מוטיבציה

כל חיי חלמתי על חצר גדולה, כעת שבשעה טובה יש לי אחת כזאת, גיליתי שצינורות השקיה זהו עסק לא זול כלל, ההתקנה מסובכת, החפירה לא אפשרית בכל מקום (שבילים או קרקע קשה), וציפורים או בעלי חיים בקרקע נוהגים לחורר את הצינור על מנת לשתות מים.

בקיצור צרות של עשירים.

מערכת השקיה המנותקת

הפתרון שאני מצאתי הנו הצבה של מיכל מים והשקיה ישירות משם, כאן נכנסת בעיית העלות לתמונה, מכלים ואביזרי צנרת (מחברים) זהו עסק לא זול היום וגם יצור של פלסטיק נוסף זה לא הכי ירוק לכן… עדיף לעשות שימוש חוזר, במיכל קיים!

בתור מיכל מים אני משתמשים במכלי השמן הצהובים שנזכרים מדוכני הפלאפל, הם יברכו אותכם כדי שתיקחו אותם.

בעיות בשימוש חוזר במיכל שמן צהוב

שתי הבעיות העיקריות שעולות ממיכלים אלו הן שאריות שמן, והקושי לחבר מחבר צינור רגיל מכיוון שאין גישה ידנית לפנים המיכל.

שאריות השמן במיכל – הבעיה הראשונה

כבר כתבתי על זה גם כאן, אך ראשית אנקז את כל השמן החוצה כמה שאצליח, אני באופן אישי משמן עם שמן זה צירים חלודים ומשטחי מתכת חלודים, שימוש נוסף הוא לשפוך אותו (מדובר על טיפות) על הקרקע בפינה בה אני רוצה לשתול עץ חדש. כאשר הכלבה שלי מריחה את השמן שם היא חופרת כאחוזת תזזית.

אחר כך אני מכניס מעט אדמה (בין כוס לחצי כוס) עשירה במיקרואורגניזים. לי, באופן אישי, יש דלי אדמה ששמרתי מהכרמל (שעושה עבודה הרבה יותר טובה מהאדמה הבאר שבעית). אז אני שופך בין כוס לחצי כוס מים, סוגר ומערבב בטירוף.

במשך כשבוע עד שבועיים (אולי אפילו פחות) גדלה על כל דפנות המכל, מבפנים, פטרייה חוטית לבנה שאוכלת את כל שאריות השמן. בתוך חודש המיכל נקי לרמה שמתאימה לחבר מערכת השקיה (אך לא  לשתייה). כמובן שאני מבצע שטיפה אחת של מים לפני (כדי לשטוף את שאריות הקרקע).

מבלי לבצע ניקיון זה, מה שיקרה הוא ששאריות השמן יתלכדו כגריז כאשר יבואו במגע עם המים, וידבקו לכל משטח העולה בדרכם, וכך יסתמו את צינור ההשקיה והטפטפות!

הקושי לחבר מחברים לפנים המיכל – הבעיה השניה

כיום רוב המחברים (הטובים) שזכיתי להכיר דורשים הברגה או חיבור של שני חלקים משני צידי המיכל. זאת הסיבה שעם מחברים רגילים נדרשת גישה ידנית לפנים המיכל (מה שלא אפשרי כמו שזה במיכל שלנו), ושפני השטח יהיו ישרים (לכן דלי עגול איננו מתאים).

אם פשוט נקדח ונכניס צינור זה לא יעבוד כי הצינור פשוט לא אטום מספיק על דופן המיכל (ואם נפוצץ בסיליקון אז לא נוכל לנתק יותר, למשל כדי להביא את המיכל לברז למילוי).

לכן הפתרון הגאוני שאני מצאתי היה… ליצור מחברים מפקקי יין ישנים!

מחבר מפקק יין

שימוש ירוק, פתרון זול וקל לשימוש:

ראשית נקדח בפקק חור משני צידיו (שימו לב כי קיימים שני סוגים של פקקי יין, פקק שעם ופקק הגומי אך שניהם טובים למשימה), נדחוס פנימה לתוך הפקק את הצינורית, ניתן להשתמש בצינורית בקוטר 5 או 7 מ”מ. לפני הכנסת הצינורית ננשוף דרך החור כדי לנקותה משאריות ואבק. לרוב אני בודק מול האור כי אכן הקידוח אחיד.

 

 

 

נדחוף את הצינורית פנימה.

בדיקת אטימות והולכת מים

תודה לחברת K1Kה 1Kלה שיצרו את גודל הפייה שלהם בדיוק בגודל הרצוי לנו, לכן נמלא את הבקבוק הישן במים, נכניס את פקק היין לפייה, נהפוך ונחורר נשם בצד התחתון (חור קטן לכניסת אוויר, אני פשוט חתכתי עם קטר).

ניקח את מיכל השמן הצהוב ובעזרת מקדחי כוס נקדח חור בגודל פקק היין (בהצלחה במציאת המקדח כוס הנכון), לתוך חור זה נכניס את פקק היין עם הצינורית.

 

 

 

 

 

ברגע שיש לנו צינורית היוצאת מהמיכל משם הכל כרגיל, ניתן לשים עליה ברז קטן כדי לשלוט בפתיחה והסגירה, ניתן אפילו לחבר ברז חשמלי (לעשירים מבנינו).

אני אוהב להשתמש בברז של צינורות אוויר לאווקריום, הברז מאוד זול (חצי שקל) ומתאים בקוטר. בקצה הצינור נשתמש בטפטפת, אני לרוב משתמש בטפטפות של 1 ליטר שעה (הספיקה הקטנה ביותר), כך מיכל שמן של 18 ליטר מספיק להשקיה מתונה של יממה, או ניתן לפתוח בערב את הברז ולסגור בבוקר וכך למלא כל שלושה ימים.

בהצלחה והשקיה מהנה!