למה לא?

קודם כל – הבריאות! בממרח שוקולד רגיל יש יותר מ-30% שומן! ואף יותר מזה בכמות הסוכר הלבן! ואיזה שומן! רוב השומן הוא שומן צמחי מוקשה (הידוע יותר בכינויו מרגרינה..) לתאגיד נסטלה נכסים בשווי כולל של 142.65 מיליארד דולר, אתם באמת רוצים לתת להם עוד כסף שאתם לא יודעים לאן הוא הולך? ואי אפשר בלי להזכיר את האריזה… עוד קופסת פלסטיק ומכסה אלומיניום שיגיעו אחרי שבועיים למטמנה, ייצרו גז מתאן ויזהמו את העולם שלנו.

אז מה כן?

מכינים לבד!

המתכון של תמי

משרים תמרים ישראליים במים למשך הלילה, מגלענים אותם וטוחנים בבלנדר ללא המים (המים כבר סמיכים ונהדרים להמתקה של משקאות, עוגות וכו’), מוסיפים אבקת קקאו מאיכות טובה. נשמר במקרר לכ- 5 ימים.

המתכון של אופק

מערבבים טחינה גולמית ואבקת חרובים מקומית. נשמר לאורך זמן, ניתן לדלל בהוספת שמן קוקוס.

וריאציה על מתכון של ראסל ג’יימס (תודה לניב השף על ההפניה ועל הוריאציה)

רכיבים

• חצי כוס ממתיק (דבש תמרים, דבש חרובים, דבשת ענבים, דבש דבורים…)
• רבע כוס שמן קוקוס
• חצי כפית שטוחה מלח טבעי טחון דק
• חצי כפית תמצית וניל
• חצי כוס אבקת קקאו משובחת

הכנה

יש לדאוג שהבלנדר יבש. לטחון את כל הרכיבים מלבד אבקת הקקאו במהירות איטית, להוסיף את אבקת הקקאו להמשיך לטחון לאט ואז להגביר מהירות עד למרקם חלק.

קונים משכן!

אם כבר קונים מתועש, תעדיפו מכולת, חנות תבלינים או בית טבע מקומיים ומוצר שיוצר בישראל. שוקולד השחר למשל הוא מפעל קטן של 50 עובדים שעדיין נמצא בבעלות 2 המשפחות המקימות. יצרנים מקומיים ובריאים יותר: משק לין, נאות סמדר, שקדיה ועוד.

בוטל הכסף!

מגדלים או מלקטים ספוטה שחורה: “כשהוא (הפרי) בשל הוא מתרכך והופך בטעמו ובצבעו למעין משחת פודינג שוקולד”. מי יודעת איפה יש עצי ספוטה בארץ?

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.