החלמתי.
שבעה ימים הייתי בבית במנוחה שלמה, ברובם לא אכלתי אלא רק שתיתי.
הימים הראשונים היו ממש סיוט – כאבי בטן עזים ביותר. לא יכולתי לשבת, לא לשכב ולא לעמוד. הרגשתי שאני מתפוצץ. לא היו תסמינים אחרים, רק כאבי בטן חזקים מנשוא עם מוקד בצד ימין. לא יכולתי לעשות דבר, אז נחתי והנחתי לגוף לטפל בעצמו.

זאת, כשמסביב מזמזמת הדרישה ללכת לרופא. אבל אני, כשאני צריך רופא אני יודע, וזה לא היה הזמן (יש לי חוקים לגבי מתי אני צריך רפואה דחופה). חלוש וכואב בגופי, המשכתי נחוש בדעתי לטפל בעצמי בדרך שנותנת לטבע, לגוף, את המקום.

לפני יותר מ-800 שנים כתב הרמב”ם איגרת לבנו של צאלח א-דין, מכתב באורך של 40 עמודים שעוסק באופן בו כדאי לאדם להנהיג את בריאותו. המכתב הזה והפרשנות שלו עומדים במרכז עבודות הכתיבה שלי ובמרכז לימודי החברותא שלנו בג’אווהר.

בשבוע שסגר את חגי תשרי קיבלתי הזדמנות לתירגול אינטסיבי של הנהגת הבריאות כפי שאני מבין אותה. אני אינני דוקטור לרפואה, אין לי תואר M.D ולא למדתי בפקולטה לרפואה (לפחות לא בפקולטה לרפואה מודרנית). אני לא מעניק מרשמים לתרופות, לא מציע צמחים לרפואה ואפילו חושב שעדיף להימנע משימוש בתוספי תזונה.

בפרק האחרון באיגרת, הנוגע לעבודת הרופא, כותב הרמב”ם: “[הרופא ה]משובח יודע לתמוך בטבע ולא לבלבל אותו ולא לגרום לו לסטות ממנהגו הקיומי.” או בקיצור – ‘אל תפריעו לטבע’. הרמב”ם אפילו כותב בבוטות רבה יותר בחלק מהמקומות – שלעיתים עדיף להסתדר ללא הרופא מאשר לפנות אליו.
הטבע איננו בהכרח “הטבע”, לעיתים מדובר בתמיכה בטבעו של כל אדם, בחיזוקו במקומות האישיים בהם הוא נחוץ לחיזוק. לשם כך כל אחד מאיתנו צריך ללמוד להכיר את מזגו ולהכיר את הכוחות הפועלים עליו בשיגרה. אחרי שמזהים את אלה, אפשר להשתמש בהם כדי להגיע לאיזון.

האתגר הגדול של הנהגת הבריאות הוא, אם כן, לא לטפל במחלות, אלא לשמור על הבריאות.

רבים פונים אלי ושואלים מה כדאי לאכול כדי לטפל במצב רפואי מסוים, שאלה שקשה לי לענות עליה. מנקודת המבט שלי לא צריך כלום. כלומר, לא צריך כלום אבל צריך הכל – לא צריך תוספות, אבל צריך להכיר את כל הכוחות העומדים לרשותנו – הכוחות הטבעיים, המרכיבים את חיי השיגרה שלנו ובעזרתם נתאזן.

ששת הכוחות הטבעיים של הג’אווהר:

1. אוויר
2. מזון ומשקה
3. אירועים נפשיים
4. שינה וערות
5. תנועה ומנוחה
6. עצירות ושחרור

צמתי. חמישה ימים. רק מים.
בהתחלה הייתה החמרה, הגוף עבד קשה כדי להוציא את כל הרפש, ואז כדי לרפא את הדלקת.

טלי ישבה לידי, אבא של טלי ישב לידי, הבנות ישבו לידי. בכורתנו תלתה כביסה, החליפה לי בקבוקי מים, הצעירה שמה לי ידיים על המצח (כי ככה מרפאים). לאט-לאט מצבי השתפר, ממש בהדרגה. עד שערב אחד כבר הבנתי (הייתה תחושה בגוף) שצריך לחזור לאכול. כך התיישבתי ואכלתי מלפפון שטח מהשדה של סער. עכשיו אני כבר מסתובב בבית, אוכל מעט פירות טריים. טלי אף ביימה אותי בתמונה כאן שהיא קוראת לה – “מתלוצץ עם רופאיו”.

תהליך המחלה וההחלמה היו מעין חידוד חושים והכנת הגוף לקראת השנה החדשה. לחשוב ולהעריך דברים רבים מחדש. אני מבין שאני עומד שוב לפני שנה עמוסה, מעניינת ומלאת אתגרים. שהיכולת שלי לעמוד בשנה כזו נובעת מההקפדה שלי על אורח חיים בריא. וגם התהליך הזה, בו נתתי לטבע לרפא אותי, חיזק אותי בדרך שאני מאמין בה לרפואה ושמירת בריאותו של הגוף.
השבוע אני מתחיל שוב ללמד קורסים, להדריך טיולים ולהרצות, אבל עם הרבה אנרגיה טרייה ותובנות חדשות.

עכשו אפשר להתחיל  את השנה.