למה לא?

אריזה! תמיד עטוף בשתי עטיפות שונות לפחות (קרטון ופלסטיק), כשברור שזה הגיע בלפחות שתי עטיפות נוספות, גדולות יותר.

מאיפה הוא הגיע! לרוב ממדינת עולם שלישי כלשהו, כך שאי אפשר לדעת מה תנאי העובדים, הקהילה הקרובה או הנהר שאליו שפכי המפעל מוזרמים.

ממה הוא עשוי! לרוב מסוגים שונים של פלסטיק, מתכת או ספוג. יצר זיהום נורא כדי להגיע אלינו וימשיך לזהם עוד שנים רבות רבות אחרי שנזרוק אותו. למען האמת הוא גם לא כל כך נעים ובריא למגע.

מה כן?

קונים משכן!

ניתן לקנות את הליפה במכולות שכונתיות, למשל ברחוב הרצל ברמת גן, בשווקים המקומיים כמו שוק לוינסקי בתל אביב ומחנה יהודה בירושלים. ברשת בתי מרקחת ידועה ניתן למצוא חתיכת ליפה קטנה באריזת פלסטיק, מולבנת (ככל הנראה בכלור) ובמחיר גבוה יחסית. לדעתנו מומלץ להעדיף את הליפה השלמה, בצבעה הטבעי, ללא אריזה, זו הנמכרת במכולת או השוק הקרובים.

מכינים לבד!

את הליפה מרביתנו מכירים כספוג טבעי לרחצה, אך מסתבר שהיא נפלאה גם להדחת כלים. צמח הליפה הוא ממשפחת הדלועים (אליה משתייכים הקישואים והדלעות). זהו צמח דו-שנתי, המניב פירות בעיקר בקיץ. הצמח מטפס, על-כן כדאי לזרוע או לשתול אותה סמוך לרשת, גדר, שיח או עץ. כשהליפה טריה, היא דומה בצורתה ובטעמה לקישוא. אם רוצים להשתמש בה כספוג לא קוטפים אותה טרייה אלא משאירים אותה להתייבש על הצמח. לאחר מכן קוטפים, מקלפים, מוציאים את הזרעים ונותנים לה להתייבש בשמש. מה שאנחנו מכנים ליפה הוא למעשה מבנה הסיבים (“סיבים תזונתיים”) של הצמח – זה שנותר לאחר הקילוף והוצאת הזרעים. בסיום חייה ניתן לשים אותה בקומפוסט.

בוטל הכסף!

תמיד תוכלו להצטרף לגינה הקהילתית הקרובה אליכם ולגדל שם ליפה או להשיג זרעים במפגש החלפת הזרעים הבא.

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.