במדריך זה נציג את הטכניקה הכללית לבנייה בצמיגים ובבוץ הפשוטה שבה אנחנו משתמשים בלוטן. תוכלו לבנות באמצעותה ספסלים, קירות, חיות פרא וכל דבר אחר שיעלה בדמיונכם.

יש לקרוא את שני המאמרים הקודמים (בדיקת אדמה לבנייה, ולשחק בבוץ – תצוגת תכלית) בכדי להשלים את הידע וההבנה באשר למאמר הקרוב. יחד הם יוצרים סדרת מדריכי “עשה זאת בעצמך” פשוטים ופרקטיים.

אז איך עושים את זה?

פילוס הקרקע

יישרו את הקרקע בכדי שלא יהיו זוויות תלולות. חשוב מאוד לעבוד בצורה מדוייקת במידה וברצונכם לבנות קיר, אך פחות קריטי לספסל בעל שני צמיגים.

הנחת הצמיגים

הניחו את הצמיגים בגובה אחיד על האדמה על פי צורת הבסיס שברצונכם לבנות – אפשר לעשות זאת ישר לחלוטין על ידי משיכת חוט בין שני עמודים כתמיכה , או בסגנון חופשי – גם צורה עגולה ומגניבה תמיד אפשרית.

מילוי הצמיגים 

מלאו את הצמיגים : יש מספר אופציות לכך. האופציה הראשונה יכולה להיות מילוי ודחיסה עם חול , אדמה, אבנים או חצץ , שיוצרים בסיס כבד. גם אפשרי לדחוס אותם בחומרים לא אורגניים כבר מההתחלה כמו חומרי פלסטיק, קלקר, זכוכית. אם בחרתם לעבוד עם פסולת, שימו לב שיש לדחוס אותה כראוי. בספספלים מופעל לחץ רב בדפנות הצמיג (שיוצרות את שפת הספספל) כשילדים מטפסים עליהם, ומבוגרים יושבים עליהם. רצוי מאוד להשקיע בדחיסת הפסולת בנקודה זו כדי ליצור קונסטורקציה חזקה לאדמה.

הוסיפו עוד צמיגים על ידי אותו תהליך המילוי עד שאתם מגיעים לגובה הרצוי. לקירות עדיף למלא ולדחוס חול או אבנים לשני צמיגים כדי שהבסיס יהיה כבד.לאחר מכן המשיכו לבנות כלפיי מעלה עם צמיגים המלאים בפסולת לא אורגנית. כמו כן אפשרי להשאיר את הצמיגים חלולים בקירות החל מהצמיג השלישי. בשורה האחרונה איטמו עם קרש את החלק העליון בחורים של הצמיגים וכסו את הקרשים עם הבוץ לפני שאתם מטייחים את כל הקיר.

יצירת “נעליים טובות”

כסו את התחתית של הצמיגים מבחינה אסטטית וצרו מדף שהבוץ יישב עליו, הרחק מן האדמה על ידי שימוש באבנים גדולות. חפרו את האבנים בערך כשליש בתוך האדמה. ניתן למקם אותם יבשות או עם מלט מסביב לכל ההיקף של הספסל. ניתן להשתמש גם בחומרים אחרים אטומים למים כמו חתיכות בטון (Urbanite) או לבני בטון (כמו לבני אקרשטיין) סביב הבסיס כמחסום פיזי בין הבוץ לאדמה – לזה קוראים נעליים טובות. כתלות בגודל האבנים ובכישוריכם להרכבת פזאלים, אולי תוכלו לעשות עבודה מדהימה עם אבנים גדולות משולבות יחדיו ללא חומר הדבקה נוסף. אפשרות נוספת היא שימוש בטייח מלט לבן בכדי להדביק את האבנים יחדיו או אחת מעל השנייה במקרה הצורך כדי להגביה את הנעליים הטובות. זכרו להוסיף את הטייח גם באבנים התחתונות בכדי להוסיף יציבות.

 

שכבה ראשונה

כעת זהו הזמן לשכבת טייח הבוץ הראשונה. העובי שלה הוא שני מילימטר עד לסנטימטר. התערובת היא דביקה ובעלת אחוזי חרסית גבוהים יחסית, לכן ייתכן שהיא תסדק כאשר היא תתייבש. זכרו להשאיר את השטח הפנים של הבוץ מחוספס בכדי שיהיה לשכבה הבאה בתור במה להאחז, לכן אל תחליקו את הקירות עדיין. המתכון המקומי שלנו הוא 1.5 יח’ אדמה על 0.5 יח’ חול ו0.5 יח’ קש קצוץ, אך עליכם להתנסות עם האדמה המקומית שלכם. דעו שאינכם חייבים לשים קש קצוץ בשכבה הראשונה. לפרטים נוספים בנוגע לבדיקת האדמה וכל שכבות הבוץ האחרות אנא קראו את המאמרים הקודמים.

חשוב מאוד לחכות עד שהשכבה מתייבשת בין שכבה לשכבה, וכמו כן מאוד חשוב להרטיב את פני השטח של השכבה היבשה לפני שמניחים שכבה חדשה.

מילוי הרווח בין הצמיגים

ייתכן שתעדיפו למלא את הV בין הצמיגים. אנחנו, בכל אופן, נוהגים לעשות כך. הכוונה היא שהרווח בין הצמיגים העגולים ייעלם ויישאר קו יישר בין הצמיגים. תוכלו להשתמש באבנים בכדי למלא את הV ולכסות אותן בשכבה השנייה של הבוץ. אנחנו גם משתמשים בבקבוקי פלסטיק או פסולת ומדביקים אותם ביחד על ידי השכבה השנייה ומכסים אותן לחלוטין. תערובת האדמה למילוי הרווחים הללו היא בדיוק כמו השכבה השנייה והשלישית. היחסים (המקומיים) שלנו לתערובת זו הם 1 יח’ אדמה על 0.75 יח’ חול , על 0.75 קש קצוץ . זכרו! המתכונים משתנים כיוון שהאדמה המקומית משתנה בין מקום למקום, לכן תתנסו ותהנו…

 

 

שכבה שנייה

אחרי שהשכבה הראשונה והמילוי של ה-V יבשים , זה הזמן למרוח את השכבה השנייה של טייח האדמה על כל הצמיגים כולל החלק העליון. לפני היישום זכרו להרטיב מעט את השכבה הראשונה באמצעות ספוג ומים. יותר מדי מים יכולים לשטוף את השכבה הראשונה, לכן הזהרו. המים עוזרים להעיר את חלקיקי החרסית באדמה היבשה ועוזר ליצור קשר חזק בין שכבות האדמה – הישנה והחדשה. העובי צריך להיות בין 3-2 סנטימטרים, והתערובת צריכה להיות באחידות של חומוס רטוב. בדקו את העובי על ידי תקיעת האצבעות שלכם בתוך הבוץ הרטוב . לרוב יש אשלייה של עובי בשכבה , אך למעשה זה בעצם חצי מהכמות שאתם צריכים. ההשלכות העתידיות של זה הם היסדקות של הפרויקט במידה והעובי הכללי המתוכנן של הפרויקט לא באמת בוצע בשטח. עובי שווה לחוזק, לכן זכרו לבצע בדיקות איכות כשאתם בונים , במיוחד אם אתם בונים עם ילדים ומתנדבים בפעם הראשונה שלהם בבנייה בבוץ. לא אמורים להיות סדקים לאחר שהשכבה הזו מתייבשת. טוב לדחוס את הבוץ עם כף סיידים ולאחר מכן להרכיב מחדש את פני השטח כדי שיהיה מחוספס מספיק לשכבה הבאה להתחבר אליו.

שכבה שלישית

מריחת השכבה השלישית היא כמו השכבה השנייה – זכרו לתת לשכבה השנייה להתייבש ולאחר מכן להרטיב את הפני השטח של השכבה השנייה לפני שאתם מוסיפים עוד שכבה. לרוב אנשים שוכחים לעשות את הפעולות הפשוטות האלה והשכבה החדשה פשוט לא יוצרת חיבור טוב עם השכבה הקודמת, מה שאומר שייתכן שיהיו בועות אוויר בין השכבות או ייתכן שהבוץ ייפול לאחר שהוא מתייבש.

עובי רצוי

על הפרויקט להיות בעל עובי של לפחות חמישה סנטימטרים. אם זהו לא המקרה, הוסיפו שכבה נוספת של טייח בוץ.בשביל ספסלים ומגרשי משחקים לילדים , בהחלט רצוי להוסיף עוד כמה סנטימטרים.כעת הפרויקט אמור להיות בצורה שרציתם וחלק.

ההכרעה – עוד שכבה או לאו?

זהו הזמן להחליט האם זוהי השכבה האחרונה או לא: האם להעביר ספוג על הפרויקט כאשר הבוץ כמעט יבש או כאשר הוא יבש עם ספוג לח בשימוש תנועות מעגליות או להוסיף (עוד) שכבה סופית. אם תרצו לסיים כעת את הפרוייקט – נקו את הספוג בדלי מלא מים באופן רציף כדי שהוא לא ייסתם על ידי חלקקי החול. זה יחליק את כל הסימנים מהמאלג’ ויעניק לכל השכבה מרקם אחיד. אפשר להתנסות עם סוגים שונים של ספוג (גם חתיכות מזרונים ישנים עושים עבודה טובה), רך או קשה יותר בכדי לראות איזה סיום מתאים לכם. במידה ולא, פנו לשכבה הסופית כפי שייפורט בסעיף הבא.

ואם עוד אחת – אז זה זה

השכבה האחרונה היא השכבה האסטטית שכולם הולכים לראות, לגעת וללטף. היא יכולה להיות דקה עם קש דק או עם סיבים אחרים ללא קש, עם פיגמנטים ובעצם כל דבר שאתם רוצים – חלק, מחוספס, פאנקי, עם קישוטים, מפוסל… יש אינסוף אפשרויות, והאדמה סלחנית כך שאם אתם רוצים לשנות – אפשר!

היחסים בתערובת הסופית שלנו הם 1 יח’ אדמה מסוננת על 0.75 חול מסונן. ראו את המאמר האחרון למידע נוסף על הכנות מיוחדות לשכבה הסופית. העבירו ספוג לח גם על השכבה הסופית כשהיא יבשה, לפי הצורך, הכוח והרצון.

לשמן או לא לשמן?

לאחר שאתם מסיימים הכל, לפני שמתחילים להתחרע על הספסל/מתקן/קיר יש לחכות עד שהייבוש יסתיים לחלוטין בכדי להגיע לחוזק המקסימלי. אם ברצונכם לשפר את עמידות הפרויקט שלכם מפני נזקי מים, באמצעות שמן פשתן או שמן ממוחזר מהמטבח – כעת זהו הזמן לפני שמתחילים להשתמש בפרויקט. במאמר הבא אנו נלמד עוד על תהליך השימון, מתי הוא מתאים ומתי לא.

בקצרה, אנחנו בלוטן משמנים ספסלים ומגרשי משחקים לילדים עם סדרה של 4 שכבות, ולרוב לא משמנים קירות פנימיים של בתים (מפאת הריח והמרקם השמנוני למגע). השכבה הראשונה היא 100% שמן, השנייה היא עירבוב של 75% שמן, 25% טרפנטין, השלישית – 50% שמן 50% טרפנטין, הרביעית 25% שמן ו75% טרמפנטין.­ במידה והימים קרים, עדיף לחכות לשעות חמות יותר ביום או לחמם את השמן קצת בשביל השכבה הראשונה. יש לחכות 15 דקות בין שכבה לשכבה בעת היישום. החל מהשכבה השנייה צריך להשתמש במסכות עם פילטר אוויר כדי לא לנשום את האדים הרעילים של הטרפנטין.

צביעה

זה אפשרי לצבוע על הבוץ עם צבעי אקריליק או צבעי שמן, ונראה שעדיף לעשות זאת לאחר שלבי השימון.

האם: טייח מלט?

ישנה אפשרות אשר בדרך כלל נוקטים בה במרחבים ציבוריים (מפאת ונדליזם או בעיות תחזוקה), לכסות את הבוץ עם שכבה דקה של טייח מלט. לרוב זה יהיה יעיל יותר נגד שחיקת יתר או במקרים שאין “כובע טוב” להגן על הפרויקט מהגשם. אנחנו מהדקים או מחברים איכשהו עם מסמרים או ברגים את רשתות הלול או רשת Expended ומטייחים שתי שכבות בעלות 1-2 סנטימטרים. יחסים טובים יכולים להיות 1 יח’ מלט לבן או אפור ל-3 יח’ חול עם או בלי דבק מלט (כמו ביג’יבונד).

אם בחרתם ליישם אפשרות זאת, תזכרו שכדאי לוודא שמלט לא מתייבש במהירות כדי שהוא לא ייסדק , תדאגו להשאיר אותו לח לכמה ימים. אם הנכם מרגישים לא בטוחים מספיק לעשות זאת בעצמכם (את ההרטבה של שכבת המלט) – בקשו עצות מטייח או אדם שעובד הרבה עם מלט.

זכרו ששום דבר אינו חקוק בסלע אלא רק בבוץ (ובמלט, אם בחרתם בזה). עשו בדיקות אדמה רבות ככל האפשר כדי שתצברו ניסיון, תתחילו בפרוייקט קטן, הזמינו חברים או פשוט תהנו לבדכם עד שתלמדו את החומרים ואת הטכניקות. לכל שאלות או בעיות אנא צרו קשר.

במאמר הבא אנו ניכנס לפרטים הנוגעים לתהליך השימון. עד אז, ביצבוץ נעים!