הערה מאוחרת: מדי פעם חוזר לפוסטים ישנים, ושואל את עצמי מה הייתי עושה היום אחרת. כזכור אלו הכסאות הראשונים שאי פעם ניסיתי לרפד.

הכסאות אצלנו בסלון, עדיין שלמים ומתפקדים.שיטוט נוסף ברשת, קריאת בלוגים של מומחים ממני ועוד קצת ניסיון,מביאים להערות הבאות:

1. ריפוד המושב, ייתכן וכדאי בכמה שכבות של ספוג דק יותר, כאשר האחרונה עוטפת את מבנה המושב. ראו פוסט חדש יותר בו ריפדתי כמה כסאות.

2. ריפוד המשענת, אולי מוטב היה ספוג 2 ס”מ, ואת צידי המשענת לצפות באקרילן לפני הריפוד.

3. רפד מקצועי היה כנראה מפרק את משענות הידיים לפני הריפוד, ומחזיר אותן לכורסא לאחר הריפוד הסופי. כך היה מתקבל ריפוד מושב מתוח באופן אחיד.מצד שני פירוק המשענות עלול היה להיגמר בגרימת נזק. לשיקולכם.