ערמות של גרוטאות, מעזבות, תכולת בית שמושלכת לרחוב או שוליים של אתרי בניה, כל אלו היו תמיד מקומות עתירי הפתעות. באחוריים של בתים תל-אביביים בשנים שגרתי שם, או בין עיי הריסות, בעג’מי, בימיי ביפו, תמיד אהבתי לנבור ולחפש מציאות. חפצים, לכאורה חסרי ערך, שסיימו את תפקידם במקום אחד, יציתו את הדמיון ואת היצירתיות וימצאו את מקומם החדש בזמן המתאים. כך קרה עם גדר רשת, כזאת שפעם היו מציבים סביב עצים, כדי לאפשר להם לגדול בבטחה. לפני שנים גררתי אחת כזאת לחצר (השנה מצאתי עוד אחת). כך היא חיכתה בבטחה, עד שהיא גילתה לי מה יעודה.

אצלי בגינה, ערוגות מאכל על הקרקע, כמעט לא אפשריות. השטח קטן והמעט שיש, נמצא ברובו בצל העצים, השמש בחורף חודרת לאזור קטן אחד. והנה צץ במוחי רעיון אולי אפשר להפוך את הגדר הזו לערוגה. הצבתי אותה וראיתי כיצד השמש “מלטפת” אותה לאורכה. בשל מידותיה הקטנות, קוטרה 30 סמ’ וגובהה כ-80 סמ’, לא הייתי בטוחה לגבי כמות הגידולים האפשרית אך החלטתי לנסותה. כך התגלגלה הגדר ממגנה על עצים, ל”ערוגה עומדת” ובכך זכיתי ליישם, בבת אחת, לפחות ארבעה מעקרונות הפרמקלצ’ר :

העיקרון הראשון “גדל את מזונך בפתח הבית“. אמנם לא בפתח אלא מאחורי הבית, וכמובן לא את כל מזוני, אך דייני!

העיקרון השני “קטן זה (מאד) יפה”

העיקרון השלישי “גיוון” – אם לא מתאפשר לגדל במאוזן, אגדל במאונך.

והרביעי “להשתמש בחפץ עד מיצויו הסופי” (מעניין למה תהפוך הגדר הזו בגילגול הבא…)

זה החורף השלישי שאני מגדלת עליה (בקיץ היא נחה). השנה אוסיף לידה ערוגה נוספת מזו שמצאתי.

במחשבה שנייה

בשל פשטות המתקן וניידותו אפשר ליישם רעיון דומה גם על מרפסת או על הגג. במקום המתקן המוכן, אפשר בקלות לבנות מתקן דומה מרשת ירוקה, כזאת שמשתמשים בה לגדר חצרות. כשהיא מגולגלת וקשורה בחוט ברזל, היא עומדת יציבה. כך אפשר ליצור מבנה שמידותיו גדולות יותר (למשל קוטר 40-50 סמ’), להניח אותה בגיגית כדי לאסוף את יתרת המים הניגרים ובעזרת משאבה קטנה, ניתן להשתמש בהם שוב. שאר השלבים יהיו זהים.

לעבודה

בשלב הראשון חיברתי לשוליים העליונים של הגדר, שק יוטה (או דמוי יוטה שעשוי מסיבי פלסטיק ארוגים). חומר לא פחות טוב לשימוש, רשת נגד יתושים, אבל אותה צריך לתפור לפני כן לשק. היום אני מעדיפה את רשת היתושים, למרות שיש בה יותר עבודה, כי היא מחזיקה מעמד כמה שנים.

השק מוחזק כעת בשוליו העליונים, ומשתלשל לתוך החלל שבפנים. לתוכו הכנסתי צינור השקיה, קצהו התחתון מחובר למערכת ההשקיה, מסלולו בתוך השק מחורר ומגיר מים, בקצהו העליון נעצתי טפטפת. הצינור נשען על דפנות השק מבפנים.

הכנתי תערובת של אדמה עשירה וקומפוסט, אותה שפכתי פנימה והידקתי.

הערוגה מוכנה לשתילה.

שתילה

מסביב, בדופן השק, בתוך ריבועי הגדר, חתכתי, עם סכין יפנית, חתכים בשק ויצרתי כיסים קטנים המתאימים לשתילה. החתך אינו גדול, כ-2 סמ’, אבל בזהירות אני יוצרת מכל חתך כיס קטן.

השתילים מוכנסים בזהירות לכיסים: חסות, ברוקולי, בצל ירוק, סלרי, פטרוזיליה כוסברה, מנגולד ועוד, יחד עם עוד כמה שתילים למעלה.

וזהו, עם ברכת הדרך השתילים יעשו עבודתם נאמנה והמפנה הדרומי של ה”ערוגה העומדת” יעלה ויפרח. במפנה הצפוני אפשר לגדל צמחי צל.

לאלו המגחכים מה כבר אפשר לגדל במקום קטן כזה, אספר שאכן קטן המקום אבל יפה ומאד מחמם את הלב. כן ו…טעים!

פתרונות נוספים למקומות קטנים

לאחרונה, אני מוצאת שמציאת פתרונות למקומות צפופים וקטנים, הוא נושא שמעסיק לא רק אותי.

ביקרתי באוניברסיטת EARTH , בקוסטה-ריקה. אוניברסיטה לחקלאות ואקולוגיה, שפותחת שעריה לתלמידים מעוטי אמצעים, בעיקר מהעולם השלישי (ברובם כאלו שזה הסיכוי היחיד שלהם ללמוד). שם מצאתי רעיונות פשוטים אבל מאירי עיניים.

הגנים התלויים

שקי פלסטיק עבים, בתוכם גדלות עגבניות ופלפלים, חסות ותבלינים. במפתח השק הקשור למעלה, מחובר בקבוק פלסטיק הפוך, שתחתיתו הוסרה ודרכו כל השק מושקה. כמות הפרי והצמחיה הרשימו אותי מאוד. אין לי מושג אם השקים האלו הוכנו במיוחד למטרה זו, אבל זה בהחלט רעיון יעיל לפרגולות

על הגג, או במרפסות בסביבה אורבנית.

עוד משהו שמצאתי שם, לא חדש אבל יעיל כשאין כלים אחרים לשתילה, מיכלי פלסטיק חתוכים, טובים גם כן. בתוך אדמת השתילה טמנו פחיות משקה ריקות, הרבה זמן תהיתי מה הסיבה שהן מונחות שם, עד שהבנתי שהן משמשות כקולטי טל. רעיון פשוט ויפה.

ערוגה וורטיקאלית

רעיון מקסים נוסף הוא של יניב קינן, שגידל גינת מאכל אצלו במרפסת ביפו. הוא בנה מתקן שעשוי מצינורות פ.וי.סי, בתוכו שתל צמחי תבלין פרחים ותות שדה. המתקן לא קל לבניה, כדי ליצור כיסים בפלסטיק, הוא חיפש דרכים שונות, כי צריך היה לחמם ולרכך את הצינור לחתוך אותו ולהרחיב את הפתח, לכדי כיס. יתרת המים נאספו למיכל, וחזרו למערכת בעזרת משאבה קטנה. לא ניסיתי לבנות מתקן כזה לכן מיותר להיכנס להסברים. לבקשתי, הוא שלח צילום (מעורר השראה), ממנו אפשר להתרשם ואולי גם להעתיק. הנה לכם אתגר.