בוא נתעלה לרגע מדיון הטבעונות, והאם כן או לא לאכול ביצים, בוא נאמר אפילו שלא אכלת אותם אך כדרך נס הגיעו לידך כמויות גדולות של קליפות ביצים.

ממה עשויה קליפת הביצה

קליפת הביצה עשויה מ-%95 עד-97% גבישי סידן פחמתי, אשר התייצבו ע”י מטריצה של חלבונים, בלי אותה מטריצה הקליפה הייתה שבירה מדי ולא מאפשרת את תפקיד הקליפה (למשל מעבר של גזים ושמירה על לחות). בגלל אותה מטריצה קשה ההפרדה בין החלבון לסידן (מבלי לפגוע בחלבון), לחלבון יש ערך מוסף עבור מדענים. לתרנגולת לוקח כ-20 שעות ליצור את קליפת הביצה.

האם ניתן להוסיף את קליפת הביצה לקומפוסט?

לא! בקליפת הביצה גדל חיידק בסלמונלה, החיידק הנו פתוגני (מסוכן לאדם) מיזופילי (אוהב לחיות באותם טמפרטורות של האדם), מכיוון שבקומפוסטר טוב נוצרים תהליכים אקסותרמים (פולטים חום), הטמפרטורה בערמת הקומפוסט נעה מטמפרטורת הסביבה עד 70 מעלות במרכז הערימה, בליבה, ועל כן באזורים מסוימים בין 30-40 מעלות. זוהי הטמפרטורה המושלמת לחיידק הסלמונלה, בית גידול אידיאלי עבורו! על קליפת ביצה חיידק הסלמונלה יוכל להתרבות בקומפוסט ולהפוך לאיום תברואתי סביבתי.

האם ניתן לאכול את קליפות הביצים כתוספת סידן?

מכיוון שאני לא רופא, אני אבחר לצטט את ד”ר נחשון רנד מקופת חולים כלל*ת:

שאלה: ד”ר, שלום דודתי סובלת מבריחת סידן מהעצם. היא נוהגת להמיס קליפות ביצים כתושות בתוך המים ולשתות את זה מכיוון ששמעה שזהו מקור לסידן. האם זה בסדר מה שהיא עושה? האם זה יכול לגרום לנזק כלשהו? השאלה האם סידן בצורה כזו מגיע בכלל ליעד? תודה

תשובה: זה חסר טעם לחלוטין, מדובר בסידן לא זמין שאינו נספג במערכת העיכול. מלבד זאת קימות מחלות זיהומיות עקב סלמונלה וחיידקים אחרים, לכן אין בזה כל תועלת

בברכה,

ד”ר נחשון רנד

מנתח בכיר ומומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה

60 שניות על סלמונלה:

מהי אותה סלמונלה אשר כל כך פוחדים ממנה? (תודה למשרד הבריאות).

הנם מתגים גרם-שליליים, ממשפחת הE-COLI. המחלה נגרמת מחדירת החיידק למעי, ובעלת סימנים קליניים כגון שלשולים, כאבי בטן מלווים בהתכווצויות, חום גבוה, כאבי ראש, בחילות והקאות.

יש לציין שחיידקי סלמונלה אינם מחוללי מחלה ע”י יצירת טוקסינים, כמו חיידקי סטפילוקוקוס, אלא ע”י התפתחות החיידקים במעי. לכן, התפתחות המחלה איטית יותר ונמשכת בין 6 ל- 72 שעות ובממוצע בין 12 ל- 36 שעות כאשר מסטפילוקוקוס או חיידקים אחרים המייצרים טוקסינים, התפתחות המחלה מהירה יותר ונעה בין שעה ל- 6 שעות. בנוסף לסימנים הקליניים האמורים, ישנן לפעמים תופעות חמורות יותר כמו אלח דם (ספטיצמיה) היכולה להסתיים במוות, במיוחד אצל ילדים.

על מנת שהסימנים הקליניים יתבטאו נדרשת נוכחות מינימום של חיידקים מחוללי המחלה. במחלת הסלמונלוזיס, על פי הספרות, הכמות המינימאלית של החיידקים הנדרשת הינה 10,000. ניתן למצוא את סימני המחלה גם בערכים נמוכים יותר (10 עד 100 חיידקים) כשאוכלים מזון עם ריכוז גבוה של שומן וריכוז נמוך של מים פעילים, כמו שוקולד או גבינה, שמגנים על החיידקים מחומצות הקיבה. כמו כן גם בחטיפים יבשים שבהם בתנאים מסוימים החיידק עמיד. אנשים שנדבקו במחלה יכולים להפריש את החיידק עד 6 חודשים לאחר היעלמות הסימנים הקלינים ובתקופה זו הם עלולים לזהם מזון אם לא מקפידים על תנאי היגיינה נאותים.

מה כן ניתן לעשות עם קליפות הביצים?
עקב ריכוז הסידן הגבוה נשתמש בקליפות הביצים למקומות בהם דרוש הסידן.

האכלה של תרנגולות

בעיה נפוצה אצל מגדלי התרנגולות החובבים היא ביצים שבירות מדי, לרוב הבעיה נובעת עקב מחסור בסידן. לכן יש לשטוף היטב את הביצים במים תוך כדי שפשוף, נשרה אותם במים רותחים, כאשר המטרה היא עיקור או הורדת ריכוז חיידק הסלמונלה בכמה סדרי גודל.אחר כך נפורר את הקליפות לאבקה, ניתן לעשות זאת בטוחן קפה (לעצלנים).

את האבקה יש לערבב עם תערובת ההזנה לתרנגולות. במידה והביצים הטריות עדין שבירות, יש לחפש מקור אחר לבעיה.

העשרת הקרקע

כאן אציג לכם את הפתרון שאני מיישם.

בעיה נפוצה של שימוש במים אפורים היא המלחת הקרקע, וניתן לקרוא על כך בהרחבה במאמר הבא. כימיה של הקרקע על רגל אחת – קרקע טובה היא קרקע חדירה למים, בעלת יכולות הולכת מים גבוהה (נימיות) ואחיזת מים גבוהה (שתי תכונות שונות שלא סותרות זאת את זאת). כאשר הקרקע חולית אין כלל בעיה, אך כאשר הקרקע חרסיתית או בעלת אחוז גבוה של טין במרקם, לקרקע יש נטייה להפוך להיות אטימה למים עקב המבנה הכימי של החרסית והטין (silt). הדרך להימנע מכך היא יצירת אגריגטים בקרקע (גושוני קרקע) המאפשרים למים לזרום בקלות לתוכם ולשורשי הצמח לעבור ביניהם ויחד עם זאת אוחזים מים במצב האידיאלי לצמח (קיבול שדה- בשפה המקצועית).

אז בפשטות: נעדיף בקרקע את יון הסידן המומס (++Ca), על פני יון הנתרן המומס (+Na) המגיע למשל ממים אפורים, כיוון שיון הנתרן גורם לאטימות של הקרקע, בעוד יון הסידן תופס את מקומות של הנתרן אך אינו פוגע בחדירות של הקרקע למים ושורשים, ולכן לא ממליח את הקרקע.

למתקדמים – ראו: העשרת קרקע למתקדמים

אופן הטיפול בקרקע מלוחה (נתרן כלורי)

נרצה להוציא עודפי מלחים (נתרן כלורי) מקרקע מלוחה כדי להתאימה לצרכים חקלאיים.

טיפול שגוי – שטיפת הקרקע במים דלים במלחים תגרום להרחקת חלק מהמלחים המסיסים, אך בנקודה מסויימת ירידת ריכוז המלח גורמת לאותה תפיחה ופיזור של הקרקע הנתרנית. לכן שטיפת הקרקע במים תגרום לאטימה של הקרקע והמשך תהליך השטיפה לא יועיל במאום.

טיפול נכון – יש לשמור על האגריגטים בקרקע בזמן השטיפה, נעשה זאת ע”י פיזור גבס או קליפות ביצים שמסיסותם במים מספקת סידן לקרקע ועל ידי כך שוטפת את הנתרן (דוחקת אותו החוצה).

למתקדמים – ראו: אופן הטיפול בקרקע מלוחה למתקדמים.

אז איך להעשיר את הקרקע בסידן?

הדרך היעילה ביותר למניעת הצטברות נתרן בקרקע היא ע”י פיזור אבקת גבס או קליפות ביצים בפני הקרקע, עם הזמן מי הגשם ממיסים אבקה זו בהדרגה דבר המגדיל את ריכוז הסידן בקרקע. איך בתכלס לעשות זאת? פשוט לשטוף את הקליפות במים, לשים לייבוש בשמש (אני שם על פני הקרקע) לאחר יומיים שלושה כאשר התייבש אני שובר ומפזר על פני הקרקע.

יתרונות בקליפות הביצים על פני הקרקע

• הצבע הלבן מחזיר את קרינת השמש ומוריד את רמת ההתחממות הגלובלית (ואת הטמפרטורה בבית השורשים) וע”י כך מקטין את תהליך האידוי.
• מבסיס את הקרקע (עושה אותה בסיסית יותר)
• עוזר ביצירת אגריגטים בקרקע.
• נפתר מפסולת של קליפות הביצים.
• חיידקי הסלמונלה לא יגדלו ויתרבו בקרקע מכיוון שלא נוצר בית גידול מתאים, השטיפה בשלב המקדים הורידה את ריכוז החיידקים משמעותית.

עד כאן, על ביצים בקומפוסט.

@ העשרת קרקע – למתקדמים

האגריגטים נוצרים בעקבות כוחות משיכה חשמליים, כאן מסתתרת לה תורה שלמה בשם השכבה החשמלית הכפולה (DLVO) אשר מתארת את היחסי כוחות של דחייה, משיכה ושיווי משקל בין שני חלקיקים טעונים.

מה שנובע מתאוריית DLVO הוא שיון הנתרן (+Na) המומס במים (למשל במים אפורים) פוגע קשות בתהליך הפלוקולציה (יצירת האגריגטים) ולכן הופך את הקרקע לאטימה למים, לכן עלינו להילחם בריכוז הנתרן הגבוה במים. הדרך הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות זאת היא ע”י המסת סידן (Ca). ומאיפה הסידן? קליפות ביצים למשל.

למה המסת סידן מונעת המלחה?

הכל מסתתר במונח ‘קק”ח’ (קיבול קטיונים חלופים), שמתאר את סך כל הקטיונים החליפים הספוח למינרל. זוהי תכונה קבועה של המינרל הנובעת מהמטען השלילי שעל פניו. יחידות הקק”ח –  meq/100 gr soil

נתרן בקרקע

כאשר הנתרן חודר לקומפלקס החילוף (השכבות החשמליות של הקרקע) בריכוזים גבוהים הוא גורם להרחבת השכבה החשמלית הכפולה => גוברים כוחות הדחייה בין החלקיקים=>הרס מבנה הקרקע עקב פיזורה.

• הקרקע תתפח בהרטבה
• חדירות הקרקע למים נמוכה
• כאשר קרקע זו מתייבשת היא מתכווצת ונסדקת 

איך ניתן לבדוק את מנת ספיחת הנתרן?

א. בתמיסת מיצוי הקרקע – כדי לעמוד על מצב הנתרן של הקרקע.

ב. במי ההשקיה- כדי להעריך את סכנת הניתרון בעקבות השקיה במים.

כאשר מהווה הנתרן הספוח 10-15% ויותר מקיבול הקטיונים החליפים של הקרקע מתחילה ההשפעה השלילית של נתרן לבוא לידי ביטוי.

@ אופן הטיפול בקרקע מלוחה – למתקדמים

אפשרות נוספת היא לגרום לSAR גבוה במים.

SAR “מנת ספיחת נתרן”

לפי ערך זה ניתן לחזות את ספיחת הנתרן לקרקע. בעזרת ערך זה יכול החקלאי לדעת מהי מידת הנזק שנעשתה לקרקע בעקבות ריכוז הנתרן שנכנס לקרקע (למשל ע”י השקיה במים אפורים).:

SAR = Sodium Adsorption Ratio = מנת ספיחת נתרן.