בסערה האחרונה קרסו עצים רבים. זו הזדמנות מצוינת לאסוף חומרי גלם ובניה משובחים אבל גם לתהות מדוע זה קרה ולהסיק מסקנות לעתיד.
אני אעלה שתי סיבות אפשריות ואציע דרכים מעשיות להתמודד אתן. לאחת הדרכים, שיטת השקייה מיוחדת לעצים צעירים, מוקדש המדריך הזה.

אחת הסיבות האפשריות לקריסת עץ היא גיזום לא נכון. בהרצאה של צביקי על גיזום בכנס השני ליערות מאכל בקדרון הוא הזכיר שלפעמים כדאי לגזום עצים “גיזום דילול” לקראת החורף כדי לעזור להם להתמודד עם הרוח. זה רלוונטי במיוחד לעצים ירוקי עד, כלומר עצים שיש להם עלים כל השנה, גם בחורף (הדרים למשל), שאז נוף העץ מלא מאד – עלים ולעתים גם פירות – ויהיה לו קשה לעמוד ברוח. גיזום חלק מהענפים באופן שיווצרו מסדרונות רוח בעץ יפחית את התנגדות העץ לרוח ואת עמידותו כתוצאה מכך. למשנה סדורה בנושא גיזום כדאי להתעניין במאמרים של ד”ר אלכס שיגו, שצביקי דוגל באסכולה שלו.

כשמתבוננים בעצים שקרסו, לעתים מפתיע לגלות כמה רדודים השורשים שלהם. כמובן, עץ עם מערכת שורשים לא מפותחת מועד יותר לקריסה בעת רוח חזקה – אחד התפקידים של השורשים הוא עיגון וייצוב מכני של העץ. בין התפקידים האחרים, ספיגת מים וחומרי הזנה אנאורגניים (מינרלים). וזה מוביל אותנו לסיבה אפשרית נוספת: אנחנו נוהגים להשקות עצים מלמעלה (ידנית או באמצעות טפטפות), ובכלל זה גם עצים בוגרים שבכלל לא זקוקים להשקייה. עם פינוק כזה למה להם להעמיק שורש בחיפוש אחר מים?

השקיית צינור לעומק

Deep Pipe Irrigation או “השקיית צינור לעומק” היא שיטה שמתאימה להשקיית עצים או שיחים גדולים בראשית דרכם. עיקרון הפעולה פשוט: לצד השתיל או הייחור קבור באדמה צינור אנכי המחורר בחלקו התחתון. הקצה התחתון עמוק יותר משורשי הצמח והקצה העליון בולט מעל פני הקרקע וההשקייה נעשית דרכו. זה מבטיח שהמים יתפשטו באזור השורשים, גם העמוקים, מה שיעודד את התפתחות מערכת השורשים, וכתוצאה מכך התאקלמות טובה יותר של העץ לסביבה שלו בטווח הארוך.

לשיטה יתרון בולט נוסף: צמצום אידוי המים מפני הקרקע וחיסכון משמעותי בכמות המים הנדרשת להשקיה, בהשוואה להשקיה ידנית מלמעלה או השקיית טפטפות על פני הקרקע. יתרונות נוספים: צמצום כמות העשבים באזור השתיל (להם שורשים רדודים יותר), כמו כן שורשי העץ שנוטים להתפתח יותר כלפי מטה מאפשרים לגדל גידולים עונתייים (למשל ירקות) סמוך לעץ.

מחקרים שבחנו את שיטת ההשקיה באזורי יובש לעומת השקיה מלמעלה או השקיית טפטפות עם אותה כמות מים, הראו כי העצים פיתחו נפח שורשים ומסת צמח גדולים יותר והיו להם סיכויים גבוהים יותר לשרוד לאחר הפסקת ההשקיה (ראו ב”מקורות“).

השיטה פשוטה ליישום, לראשונה התנסיתי בה בפרמה-בליץ שארגן אלכס צ’ימדנוב בגינה הקהילתית בגדרה, לאחר מכן יישמנו אותה בהצלחה עם עצי מורינגה בגינה הקהילתית בגבעתיים, ולפני כמה חודשים שתלנו לפי השיטה כמה עצים ליד הבית. עם אחד העצים תיעדנו את התהליך ותוכלו לראות אותו כאן, צעד אחר צעד.

מומלץ לקרוא גם את המדריך של טל לשתילת עצים, התהליך דומה פרט למספר שלבים נוספים שמיישמים את שיטת השקיית הצינור לעומק.

אז איך עושים את זה תכל’ס?

חומרים

• עץ צעיר או ייחור המיועדים להעברה לאדמה
• צינור (פירוט בהמשך)
• קומפוסט
• להגנה ותמיכה בעץ – מקלות ארוכים, חבל דק וארוך
• לחיפוי – גזם

כלים

• מקדחה
• את חפירה
• מספריים

שלב 0: מציאת מקום מתאים לשתילה

מתבוננים באזור ומוצאים מקום מתאים לשתילה. יש שיקולים רבים, לענין המים, כדאי לבחור מקום נמוך יחסית כדי שיתנקזו אל העץ כמה שיותר מים מהסביבה.

שלב 1: חפירת בור

חופרים בור בעזרת את חפירה בעומק ובקוטר כפולים מממדי השתיל. לשתיל בוגר יחסית המשמעות היא בור בעומק של כחצי מטר עד מטר.

שלב 2: חירור הצינור בעזרת מקדחה בהתאם לעומק בית השורשים

הקוטר של הצינור צריך להיות כזה שיהיה לנו נוח לשפוך לתוכו מים בהתאם לדרך בה אנחנו מתכננים להשקות את העץ – בקבוק, משפך וכן הלאה (אפשר גם לחבר לברז או מחשב השקייה). אנחנו השתמשנו בצינור ביוב מ-PVC בקוטר 2 צול בערך שמצאנו ליד הבית (צול זה השם הגרמני לאינץ’ אבל נשמע הרבה יותר מרשים, 1 צול = 1 אינץ’ = 2.5 ס”מ בערך). מחוררים חורים באחד מקצותיו בעזרת מקדחה – זה החלק שיהיה קבור בתוך האדמה. הקטע המחורר של הצינור צריך להיות מעט ארוך יותר מעומק בית השורשים של העץ, כך המים יתפשטו מתחת לשורשים ולכל אורכם.

מומלץ להשתמש בשני צינורות לכל שתיל, אותם קוברים משני צדדיו. אם משקים באופן שווה בשני הצינורות זה מעודד את מערכת השורשים להתפתח בצורה סימטרית יותר.

שלב 3: הכנסת הצינור

מכניסים את הצינור אנכית לתוך הבור עם החלק המחורר כלפי מטה.

שלב 4: קומפוסט

מסיפים לבור קומפוסט וחלק מהאדמה שהוצאנו החוצה ומערבבים אותם. כך יצרנו אדמה דשנה ומאווררת שתקל על השורשים להתבסס.

שלב 5: העברת השתיל

השתיל מוכן להעברה. במקרה הזה שתלנו תאנה שבילתה את חופשת הקיץ בעציץ בבית והגיעה שעתה היפה. מעבירים את השתיל לבור, כך שצוואר השורש יהיה מעט גבוה יותר מפני הקרקע – כדי למנוע הצטברות מים באזור זה, הוא רגיש ועלול להרקב.
אם לשתיל היה בית קודם, כדאי לנסות לברר מה היו כיווני הרוח שלו שם, יש עצים שמפתחים קליפת גזע עבה יותר לכיוון השמש כדי להגן על עצמם מפני מכות שמש, יש להקפיד לשתול אותם בכיוון זהה לזה שאליו התרגלו בביתם הקודם (גם זה טיפ שלמדתי מצביקי).

שלב 6: מילוי באדמה

מחזירים את יתר האדמה.

שלב 7: גבעת ניקוז

יוצרים מעין גבעה שהעץ במרכזה וסביבה תעלה – כדי לנקז מים לאזור העץ אבל לא לצוואר השורש עצמו.

העברנו ממש בזמן, כמה דקות אחרי השתילה החל לרדת גשם. תראו כמה היא שמחה, התאנה!

שלב 8: סימון והגנה

יוצרים סימון והגנה על העץ (מפני אנשים וחיות). אנחנו השתמשנו בבמבוקים שמצאנו וחוט שפגט. החוט מחומר פלסטי והוא כבר מתחיל להתפורר – כדאי להשתמש בחומר טבעי או לא מתפורר.

שלב 9: תמיכה

לתמיכה בעץ, ליפפנו את החוט סביב הגזע והמקלות וכך יצרנו תמיכה משלושה כיוונים (קשה לראות בצילום). החוט רופף כדי לאפשר לתאנה גמישות ברוח ולמנוע פגיעה בגזע. במאמר מוסגר, לאחרונה יוצא לי להתקל בגנים ציבוריים, בעצים צעירים שמחוברים בחיבור הדוק ליתד תמיכה בעזרת חוט מתכת, ועל הגזע נראים סימני פציעה מהחוט. במקרה אחד העץ היה בוגר יותר והחוט נראה ממש בתוך הגזע! חשוב להקפיד על חוטים לא פוצעים ועל חיבורים רופפים. כשהעץ גדל מרופפים את החיבורים או מסירים את התמיכה כשהיא מיותרת.

שלב 10: חיפוי

מחפים מסביב לעץ עם כמות גדולה של עלים יבשים או גזם (הגנה נוספת, מפחית אידוי, מפחית צמיחת עשבים באזור העץ, מפחית הידוק קרקע בעקבות משקעים).

שלב 11: כיסוי הצינור

מכסים את הצינור (מצאנו מכסה של מרכך כביסה, התאים בול), כדי למנוע אידוי מעומק הקרקע וכניסת חיות קטנות.

הדגמה חיה

מומלץ לצפות באלכס מדגים חלק מהתהליך בפרמה-בליץ בגינה הקהילתית בגדרה.

 

ואחרי השתילה?

כשנרצה להשקות את העץ נעשה זאת דרך הצינור. השאיפה היא להשקות רק בחודשים היבשים. מומלץ להשקות אחת לכמה שבועות (לכל היותר פעם-פעמיים בשבוע) בכמות מים גדולה בכל פעם – כמה ליטרים. בחורף נוסיף השקייה רק כשיש רצף של מספר שבועות יבשים ואנחנו רואים שהאדמה יבשה והעץ זקוק לזה.
כשהעץ גדל (והשורשים ככל הנראה העמיקו) נקבור את הצינור עמוק יותר ורחוק יותר מהעץ.
כשהעץ מתבסס הוא לא זקוק יותר להשקייה ואפשר להסיר את הצינור (ולהשתמש בו לשתיל אחר). עץ יכול להתבסס כבר בגיל שנתיים.

מקורות

• Bainbridge, David A. “Alternative irrigation systems for arid land restoration.” Ecological Restoration 20, no. 1 (2002): 23-30
• Bainbridge, David A. “Deep pipe irrigation.” The Overstory 175, 2006

לקריאה נוספת

• השרשת עצי בוסתן ישירות בקרקע – ראיון של סער עם עמית השתלן מצבעון
• שתלנות פלאחית בעולם החדש – רשמים שלי בעקבות ביקור אצל עמית
• עקרון פעולה דומה ניתן ליישם בצמחים קטנים יותר – שיחי תבלינים וחד-שנתיים כגון ירקות על ידי ערוגות פתיל, עליהן כותב יואב.