למה לא?

כשאתם קונים במבה, אתם קונים בעיקר תירס, מלח, עטיפה, קצת בוטנים וסוכר.
צורתה של הבמבה היא מחווה לצורת הבוטן בקליפתו, היא משווקת כ”חטיף בוטנים”, אך המרכיב העיקרי בה הוא דווקא תירס, לכן מתאים יותר לכנות אותה “חטיף תירס”. אז מה דעתכם על במבה בצורת תירס?
באופן כללי בוטנים הם לא משהו- ריכוז גבוה של חומרי הדברה, יחס לא טוב של אומגה 6 לאומגה 3 ועובש מסרטן שנוטה לגדול עליהם.

גם התירס עצמו קצת בעייתי, חלק נכבד מהתירס המיוצר כיום הוא מהונדס גנטית ומאד קשה לדעת איזה מקור נמצא במוצר (אסם למשל, טוענת שהתירס בבמבה לא מהונדס, אבל לא מסכימה לגבות זאת בהוכחה) מכיוון שהמחיר שלו מאד זול, הוא מאד נפוץ בתעשיית המזון המעובד- אין כמעט מוצר שלא מכיל אותו.

יש לנו תחושה שהבמבה היא חטיף יחסית “בריא” אבל הוא מכיל 35% אחוזי שומן וכמות נתרן (מלח) גבוהה במיוחד, בשקית במבה גדולה יש חצי מכמות המלח המומלצת ביום. נוסף על כל המלח יש בו גם סוכר, כל מאכל עם השילוב מלוח-מתוק, גורם להתמכרות ולתחושה המוכרת, שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול אותו.

אם כל זה לא משכנע מספיק, בדקה אחת מיוצרות בישראל כ־450 שקיות במבה, 27,000 שקיות בשעה!! אז זה גם מזהם את הגוף, גם את הסביבה וגם כל הכסף הולך לתאגיד ענק.

עכשיו זו גם הזדמנות טובה לחשוב למה אנחנו מנשנשים בכלל? לרוב אנחנו עושים את זה תוך כדי פעילות אחרת, אולי אפשר לייחד זמן ותשומת לב ראויה למה שאוכלים. הנישנוש גם מכניס אותנו להרגל של תמיד להיות בחוסר, תמיד בא לנו להכניס משהו לפה, להיות עסוקים.

מה כן?

קונים משכן!

השאלה עכשיו, למה בכלל אנחנו אוכלים אותו?
אם זה בשביל הטעם – צאו לשוק וקנו בוטנים! אם בשביל הנישנוש המהיר – קנו שם חסה.
אם בכל זאת אתם מכורים לחלוטין ):, העדיפו מוצר שמיוצר על ידי מותג פרטי, כמו בולי של חטיפי העמק, וכן, למרות שהכסף לא הולך לתאגיד-על, זה עדיין לא בריא ויוצר המון פסולת.

מכינים לבד!

אז באמת, אם כל מה שרוצים זה נשנוש מהיר ופשוט  יש לנו כמה רעיונות בשבילכם…

• בשביל הטעם – גלגלו בוטנים בדבש תמרים (סילאן), זה באמת יוצא טעים!
• בשביל הנשנוש (למתקדמים…) – מתכון של שי דבידוביץ’: טוחנים במעבד מזון קשיו (לא מושרה) לדרגה בינונית יחד עם מלח וקצת כורכום לצבע, יוצרים בידיים במבה, ואוכלים.
• בשביל הנשנוש (לבינוניים…) – מקלות גזר, מלפפון או אפילו חסה, בחמאת בוטנים – גם אותה אפשר להכין בבית, או לקנות במקום כמו חבשוש שמכינים בעצמם לפי הזמנה.
• בשביל הנשנוש (למתחילים…) – אפשר להכין פופקורן בבית (במבה זה גם ככה תירס…), את הגרעינים לקנות מהשוק ולברר מאיפה הם הגיעו. לשים בסיר, כמו כשהיינו ילדים… אם רוצים אפשר אחר כך לגלגל אותם בחמאת בוטנים, בשביל הטעם.

ובכלל לכיוון אחר אבל גם קשור

כדורי חמאת בוטנים:

• ½ כוס דבש תמרים / מייפל/ אגווה
• 1 כוס חמאת בוטנים
• 2 כוסות קוואקר
• 1/2 כוס קוואקר טחון
• 1/2 כוס שקדים מרוסקים
• 1/2 כוס גרעיני חמניות
• 1/2 כוס קוקוס טחון
• 1/4 כוס זרעי פשתן (פלקס) טחונים
• 1 כף תמצית וניל
• קינמון טחון
• אוכמניות או צימוקים יבשים.

מחממים מעט את חמאת הבוטנים, מערבבים הכל, צרים כדורים ואוכלים בהנאה…

בוטל הכסף!

אז חוץ מלהפסיק לצרוך את זה באופן כללי, אם באמת רוצים אפשר לצאת ללקט בוטנים בשדה אחרי הקטיף (כן, כן, יש בוטנים שגדלים בארץ…) או לחילופין לגדל בוטנים! כבר עשו את זה בגינה הקהילתית בפלורנטין.

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.