קמין כיס או באנגלית pocket rocket הוא קמין פשוט מאוד להכנה ובעל יכולות חימום יוצאות דופן. הקמין שהכנתי כאן הוא גירסה משופרת של קמין הכיס שמתאר יאנטו אוונס בסיפרו המעולה rocket mass heaters. אבל קודם כל, למה אני חושב שצריך להתקדם הלאה מהקמינים שאנחנו רגילים להשתמש בהם?

החסרונות הבולטים בקמין רגיל הם

• שהוא מעלה (ומבריח) את החום למעלה בארובה. למעשה זאת הדרך שבה הוא עובד.
• שהוא “אוכל” המון עץ. במיוחד כשהוא עובד יחסית נקי.
• שהדרך שלו לשמור על החום לאורך זמן היא לעשות בו תהליך של פיחום. מלא גאזים רעילים שזה אללה יסטור אלא אם משתמשים בתוצרים כדי להסיע מכוניות.

לעומת זאת, קמין כיס מוריד את החום כלפי מטה וכך משחרר המון חום לחלל לפני שהוא עולה בארובה. הוא עושה את זה בזכות הארובה הגבוהה שלו והיחסים הספציפיים בקוטר הצינורות. בנוסף, הוא יחסית חסכוני בעץ. אמנם לא חסכוני כמו קמין מסה (בזה נדון בפעם אחרת), אבל בהחלט חסכוני כשמשווים אותו לקמין רגיל. וגם קל להזין אותו בקורות ארוכות.

בדרך כלל אין אפשרות לשמור על חום בקמין כיס, אבל בגירסה הזו הוספתי מסה וזה ממש עושה טוב. רוקט (ס)טוב. מה שבטוח זה שאחרי הדלקה הוא עובד מאוד נקי בהשוואה לקמין רגיל.

תמיד כדאי שהקמין שלכם יהיה בעל שלושה מאפיינים – טמפרטורה גבוהה, מערבולות של גזי הבעירה שמשתחררים מהעץ, ומספיק זמן שבו הגאזים יכולים לבעור.

• טמפרטורה גבוהה נוצרת כשהחלל בתוך הארובה מתחמם.
• מערבולות נוצרות בזכות הזווית החדה שבה נתקלים הגאזים כשהם יורדים כלפי מטה וגם בקיר שעולה לארובה.
• אורך הזמן מתאפשר כי החום יורד כלפי מטה וכי הארובה גבוהה.

חשוב לציין שהקמין הזה לא אידאלי לבית עם ילדים. הוא מתחמם מאוד מהר ובפתאומיות, ויכול להגיע לטמפרטורות גבהות. במקור יאנטו אוונס כיוון אותו לתחליף לחביות שמחממות הומלסים ברחובות. מין מקור חום עוצמתי ודי נייד. עם התוספות שלי הוא הרבה יותר מתאים לבית.

את החומרים לבניית הקמין אפשר למצוא, ברובם. אני השתמשתי בחומרים קנוים כדי ליצור במהירות בדיוק את מה שבא לי.

מתחילים מ…

חבית. ככל שהחבית גדולה יותר, כך תהיה יותר רדיאציה (radiation – הקרנה של חום) לחלל. הגודל שבחרתי היה כמעט שישים ס”מ גובה (57 ס”מ אם מחשבים גם את השפה העליונה) על שלושים ושמונה ס”מ בקוטר. גודל טוב.

בחרתי צינור 6 צול (15 ס”מ) לכניסה וצינור 6 צול ליציאה. אם הייתי מגדיל את הקוטר אז הבעירה היתה יותר חזקה. אבל אין בכך צורך. אם הייתי מקטין זה היה עלול לא לסחוב. אני לא ממליץ לרדת מ-5 צול במערכת הזאת.

קניתי צינור נירוסטה 50 ס”מ. נירוסטה – כי האיזור למטה הוא האיזור הכי חם וצינור פח היה פשוט נאכל. מה שלא נורא למי שבא לו לאסוף מידי פעם צינור. 50 ס”מ – כי אני רוצה 1″0 סמ בין הצינור לבין תחתית החבית.

סימנתי לחיתוך של הצינור, וחתכתי. חתכתי עם דיסק כי אני אוהב דיסק. אפשר עם ג’יגסו, עם מסור חרב והאמת שגם מספרי פח עובדות. אפשר לחתוך בדיוק בדיוק ואז לעשות לשוניות קטנות על כל ההיקף לאיטום יותר טוב.

לצינור עשיתי מין לשוניות שיורדות כלפי מטה כדי להחזיק אותו במקום וגם כדי להגביה אותו. להגביה – כי אני יכול לשים מסה תרמית בתחתית החבית בפנים. החום שיורד למטה יחמם מאוד את המסה הזו והיא תשחרר לאט את החום לחלל גם אחרי שהקמין כבה.

אותו דבר עשיתי גם לזוית תשעים מעלות שקניתי. בדרך כלל יוצאים עם הארובה ליד הכניסה. אבל החלטתי לאפשר בחלק העליון שטח לבישול. שוב – החום האמיתי הוא למטה, דווקא לא בחלק העליון. זה הקטע של הקמין הזה. אבל זה עדיין יכול בהחלט להרתיח גם למעלה.

קיצרתי את הזוית לפני שהכנסתי אותה ועשיתי לה לשונית כדי לתפוס אותה במקום. חיברתי את הארובה. הארובה צריכה להיות לפחות פי שלוש יותר גבוהה מצינור הכניסה. שמתי שני מטר.

ואז הבערתי עיתונים וקרטונים (בלי צינור הכניסה) כדי לשרוף את הצבע של החבית. זה תהליך מאוד לא נעים. יש שיחרור של רעלים שממש עדיף לא לנשום. אם רוצים, אפשר לעשות תערובת של חרסית עם מים, לטבול בה מלא עיתונים ולצפות את החבית במעין עיסת נייר שכזו ואז לשרוף. הרעלים יספגו ברובם בחרסית. אפשר גם לעשות קש קל.

לקחתי חבית גדולה יותר וחתכתי אותה לחצי. היה כדאי לקחת חבית הרבה יותר גדולה. אבל לקחת את מה שהיה לי זמין. שמתי בידוד בתחתית. אני משתמש בפרלייט שזה מחצב שמשתמשים בו לגינון גגות. הוא קל מאוד ועמיד בטמפרטורות מאוד גבוהות. מספיק 3 ס”מ של פרלייט בשביל לבודד מצוין.

מעל הבידוד הוספתי מסה תרמית. אני הכי ממליץ על חול מחצבה בזלתי או חצץ בזלת מעורב באדמה, אנחנו קוראים לזה קוב תרמי. לי פשוט יש מחצבת בזלת קרוב לבית. מה שחשוב זה שהחומר יהיה כבד, כלומר – אוגר חום. קל אומר מונע מהחום לעבור. חצץ בזלתי זה אחד החומרים הכבדים.

הכנסתי את צינור הכניסה ואת החבית לתוך החבית. עטפתי את החבית הפנימית במסה… והנה קמין כיס עם מסה!

איך מדליקים?

מה שאנחנו בעצם בנינו זה תרמו-סיפון. זה כמו שרוצים לרוקן מים מהאקוריום עם צינור. מכניסים את הצינור פנימה ושואבים כשהקצה החיצוני נמוך יותר מהקצה הפנימי של הצינור. המים עולים למעלה (נגד כח הכבידה), פונים הצידה ואז יורדים. גם בקמין כיס זה מה שקורה. האש יורדת למטה (למרות שהיא הרבה יותר קלה מהאוויר), פונה הצידה ואז עולה למעלה. וכמו בסיפון, כדי להתחיל את התהליך צריך שהצינור הארוך ידע מה עושים.

מה שאני עושה זה לוקח עיתון מכווץ ומניח אותו מתחת לארובה שעולה. אח”כ אני מניח עוד עיתון ליד העיתון הקודם אבל ככה שאני אראה אותו מתחת לצינור ההזנה. אני לוקח עוד חתיכונת, מדליק אותה ושם אותה כמה שיותר בניהם (סוג של פתיל בין צינור ההזנה לארובה). לפעמים אני נותן נשיפה קטנה. מבעוד מועד אני מכין המון (המון) קיסמים. מעץ יבש וקל כמו אורן למשל בעובי של סנטימטר מקסימום ובאורך של 30 סנטימטר. מיד אחרי שאני רואה שהעיתונים נדלקו אני מניח אותם על העיתון שמתחת לצינור ההזנה. במידה והם נתפסו אני ממשיך להזין בקיסמים עד שהאש מתחזקת. אז אני יכול להכניס קורות אפילו של 10/10. לגבי אורך הקורות – אם רוצים להכניס קורות שבולטות יותר 10 סנימטר מעל הכניסה אז צריך להשגיח.

כיצד מנקים

פשוט מכניסים את היד מידי פעם ומנקים. אפשר גם עם שואב אבק.