רהיט זה התחיל את חייו כנראה סביב קום המדינה במרפאתו של סבי, וכשמאס אבי ברהיט המיושן במרפאתו שלו, עדיין היתה העגלה בצבע בז’ מתקלף והזכירה עגלה לדגימות שתן בקופת חולים.

בדירתנו הקודמת היה חסר מקום על השיש במטבח והחלטנו להציל את העגלה ממר גורלה ולאמץ אותה כ”אי” במטבח.

שאריות טפט פלסטי משובץ מפרויקט קודם וצבע המרייט בגוון תואם לארונות הפורמייקה הישנים, חוללו את המהפך.

במהרה התברר כי העגלה כבר אינה כשירה לנסיעות ארוכות, אך כ”אי” קבוע שימשה אותנו כמה שנים.

מכל דיירי הבית היה הרהיט אהוב על בננו הבכור, שבחוזרו מהגן היה ממלמל “גבי”, מוריד את גרביו ותוחב אותן לקופסת העוגיות, כהמשך טבעי לנוהג בפעוטון לחלוץ את הנעליים ולשים בהם את הגרביים לבל יאבדו.

בעוברנו לדירתנו הנוכחית כבר לא היה צורך בעגלה במטבח, ולעומת זאת חדר האמבטיה נבנה מחדש ע”י הבעלים הקודמים שנה לפני שמכרו את הדירה, והריסת חדר אמבטיה חדש לגמרי לא עמדה בראש סדר העדיפויות שלנו. שוב נקראה העגלה הקשישה לעזרה בסיוע כמה סלי קש, ומשרתת כיום את יומרותיה של אשתי לגדל סחלב ליד החלון.

וקצת פרטים טכניים:

המותג “המרייט” היה חלוץ הצבעים הניתנים לצביעה על מתכת ללא צבע יסוד. עד לפני כעשור, שימוש בצבע כזה חייב תכנון מראש וזריזות שכן היה חלון של בין שעה לשלוש שעות מהשכבה הראשונה, בו ניתן היה לצבוע את השכבה השניה. לאחר זמן זה החל תהליך כימי שנמשך כשישה שבועות ורק לאחר סיומו ניתן היה לצבוע שכבה נוספת. הצבע הגיע במספר מועט של גוונים, והגימור הזכיר מתכת רקועה (שם הצבע נגזר מ Hammered, כלומר רקוע בפטיש).

כיום ניתן להשיג צבעים דומים (“המרטון” מתוצרת טמבור ו- DTM מתוצרת נירלט), גם בגימור חלק ובגוון מתוך האלפים במניפות הצבעים של טמבור או נירלט. יש לשים לב כי גוונים כהים בדרך כלל לא יעורבבו במקום ב”הום סנטר” ודומיו, אלא יישלחו למפעל לגיוון מורכב ויקר יותר על בסיס צבע תעשייתי. כוח הכיסוי כ- 5 מ”ר לליטר צבע. אם אתם צובעים סורגים, נשאלת השאלה מה היחס בין כמות המתכת לכמות ה”אוויר”, בניסוי וטעייה הגעתי למשהו כמו ליטר צבע לכל 10 מ”ר פתח מסורג.

יתרון ההמרייט הוא האפשרות לקנות אריזה קטנטנה של רבע ליטר המספיקה לפרויקט כזה. צבעים של טמבור או נירלט יחייבו אתכם להזמין 3/4 ליטר לפחות.

הכנת השטח לצביעה פשוטה – יש להסיר צבע מתקלף וחלודה רופפת בעזרת נייר לטש או מברשת פלדה, לנקות כתמי שומן עם ממיס מתאים, ולסיום לנגב אבק ולכלוך בסמרטוט רטוב. לאחר הייבוש – קדימה לעבודה. בכסא ששיפצתי פעם התקלפה שכבת צבע עבה והיה צורך בשפכטל – בחרתי שפכטל דו-רכיבי הדומה לזה המשמש פחחי רכב.

“המרטון” של טמבור מגיע גם על בסיס מים, ללא ממיסים נדיפים רעילים כגון טרפנטין, יוזמה מבורכת לכל הדעות. כנראה שלצבעים העומדים בתנאי חוץ עדיין הצבע על בסיס מים לא מספיק עמיד, מניח שימשיכו ויפתחו משהו בהמשך.

טפטים נדבקים קונים בחנות המתמחה בכך, המגוון עצום והמחיר נוח. משייפים קלות ומנקים את המדף המיועד להדבקה, שכן כל בליטה תיראה דרך הטפט המודבק. גוזרים פיסת טפט עם הנייר עדיין צמוד אליה, מצמידים בזהירות ובדיוק את הסנטימטרים הראשונים, ואחר כך את היתר תוך משיכת הנייר המכסה את הדבק. מכסים גם את הקנטים, ולסיום חותכים את הטפט העודף. בועות אוויר אם ישנן, דוקרים בסיכה ומשטחים בעדינות.