למה לא?

פלסטיק מהווה חצי מנפח האשפה שלנו, ההרים של חיריה – יכולים היו להיות במחצית מגובהם!

אבל השקיות מגיעות רחוק יותר. כתם הפלסטיק הגדול הוא אזור באוקיינוס השקט. מדובר במערכת אקולוגית אדירת ממדים ששטחה נאמד בכ-20 מיליון קמ”ר. בכל קילומטר רבוע באזור, יש בממוצע כ-334,270 חלקיקי פלסטיק, ומשקלם כחמישה ק”ג. על פי ההערכות, בשטח כולו יש כ-113 אלף טונות של פלסטיק! בשל צורתה, כמעט כל מפגש של בע”ח ימי עם שקית מסתיים בבליעה של השקית.

מדי שנה מיוצרות בין 500 מיליארד ל-3 טריליון שקיות פלסטיק ברחבי העולם, לא בטוח שהן מתפרקות ואם כן, דרושות להן יותר מ-1000 שנה. אם הרמב”ם היה זורק שקית סדנוויץ’, היא עדיין היתה פה!!!

מדי יום נעשה שימוש בסין בכ-3 מיליארד שקיות. 37 מיליון חביות נפט דרושות לייצור כמות כזו של שקיות מדי שנה. כיום הופסק בסין באופן גורף ייצור שקיות הפלסטיק הדקות!

בממוצע שקית סנדוויץ’ נזרקת אחרי 20 דקות של שימוש בלבד! בעלי חיים וצמחים שבמשך מליוני שנים הפכו לנפט, נשאבו מהאדמה באפריקה, הושטו לסין, חוממו, עובדו, הופרדו, נארזו שוב ושוב ושוב, נשלחו כל הדרך עד אלינו. ואחרי 20 דקות או חצי יום – זהו, לפח?

אומרים די לחד-פעמי!

מה כן?

קונים משכן!

שקיות “מתכלות” אינן פתרון! רוב השקיות המשווקות כך אינן באמת מתכלות. מוסיפים לפלסטיק זרז, מתכת כבדה, אשר מחלישה את הקשרים המולקולריים. יתרונן העיקרי הוא במירוק המצפון של הצרכן המאמין לשווא שהוא מועיל לסביבה, בעוד שלמעשה השימוש יוצר מפגעים חדשים.

לנשיאת סנדויצ’ים ניתן לרכוש את שקיות הכותנה “שקמח”, הנתפרות בארץ על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. כמו כן ניתן להשיג שקיות דו-שכבתיות לשמירת הטריות (בחוץ כותנה, בפנים ניילון), המעוצבות ונתפרות בארץ בעסקים זעירים: “רותיק” ו”שקיתא”.

מכינים לבד!

לכל דבר שרוצים לארוז יש פתרון:

• פירות – שקיות בד
• סנדוויץ’ – קופסת פלסטיק קשיחה
• גרנולה – צנצנת קטנה

כל אחד מהם אפשר להפוך לאישי, ייחודי ונעים.

החוויה של אכילת גרנולה מתוך צנצנת זכוכית שעיטרתם בעצמכם שונה לחלוטין מאכילת גרנולה זהה משקית פלסטיק…

מכינים שקיות בד

אוספים שאריות בד ישנות, ציפיות, מגבות. בחיוך מוצאים שכנה עם מכונת תפירה, גוזרים לגודל הרצוי, תופרים… ויש. אפשר להוסיף סקוטש או שרוך לסגירה. כאן יש מדריך מפורט למי שרוצה תמיכה.

משתמשים שוב

אם כבר קיבלתם בטעות שקית פלסטיק, שימרו עליה והשתמשו בה שוב. החזיקו תמיד בתיק כמה שקיות ניילון/בד/נייר לשימוש חוזר, כך שאם תקנו משהו – לא תתפתו להשתמש בשקית חדשה.

בוטל הכסף!

מפרסמים סטטוס: “למי יש קופסאות פלסטיק קשיחות שהוא לא צריך?”

את כל האלפים המיותרים שיביאו לכם תחלקו לשכנים….

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.