אצלנו במשפחה כולנו אוהבים את עץ החרוב. הבילוי האולטימטיבי: גם טיול, גם טיפוס, גם ליקוט וגם טעם טוב! הפרי מתוק, ואם מבקרים אצל עץ נדיב במיוחד הוא יזכה אתכם בדבש שנוטף מפרותיו.

החרוב

עץ החרוב, Ceratonia siliqua הוא עץ ירוק עד הגדל באזור הים התיכון. הוא גדל מהר, נותן צל עבות וגם נחשב לחוסם רוח ורעש. יש הטוענים שהשם חרוב נובע מהעובדה שהעץ גדל במקומות חרבים. הסבר נוסף לשמו הוא שצורת התרמילים מזכירה – חרב.

את הפרי אפשר לאכול כמו שהוא: אוכלים את התרמיל ומשליכים את הזרעים. הזן הקפריסאי נחשב להכי עסיסי. החרוב הוא חטיף מעולה לקחת בכיס או בתרמיל, לא דורש אריזה מיוחדת ונשמר להרבה זמן.

בימים עברו זרע החרוב שימש כיחידת משקל לאבני חן: “קרט”. חשבו שכל זרע, בכל תרמיל, בכל עץ שוקל בדיוק אותו הדבר (0.2 גר’), ועד היום מהווה מידת משקל ליחידות זעירות. היום השימוש העיקרי ב”אנדוספרם” של הזרע להפקת חומר פוליסכריד (CGB (carob bean gum הדומה לגואר גום. חומר זה סופג מים והופך לסוג של ג’לי המשמש בתעשיית המזון. עוד על חשיבותו של עץ החרוב ניתן לקרא כאן אצל סער והדס.

מתרמיל החרוב אפשר להכין אבקה שהיא מאוד שימושית להכנת גלידות, מתוקים מזינים, עוגות ועוד. כאשר מוסיפים לאבקת החרובים קצת וניל טבעי וגרד לימון הטעם והצבע מזכירים שוקולד, רק שבלי תופעות הלוואי שיש לזרע הקקאו. גם כאשר הקקאו הוא נא (לא קלוי) הוא מכיל חומרים ממריצים כמו קפאין, חומרים רעילים לגוף האדם, כמו theobramin המכווץ ומרחיב את כלי הדם ואצל הרבה אנשים גורם לצרות צרורות כמו כאבי ראש ומיגרנה. לרוב האוכלוסייה קשה להיפרד מהקקאו, כי הוא חומר ממכר שמפיק עברנו, כמו קפה, שיא אנרגיה על חשבון האדרנלין שלנו. האנרגיה מיידית – התשלום בקרדיט: מתחיל כמה שעות לאחר הצריכה עם ירידה של כוחות עקב שינוי הורמונלי בגוף. האם אנחנו רוצים את החומרים האלה בזרם הדם שלנו? כאשר חושבים על גוף האדם כמערכת אקולוגית עדינה המתאמצת באופן מתמיד להגיע לאיזון התשובה היא פשוטה. מבחינה תרבותית התשובה יותר מורכבת. כל אחד מחליט לעצמו, וכמה טוב שיש אלטרנטיבות!

בארץ ניתן להשיג אבקת חרובים ללא תוספת סוכר בחנויות הטבע. מפתיע שכל אבקות החרובים הנמכרות בארץ מיובאת מספרד! למרות שעץ החרוב גדל היטב כמעט בכל איזורי הארץ גם ללא השקייה, הקטיף הוא פשוט יחסית, כשכל פירות העץ בשלים הם ניתקים בקלות ע”י ניעור הענפים וכל שנשאר הוא איסוף מהיר מהקרקע.

פרי עץ החרוב נחשב בעל ערך תזונתי גבוה. עשיר מאוד בסידן ללא חומצות מתלוות שמונעות את ספיגתו, עשיר גם בברזל ובסיבים שמיטיבים מאוד עם מערכת העיכול. הוא בר, טעים, אורגני וחינם, מה עוד אפשר לבקש?

מי חרובים

טעמתם מי חרובים? במיוחד לימים החמים משרים במשך כמה שעות בצנצנת או בקבוק זכוכית של ליטר, כ-7 תרמילי חרובים שבורים וכ-10 תמרים ללא חרצן. מכניסים למקרר ושותים את הנוזל העדין והמתוק.

דבש חרובים

ניתן להכין דבש חרובים על ידי השריית התרמילים השבורים במים במשך 24 שעות או יותר למיצוי הדבש ואז סינון הקליפות והזרעים ורתיחה (צמצום) של הנוזל המתוק. אל-מוקדסי, גיאוגרף ונוסע ערבי ידוע, מזכיר בספרו על מסעותיו בארץ בשנת 985, שאת פרי החרוב ייצאו מן הארץ ומוסיף כי מכינים מדבש החרובים מיני מתיקה בשם “קובאט”. עוד היום יש כפרים ערביים ששומרים על מסורת הכנת דבש החרובים. חוץ משימוש בדבש למתיקה וטעם, ממליצים להשתמש בו להקלת הכאב הנגרם מפצעים בפה במיוחד אצל ילדים.

אבקת חרובים תעשייתית

כדי להכין אבקת חרובים בכמויות גדולות דרושים מכשירים מיוחדים. את פרי החרוב מכניסים למכונה בשם carob kibble בעזרתה שוברים את התרמילים ומפרידים את הזרעים. את מה שנשאר לאחר ההפרדה (התרמילים השבורים נטו) מייבשים או קולים (תלוי בסוג האבקה הרצויה) וטוחנים במטחנה תעשייתית חזקה.

אבקת חרובים ביתית

אפשר להכין רסק וגם אבקת חרובים! זה דורש קצת עבודה אך התוצאה שווה!

• השגת הפרי: יוצאים לטייל וקוטפים חרובים (ממש עכשיו זה הזמן לפני סוף העונה).
• ניקוי הפרי וקצת ריכוך: מכניסים חרובים לתוך קערה גדולה,מנקים אותם במים.
• שתי שיטות להפרדת הזרעים והכנה לייבוש:

1. בעזרת מספריים חותכים את החרובים כך שניתן יהיה להפריד את הזרעים מהתרמיל. קודם כל חותכים את הקצוות ואז עושים 2 חתכים לאורך כל אחד מהצדדים של החרוב. מפרידים את הזרעים בעזרת הידיים. אם התרמילים קשים במיוחד לחיתוך במספרים משרים אותם במים במשך כשעתיים ואז חותכים.
2. בעזרת מזמרה: חותכים את החרובים לחתיכות קטנות והגרעינים נופלים די בעצמם.

• יבוש: את חתיכות התרמיל מייבשים בחוץ על רשת במשך כשלושה שבועות, במייבש מזון במשך לילה, או בתנור (עדיף בטמפרטורה נמוכה כך שלא נאבד את היתרונות התזונתיים).

• טחינה: כאשר חתיכות התרמילים יבשים מכניסים אותם לבלנדר (בכמה נגלות) וטוחנים. נקבל מין רסק חרוב, אותו מסננים דרך מסננת דקה.
• תוצר: יש לנו 2 קערות, אחת עם אבקה דקה ואחת עם רסק גס יותר. האבקה יותר מתאימה להכנת משקאות חלב חרובים, גלידה וכדומה. הרסק הגס מתאים להכנת כדורי חרובים ונותן מקרם “קרנצ’י”. מתאים גם להשרות קצת רסק במים ולאכול בכפית, סוג של דייסה.

לפי הניסויים שערכנו יש הבדל בתוצר בין ייבוש בשמש לבין ייבוש במייבש מזון. מ-275 גר’ חרובים ללא גרעינים שייבשנו בשמש הפקנו 121 גר’ אבקה ו154 גר’ רסק יותר גס. כאשר הייבוש נעשה במייבש מזון מאותה כמות של חרובים ללא גרעינים הפקנו 213 גר’ אבקת חרובים, ו55 גר’ רסק גס. אז אם התוצר הרצוי הוא אבקה כדאי יותר לייבש במייבש. ואם מדובר על רסק אפשר לייבש בשמש ואפשר גם לא לייבש בכלל: את החרובים ללא גרעינים מכניסים לבלנדר וטוחנים, את הרסק שומרים בקירור.

מתכונים עם חרובים

כדורי חרובים מרסק חרובים ביתי

המרכיבים:

• כעשרה תמרים מגולענים
• גרד לימון
• קצת אבקת וניל (אופציונלי, אפשר גם קינמון)
• רסק חרובים

בעזרת הידיים מכינים כדור מכל התמרים, מוסיפים לבצק התמרים את גרד הלימון, וניל, ואת הרסק חרובים עד שמגיע למרקם קשיח. מגלגלים כדורים.

חלב סומסום חרובים

המרכיבים:

• 4 תמרים מגולענים
• כף וחצי אבקת חרובים
• 3 כפות סומסום מלא עדיף אורגני, כדאי להשרות כמה שעות לפני.
• גרד לימון, אבקת וניל (לא חובה, לפי טעם)
• כוס וחצי מים (כ-300 מ”ל)

אם רוצים משקה קר אפשר חלק מהמים להמיר בקרח. את הקרח תמיד מוסיפים לאחר בלינדור ראשוני, אחרת התמרים נעשים קשים ולא מתערבלים.

מכניסים את כל המרכיבים לבלנדר חזק (חוץ מהקרח!), מבלנדרים טוב, בתיאבון! :)

“בראוניס” חרובים:

מרכיבים:

• אבקת חרובים או רסק חרובים, 2 כפות או לפי טעמכם
• תמרים מגולענים (תלוי בגודל הכלי, נגיד עשרה)
• ככוס אגוזים מרוסקים (פקאן, או מלך, או לוז או פיסטוקים)
• גרד לימון
• וניל

1. את התמרים הופכים לעיסה בעזרת הידיים
2. טוחנים את האגוזים במטחנה ידנית או מטחנת זרעים חשמלית (מטחנת קפה) או מאבד מזון.
3. מערבבים את אגוזים עם התמרים, מוסיפם חרובים, גרד לימון ווניל.
4. משטיחים בכלי, מכניסים למקרר. אפשר לפזר מעל קצת אגוזים טחונים או רסק חרובים או קוקוס טחון טבעי.
5. חותכים למרובעים ונהנים :)

אם אתם אוהבים חרובים, זכיתם! יש המון דברים טעימים שאפשר להכין. וגם – כל מתכון הדורש קקאו אפשר להמיר באבקת חרובים.

בהצלחה ובהנאה!
דבי.

סיפורי חרובים

עץ החרוב ופירותיו מוזכרים הרבה בסיפורים מסורתיים. להנאתכם חלק מהם:

1. בתלמוד הבבלי מסופר על חוני המעגל שראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל אותו: “מה הטעם בנטיעה זו? שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה”. ענה האיש: “אני נוטע עבור הדורות הבאים, כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני”.
(באשר לשנות ההמתנה לפרי הרי שהמדובר על כעשירית מהזמן… אך גם שש שנים הוא זמן רב ביחס לרוב שאר עצי הפרי).

2. רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י) חי בתקופת השלטון הרומי והקבליסטים מיחסים לו את כתיבת ספר הזוהר. האגדה מספרת שיום אחד נפגשו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, ולידם ישב גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה הרומית שתקנו שווקים, תקנו גשרים ותקנו מרחצאות. רבי יוסי שמע ושתק. הגיב רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו הרומאים רק לצורכי עצמם הם תיקנו: השווקים בכדי להושיב בהם זונות, המרחצאות בכדי לעדן בהן את עצמם והגשרים בכדי ליטול מכס מכל מי שעובר עליהם. התגלגלו הדברים עד שהגיעו לאוזני המלכות. פסקו השליטים: יהודה שעילה – יתעלה ויתמנה למנהיג החכמים, יוסי ששתק – יגלה לציפורי ושמעון שגינה – ייהרג.

ברחו בר יוחאי ובנו והתחבאו במערה. ליד המערה בדרך “נס” צמחו להם עץ חרוב ומעין מים. ישבו השניים, למדו תורה ובמשך 12 שנים ניזונו מחרובים בלבד. לאחר מות הקיסר בוטלה גזירתו והשנים יצאו מהמערה פגשו אנשים חורשים וזורעים. אמר רבי שמעון: “אנשים אלה מניחים חיי עולם של לימוד תורה ועוסקים בחיי השעה!” כעסו עד מאוד וכל מקום שנתנו בו את עיניהם מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: “להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם”.

חזרו וישבו במערה שנים עשר חודשים נוספים, ובמלואם יצאו שוב. כל מקום שהבן מכה – היה רבי שמעון מרפא. אמר רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם שאני ואתה עוסקים בתורה.

3. הסיפור על חנינא בן דוסא, חכם שחי בסוף ימי הבית השני והיה תלמיד-חבר לרבן יוחנן בן זכאי. עליו מסופר ש”בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בק”ב חרובין מערב שבת לערב שבת” (ברכות יז:ב, תענית כד:ב).

ואם בסיפורים עסקינן, מספרים שדרוזים לא יושבים מתחת לעץ החרוב. החרוב נחשב לעץ חסר מזל.

מקורות

Carob tree: Ceratonia siliqua L. Promoting the conservation and use of underutilized and neglected cropsת Battle, I., Tous, J.

אתר צמח השדה
האתר של נסים קריספיל, גדוש במידע וסיפורים על חרובים