דווקא עכשיו, כאשר סוף עונת הרימונים מתקרבת, אפשר למצוא בשווקים את הרימונים הבשלים והמתוקים ביותר במחיר המשתלם ביותר. מה עושים עם כל כך הרבה רימונים? אוכלים ונהנים, ובנוסף ניתן להפיק מגרגירי הרימון מיץ מתוק וטעים. נכונה היא הטענה כי על פי רוב עדיף לאכול את הפרי במלואו ולא את המיץ נטול הסיבים, אך במקרה של רימונים (וגם של גויבות וסברסים) אכילת הזרעים שבתוכם עלולה לגרום לבעיות במעיים.

הרימון הוא פרי עשיר בוויטמין C, ברזל, באנרגיה זמינה וצבעו העז מרמז על כמות יפה של אנטיאוקסידנטים- נוגדי חמצון המונעים יצירה של רדיקלים חופשיים. קשה לדעת לפי המראה החיצוני האם הרימון הוא מתוק או לא, אז…פשוט- טועמים! רימון מתוק ולא חמוץ (בוסר) הוא זה הראוי למאכל.
לרימון חיי מדף ארוכים ואין צורך להכניס אותו לקירור. בשל תכונה זו כבר בעת העתיקה נהגו להוביל רימונים ממקום למקום למטרות מסחר. מוצאו של הרימון באיראן, משם הורחב גבול גידולו ע”י האדם לארצות אגן התיכון. הרימון נחשב בתרבויות אזור תפוצתו כסמל לשפע, יופי, פריון וחכמה. בתרבות היהודית הוא נחשב לאחד משבעת המינים המסמלים את פוריות הארץ, ככתוב בספר שמות: “ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ-זית שמן, ודבש” (הכוונה לתמרים).

גם בתרבות מצרים העתיקה, יוון והאיסלם נחשב הרימון, בשל מראהו, כסמל לסגולות רבות וגם כבעל תכונות רפואיות .הבבלים האמינו כי לעיסת גרגרי רימון לפני יציאה למלחמה הופכת את הלוחם לבלתי מנוצח – ההיסטוריה, כידוע, מלמדת כי טענה זו אינה נכונה, אך גם היום הרפואה המודרנית חוקרת ומהללת את התכונות הרפואיות של פרי הרימון ורשימת התועלות שניתן להפיק ממנו הולכת וגדלה.

לשם הפקת המיץ ניתן להשתמש במכשירים לא חשמליים לסחיטת פירות הדר שגם מתאימים לסחיטת רימונים, אומנם הלחץ שמפעילים על הקליפה של הרימון גורם למיצוי גם של החלק הלבן (בו יושבים הזרעים) וגם של חלק מהקליפה החיצונית, שהם מרים מאוד ולא מומלצים לאכילה- שתייה.

איך סוחטים ללא מכשירים?

על פי האקדמיה העברית ללשון, גרגיר הרימון קרוי בלשון חכמים פֶּרֶד או פְּרִיָדה, והמוציא את הגרגרים מכונה מְפָרֵד, על כן:

מלאכת המְפרדים – שיטות מהירות וקלות להפרדת הגרגירים מהפרי:

שיטה א’:

• פותחים את הרימון בחיתוך רוחבי בין שני הקצוות, באמצע.
• ואז – ביד אחת אוחזים את הרימון עם הזרעים קלפי מטה מעל כלי קיבול, מכים את הקליפה עם כף, והזרעים משתחררים ונופלים לכלי.

שיטה ב’:

• ממלאים קערה גדולה במים,
• פותחים את הרימון בעזרת חיתוכי סכין ומכניסים את חתיכות הרימון מתחת למים שבקערה,
• מפרידים את הזרעים מהקליפה מתחת למים.

השיטה הזאת מונעת לכלוכים והשפרצות צבע באוויר אומנם מבזבזת קצת מים.

המיצוי הידני

• מכניסים זרעים לתוך בד רשת פשוטה, לוחצים מעל כלי הכיבול והמיץ ניגר.

יש עוד דרך, אפשר גם להכניס כמות לא גדולה מדי של זרעים למסננת המסודרת על כליי כיבול (כוס או קערה). לוחצים על הגרגירים בעזרת כוס, המיץ משתחרר לכלי הכיבול.

כאשר מכינים מיץ טרי כדאי לשתות אותו מייד,
כיוון שמחוץ לפרי המיץ מתחמצן במהירות.
אפשר גם להקפיא את המיץ בתוך מגש להכנת קרח ולשמור אותו במקפיא.
לברכת סיום, איך לא,
“יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון”.