באפריל האחרון כתבתי מאמר כאן באתר (“אלוהים נמצא בכלים הקטנים”) על שאלה שלכולנו עוברת מתי שהוא בראש – כמה פעמים צריך להשתמש בכוס רב-פעמית (כולל שטיפה, וסבון והכל) כדי שהיא תהיה מקיימת יותר משימוש בכוס חד-פעמית? ובכן, תשובה כלשהי לשאלה תוכלו למצוא במאמר ההוא.

למה אני מציין זאת כאן? נניח לרגע, שבהשקעת אנרגיה זניחה אפשר לייצר כוס רב פעמית מחומר גלם שאחרת היה הולך ל”מחזור”. זכוכית, בניגוד לנייר או פלסטיק, לא מאבדת מאיכותה במהלך תהליך המחזור, ולמרות זאת, בישראל ממחזרים היום בערך 1%(!) מפסולת הזכוכית. השקעת אנרגיה קטנה עדיין יכולה להחשב כשימוש חוזר. אם ניקח בקבוק זכוכית, נחתוך אותו, ונלטש את החתך כך שלא נסתכן בפציעה, אפשר לייצר כוס של ממש.

לשם אנחנו הולכים במדריך הזה. לפני שנתיים הראתי שיטה מאוד מלוכלכת לחתוך בקבוק זכוכית, ולפני כשלושה שבועות סקרתי עוד חמש שיטות נוספות (יחד עם השיטה המלוכלכת זה שש) לחתוך בקבוק זכוכית. הכל היה כהכנה למדריך הנוכחי ולמדריך הבא שאפרסם.

המטרה שלי הייתה (ועדיין יש מה לשכלל) למצוא את הדרך הכי מהירה, פשוטה, וזולה להפוך בקבוק לכוס. כמו שתראו במאמר אודות השיטות השונות לחיתוך בקבוק, יש שיטות שדורשות כלים מסוכנים ויקרים או עבודה רבה. את רובן לא ניסיתי, מראש הלכתי על מה שהכי פשוט לעבוד איתו.

מבקבוק לכוס בשלושה שלבים

כדי ליצר כוס מבקבוק, ברוב השיטות יהיו שלושה שלבים. יש כמה שיטות לחיתוך שמטפלות בשני השלבים הראשונים בבת אחת, אך לדעתי הן הרבה פחות יישימות והרבה יותר מסוכנות ולכן בחרתי להצמד לשיטה שתראו כאן. שלושת השלבים הם: חריצה (או שריטה), שוק תרמי, וליטוש. אציג עכשיו את שלושת השלבים בהרחבה.

חריצה (או שריטה)

מי שפעם עבד בויטראז’ (או אמא, במקרה שלי) מכיר טוב את המכשיר שקוראים לו “חותך זכוכית” – יש סוגים שונים, זולים ויקרים, אך רוב חובבני הויטראז’ מכירים את המכשיר השש ראשי הזול (ראו מסקנות בסוף המדריך). עכשיו, זה די שקר לקרוא למכשיר חותך זכוכית, כי כל מה שהוא עושה זה לחרוץ אותה – לעשות שריטה בעומק חצי מילימטר בזכוכית. בויטראז’ מה שקורה אחרי החריצה הן מכות קטנות בצד ההפוך של הזכוכית עם החלק האחורי של החותך, כך שהחריץ מתרחב לסדק ובסופו של דבר נשבר בקו החריץ. דוגמא לשימוש גס (לא לויטראז’ אלא לתנור שמש) אפשר לראות בסרטון הבא:

 

הסיפור עם בקבוקים הוא קצת יותר מורכב, כיוון ש(1) אי אפשר להכות בצד השני של הזכוכית (כי הוא הצד הפנימי של הבקבוק, ו(2) לבקבוק יש חתך עגול, כך שגם אם היינו יכולים להכות מהצד השני של הזכוכית השבר לא יכול פשוט להתרחב כלפי חוץ. על כן, עלינו לחרוץ את הבקבוק, ולאחר מכן לטפל בהרחבת הסדק. אז, כמו שאומרים בלעז, First thing First. בואו נחרוץ קודם.

הטריק הוא לחרוץ את הבקבוק בסיבוב מדויק אחד. ככל שחורצים יותר פעמים כך השבר הסופי יהיה יותר משונן ולא אחיד. בנוסף, בגלל שאנחנו רוצים בסופו של דבר לייצר כוס, פעולת החריצה צריכה להיות יציבה, כדי שייצא חריץ ישר (חריץ שיהיה מקביל לבסיס הבקבוק).

אז יצאתי לאינטרנט לחפש, ומצאתי שלל דוגמאות. חלקן הגיעו ממש לרמה של מוצר מסחרי (לא ברור כמה שוק יש לזה, אבל כנראה שיש משהו…). אם יש לכם אנגלית טובה והרבה דימיון (כי אין שם כמעט תמונות)

רוב המכשירים שתראו באינטרנט משתמשים בסכין זכוכית שהיא מה שמחובר בקצה של חותך זכוכית פשוט ביותר (שישה ראשים מסתובבים). אני לא ראיתי מכשיר חותך זכוכית שלא משתמש בסכין הזאת. בכל מקרה, בגלל שהיא יחסית קלה להשגה, והתוצאות של סגנון חיתוך שכזה הן טובות, החלטתי ללכת עם הזרם (אבל רק במקרה הזה…). אז כמה דוגמאות:

ויש גם לא מסחריים, כמובן

אילן (למרות האנגלית, ישר רואים שהוא משלנו…) מציג בסרטון הבא את החותך שלו

 

וכאן, עוד בחור שבונה מכשיר די דומה לזה של אילן (לא חובה לצפות, רק להעשרה עצמית).

 

בקיצור, יש לא מעט עיצובים ודוגמאות, וצריך לבחור. את הדגם שלי למכשיר חריצת הבקבוקים ביססתי על הדגם שמוצג כאן בסרטון (לקח לי זמן למצוא אותו):

 

איך בדיוק הכנתי את המכשיר אספר במדריך אחר (כי כאן אנו דנים על הכנת הכוס, ולא על המכשיר), אבל בכל זאת, תמונה:

(אני ב)שוק תרמי

אז כמו שאמרנו קודם, אי אפשר סתם להכות על הזכוכית ולצפות שהיא תישבר בדיוק בקו. זאת אומרת, יש סיכוי טוב שזה יקרה. מה זה טוב? נניח 1:100. עם סיכוי כזה הייתם הולכים למלא לוטו כל יום. אבל זה בהחלט לא מספיק אם זה אומר שאנחנו צריכים לחרוץ 100 בקבוקים כדי לקבל כוס אחת. אז מה עושים?

שוק תרמי. למה? ובכן, זכוכית רגילה (לא מחוסמת) היא חומר שרגיש לשינויי טמפרטורות. קרה לכם שהשיש היה רטוב, ושפכתם מים רותחים לתוך כוס זכוכית, והיא נסדקה במין חתך די ישר בערך בסנטימטר הראשון או השני מלמטה? אז את החולשה הזאת של הזכוכית אנחנו רוצים לנצל כאן.

אז הרעיון בשוק תרמי הוא ליצור שינוי טמפרטורת מהיר. כמובן שאפשר לעשות את זה בהרבה דרכים, ואין דרך אחת נכונה (במסקנות אני קצת מדבר על זה). אני מצאתי שהדרך הכי טובה וחסכונית בזמן ובמשאבים עבורי היא לחמם את החריץ עם שני נרות, ממש רק בקו החריץ, בין 30 שניות לדקה, ואז לשטוף במהירות את האזור המחומם במי ברז. אם הסדק לא נפער לכל העומק ובכל ההיקף, יש לחזור על הפעולה. אם הסדק ברור ושלם לגמרי, עכשיו אפשר לתת מכות קטנות על החריץ (אני עושה את זה על שפת הכיור עצמו), שיעזרו לסדק להתרחב מעט.

חשוב לומר. כל העניין הוא הפרש טמפרטורות נכון. אם אתם גרים באזור מושלג (כנראה שאתם לא אם אתם קוראים את המאמר בלי Google Translate, אבל בכל זאת, רק כדי להדגיש את הרעיון) – במקום לחמם עם נר, קררו את הבקבוק בקרח, ואז שפכו עליו מים בטמפרטורת החדר.

(בסוף המדריך אני מראה סרטון שמציג את כל התהליך, אל דאגה)

ליטוש שפת הכוס

אחרי השבירה, שפת הכוס נשארת מאוד חדה. לכן יש ללטש את השפה, ואפשר לעשות זאת במגוון דרכים – כל מה שיביא לתוצאה הרצויה עובד. אני השתמשתי במה שהיה לי, ניירות זכוכית רגילים גסים לליטוש גס ראשוני (נעזרתי במלטשת האקצנטרית), ולאחר מכן, על מנת להגיע פנימה לחלק הפנימי של השפה ולגימור העדין יותר השתמשתי בנייר זכוכית רגיל, ביד. זה עובד, ולוקח בערך 5 דקות לכוס. לא אידיאלי בכלל (ראו מסקנות).

תוצאה סופית

התוצאה הסופית משביעה רצון. סה”כ זה אחלה Upcycling (איך אומרים בעברית?) בעשר דקות לכוס. הנה הסרטון המלא של כל התהליך מהבקבוק לכוס.

 

ובשביל סגירת המעגל, בירה ג!לדסטא7 בכוס ג!לדסטא7. זה כמעט לא כשר.

מסקנות

• למה לא בקבוקים אחרים? אין סיבה. הלכתי על ה-330 מ”ל כי נוח להחזיק אותם ביד. את החצי ליטר עדיף להחזיר (כי אותם באמת שוטפים ומשתמשים בהם שוב, וכי הם שווים שקל שלם).
• סוגי בקבוקים – גם בקרב בקבוקי ה-330 מ”ל יש הרבה סוגים. לא חייבים להנעל על אחד. נסו כמה, ועדיף להתנסות עם מה שיש. אם השכנה מלמטה שותה ק!לה בבקבוק זכוכית, נסו את זה. כי אם תמצאו את בקבוקי הקולה נוחים, אז יש לכם אספקה של חומר גלם שלא צריך להתאמץ בשבילה.
• בין הבקבוקים יש גם לשים לב לעוביים השונים של הזכוכית. למשל הדופן של בקבוק ג!לדסטא7 היא דקה מאוד. לעומת זאת, התאהבתי בעובי הזכוכית של בירה מ<בי. נסו בקבוקים שונים ותמצאו את מה שטוב לכם.
• בשיטה שלי הצלחתי תוך חצי שעה לחתוך חיתוך מדויק 17 כוסות מתוך 20 בקבוקים (תוך כדי למידה). אני חושב שזאת סטטיסטיקה לא רע, והיא בטח תשתפר.
• חותך זכוכית – כדאי למצוא משהו איכותי יותר שנשחק פחות ולכן ידרוש פחות החלפה ובטווח הרחוק גם ישלם את עצמו. חותך זכוכית פשוט עולה 15-40 ש”ח, אך אם הוא נשחק אחרי 50 בקבוקים, אולי כדאי להשקיע ולקנות חותך איכותי ועמיד יותר. אני עוד לא נכנסתי לזה לעומק, אשמח לרעיונות.
• דן רוחס מדגים כאן חיתוך עם אחד המכשירים הקנויים, ואז מסביר שלדעתו שימוש בנר (כמו שאני עשיתי) יוצר הפרש טמפרטורות גבוה מדי, והוא משתמש במים רותחים ואז ישר מי ברז. 
  הבעיה עם השיטה של דן היא שמאוד קשה לשפוך את המים הרותחים בדיוק על החריץ. למים יש נטייה להתפזר, ואז הם בעצם אתה מכניס לשוק תרמי אזור גדול בהרבה מהחריץ (מה שלא קורה בשיטה של הנר – הנר אולי מייצר טמפרטורה גבוהה אך לפחות הוא ממוקד לקו השבר). בכל מקרה, לא חוכמה להראות סרטון עם חיתוך ישר וטוב, השאלה היא מתוך מאה בקבוקים כמה יישארו שלמים בכל שיטה.
• ליטוש – אני השתמשתי במה שיש לי. הייתי רוצה לשפר זאת. אני יודע שיש ביטים שאפשר לחבר למקדחה שמלטשים זכוכית (בדיוק כמו הראש של המלטשת זכוכית של חובבי הויטראז’) ושיש כזה דבר נייר מים שגם עושה את העבודה. עוד לא היו לי הזדמנויות לחקור זאת. אשמח לתובנות של אחרים (ליאור זינגר אמר על זה משהו, ?).

במדריך הבא אראה איך בניתי את המכשיר לחריצת הבקבוקים ואיך הוא עובד.