במדריך זה נלמד איך להכין סכין איכותית יפה ושימושית ממה שכבר יש בסביבה, בלי הוצאות יקרות ובדרך מהנה ומלמדת. אמנם המומחיות שלי היא במיומנויות של ציידים לקטים ושל התקופה הפרהיסטורית, להם לא היה מתכת, אבל נהניתי מזה ו זהו כלי חשוב לכל אדם השוהה בטבע אז אני משתף.
במדריך זה נלמד כיצד להכין סכין איכותית יפה ושימושית ממה שכבר יש בסביבה, בלי הוצאות גדולות ובדרך מהנה ומלמדת. אמנם המומחיות שלי היא במיומנויות ציידים לקטים והתקופה הפרהיסטורית (ולהם לא היה מתכת). עם זאת, נהניתי מהתהליך ומכיוון שסכין היא כלי חשוב לכל אדם שנוהג ואוהב לשהות בטבע, המיומנות להכין סכין בעצמך הינה גם מעצימה וגם חשובה.
הכנת הלהב
את הלהבים האלו הכנתי משופינים ישנים (פצירות),אם כי ניתן להשתמש בהרבה מתכות. הפלדה של השופינים משובחת וגם הצורה ההתחלתית לא רעה…
לצורך עיצוב הסכינים (שינוי הצורה של הברזל) נצטרך מקור חום גבוה כמו אח העצים בבית, תנור מאולתר מבוץ או חבית ברזל ישנה, ומפוח ידני.
חלק מהלהבים עשיתי אצל נפח ואת השאר – בבית באח העצים, מיצור הלהב דרך החיסום ועד הכנת הידית! (במקום מפוח השתמשתי בעיקר בסגירה ופתיחה של הארובה ודלת האח, ולעיתים השתמשתי בצינור מתכת לנשוף דרכו.)
מכניסים את השופין לתנור עד שהוא מאדים. כך הוא מאבד את החיסום שלו ונוח לעיבוד.
כדי לעצב את הצורה הכללית ניתן להשתמש בפטיש ואזמל על סדן כשהמתכת לוהטת (אדומה). במכות נכונות האזמל חותך את החומר המיותר ואנו נשארים עם הצורה שאנו רוצים. מכיון שאין לי איזמל השתמשתי בראש גרזן ישן לחיתוך (למי שפחות אכפת לו ניתן להשתמש בדיסק חשמלי כשהמתכת קרה).
לאחר הכנת הצורה הכללית, אנו רוצים שהצד בו אמור להיות הלהב יהיה חד ודק.
על סדן עם פטיש כשהמתכת בצבע אדום עד צהוב דופקים בזוית משני צידי הלהב עד לקבלת העובי הרצוי, בערך. לא כדאי לעבוד כשהמתכת לא אדומה כי יכולים להיווצר שברים בפלדה.
כשהגענו לעובי הרצוי אפשר להשחיז את הלהב בעזרת שופין המיועד למתכת ולתת את הצורה הסופית. (או בכלים חשמליים כמו משחזת זווית).
כסדן קטן אפשר להשתמש בראש פטיש 5 קילו הממוסמר לבול עץ,זה לא כמו סדן אמיתי אך תוך כמה ניסיונות אפשר להסתדר…
מבמבוק עבה הכנתי מלקחיים והשרתי אותם במים כדי שלא יתלקחו(בכל זאת קוראים להם מלקחיים) ואפשר להשתמש גם “בפלייר פטנט”, או בשם הרחוב “ג’בקה”.
כפפות עבודה פשוטות מעור להגנה לידיים מחום התנור ודלי מתכת עם מים לשלב הבא…
חיסום והרפייה
עכשיו אחרי שהשופינים עברו את חום התנור הם אינם מחוסמים ולכן הפלדה יותר רכה והסכין תהיה פחות עמידה בשחיקה ועלולה גם להתעקם בעומס.
אנו רוצים לחסם את הלהב ובכך להקשיח אותו ולחזק אותו שיהיה עמיד לאורך זמן ויעמוד בעומסים בלי להתעקם (על חיסום והרפיה ניתן לקרוא ברשת, או לראות את הסרטונים כאן).
כדי לחסם צריך להעביר את הלהב מטמפרטורה מאוד גבוהה כ-800 מעלות (תלוי בסוג הפלדה) לטמפרטורה נמוכה שראויה למגע יד אדם בזמן קצר את זה עושים ע”י חימום החומר והכנסתו לנוזל קירור כשהוא אדום כתום (טבלת מעלות ביחס לצבע המתכת אפשר לראות ברשת).
יש פלדות שמתחסמות בשמן (אפשר שמן מנוע שרוף) ויש שרק במים, הניסיונות שהיו לי עם השמן לא היו מוצלחים – גם הפלדה לא חוסמה וגם בגלל שהאח עצים בתוך הבית השמן נדלק או עישן בצורה שהופכת בית לריח של מוסך.
בסופו של דבר החלטתי לקחת סיכון ולחסם במים. הסיכון במים הוא שהפלדה עלולה להיסדק/להישבר מהשינוי הקיצוני בטמפרטורה (אם היא אמורה להתחסם בשמן). בכל זאת מים עשו את העבודה יופי הפלדה נשארה שלימה והלהב חוסם.
כדי לבדוק אם הלהב מחוסם נהוג לדפוק אותו על מתכת ולראות אם הוא נפגם בקלות או לא או להעביר עליו שופין ולראות אם הוא משתייף בקלות (אפשר גם לבדוק אם הוא מתעקם או נשבר על חתיכה אחרת מאותו סוג מתכת שהעברנו עליה את אותו חיסום). השיטה המועדפת עלי היא לבדוק אם יוצא ניצוצות כשמכים עם אבן צור על הלהב אם זה לא מחוסם לא יוצא ניצוצות. אם כן, הרווחנו פעמיים-הלהב מחוסם וגם אפשר להצית איתו אש במקרה הצורך.
לא כאן המקום לרדת לפרטי החיסום וגם לא להצתת אש ע”י צור ופלדה.אך שניהם לא כ”כ פשוטים בתנאי שטח/בית.
לאחר החיסום אפשר ליהנות מחציל על האש… (:
הרפייה
לאחר שפלדה עברה חיסום ישנם מתחים פנימיים בתוך החומר שבעבודה עם הלהב יכולים לגרום לסדיקה/שבירה. לכן אנו מחזירים את הלהב לחום נמוך בין 100 ל-250 מעלות. טמפרטורות שונות נותנות תוצאות סופיות שונות. אני עבדתי ב- 200 מעלות, בהמלצת נפח, למשך כשעתיים. ההרפייה גורמת למתחים הפנימיים להשתחרר ומפחיתה רק מעט מהביצועים של הפלדה (היא עדיין מוציאה ניצוצות…).
אפשר לעשות הרפייה בתנור הביתי ולכוון את התנור ל200 מעלות.
מזל טוב! הלהב מוכן.
ידית לסכין
ישנן אפשרויות רבות ממה להכין ידית אך אני בחרתי בקרן אייל אדום לפרוייקט הזה. מכיוון שאני סתת צור הקרניים הם כלי העבודה שלי ומצויות לי.
בארץ קרני איילים הם נדירות ומוגנות על פי החוק. אך מי שהתמזל מזלו והשיג מחו”ל או דרך אחרת מוזמן לנסות.
חותכים חתיכה בגודל הרצוי ומשרים במים כחודש עד שהחומר ה”ספוגי” שבתוך הקרן מתרכך. ניתן לבדוק אם הוא נמעך קצת בלחיצה של ציפורן. כדאי כבר לתכנן את המקום בו יעבור ה”תקע” של הלהב.
תוקעים את הלהב בבול עץ ומחדירים מעט (זה במקום מלחציים) ואז לוקחים את הקרן מהמים מניחים מעל התקע ודוחפים בכוח עד לחדירה מושלמת. אפשר קצת לדפוק עם פטיש עץ אך לא חזק מדי. אין להוציא ולהחזיר תוך כדי וגם לא לשנות זווית – תכננו הכל מראש.
ואפשר גם מעץ…
הסכין מוכן.
הנרתיק
לעניין הנרתיק, ניתן לתמונות להסביר.
זהו נרתיק פשוט מחתיכה אחת ללא תפרים!
תודה לנועם אנגל הנפח על העזרה, להדר שחם על התמונות ולכל מי שהיה שותף מקרוב או מרחוק.
בהצלחה, מיכה ו”בני אדמה – בדרך הטבע”.
לתוכן זה נכתבו 4 תגובות