לפני כמה שנים נתקלתי בתמונה מגינת גג ובה כמה עצים שגודלו בשולי הגינה. הם נגזמו באופן שטוח, “דו–ממדי“. הם כמעט ולא תפסו מקום במרפסת, אבל נתנו פרי והוסיפו למגוון. הרעיון הזה ליווה אותי מאז ושימש לי השראה לגידול האבוקדו במרפסת שלי, כחלק מפרויקט ערוגות בעיר.
במדריכים קודמים כתבתי על שתי ערוגות הפתיל שבניתי במרפסת. בסרטונים אפשר היה לראות שיש גם חלק שלישי לערוגה. זה אזור השתילה לעץ.

מי מכיר את העץ שבקיר?

התוכנית היא לגדל את העץ בשיטת ה”דו מימדית” / עץ שטוח / גידול עץ בהדלייה או, כפי שהסתבר לי, בשמה הגננית espalier.
בשיטה זו רותמים את הענפים למיתרים שמתוחים על גדר או על מערכת הדלייה צמודה לקיר. זו שיטה שדורשת טיפול ותחזוקה – צריך לגזום ולתמוך את העץ, אבל מייצרת שפע של פרי ביחס לשטח הקטן שהיא תופסת. היא מאפשרת איוורור ופתיחה טובה לאור של ענפי ועלי העץ. הסמיכות לקיר יוצרת מיקרואקלים  (=תנאי גידול ייחודיים, השונים משאר האזור, ונוצרים בגלל סידור מיוחד של כמה גורמים בסביבה קטנה) שיכול לאפשר גידול של עצים שלא יצליחו לגדול בשתילה רגילה באדמה .

לרוב משתמשים בעצים נשירים, שיש להם תרדמת חורף. עדיף להתחיל בעצים צעירים. לפני שמתחילים לגזום צריך להסתכל על העץ ולנסות לדמיין אילו ממדים רוצים להשאיר לו ואילו ענפים יהיו הענפים המרכזיים שאותם נרתום. מומלץ גם לראות מה הרווחים שיש בין הענפים השונים שלו ולהתייחס למרחקים האלו כשקובעים מה יהיה המרחק בין הכבלים.

סרטון הסבר על השיטה

סרטון שמלמד איך לגזום עץ שיתאים לגידול אספלייר

בחירת העץ ומיכל הגידול

השלב הראשון הוא לבחור מיכל מתאים לגידול העץ ועץ שיתאים לצרכים ולתנאי שבהם תגדלו את העץ. אפשר כמובן לשתול גם באדמה.

אצלי שתי הסוגיות האלו היו קשורות אחת בשנייה. רציתי עץ שייתן יבול שאנחנו אוהבים לאכול.
מכיוון שרציתי לבנות גם לעץ ערוגה שתנסה לעבוד בדומה לשיטות הפתיל הבנתי שאני מחפש עץ שצריך להיות מסוגל לעמוד בלחות קרקע גבוה – עץ שמסתדר עם שורשים יחסית רדודים לצורך ההשקייה.

חשוב לציין ששיטת ערוגות הפתיל מיועדת לגידולים עונתיים ובעיקרון לא מתאימה לגידולים שנתיים , בטח שלא לעצים. לפחות כך טוענים המקורות שעליהם אני הסתמכתי. אבל רציתי לנסות…

שיקול נוסף בבחירת העץ הוא שהעץ ידע להסתדר גם בשמש לא מלאה כל הזמן, מכיוון שהוא גדל במרפסת מכורה עם מפנה דרומי – המרפסת מקבלת יותר שמש בחורף מאשר בקיץ, והקיר של הערוגות מקבל שמש ישירה בעיקר בשעות אחה”צ. ידעתי גם שלעץ תהיה נטייה טבעית לשלוח את הענפים במקביל לכיוון הכבלים, מפני שזה הכיוון של האור.

בסופו של דבר החלטתי לבחור בעץ אבוקדו. מקורו של האבוקדו באיזורים סוב-טרופיים יותר. הנחתי שהוא יסתדר גם עם שמש לא מלאה. שהוא יסתדר בקרקע קצת חומצית ועשירה בחומר אורגני (כמו בשאר ערוגות הפתיל התקנתי גם כאן ארובת תולעים). זהו עץ שגדל מהר יחסית. יש לו פרי טעים ומזין. בגידול רגיל משקים אותו הרבה, אפילו בחורף, מפני שהשורשים שלו לצורך ספיגת מים רדודים יחסית. ופריחת האבוקדו מושכת מאביקים, שחשובים לי גם לשאר הגידולים.

התייעצתי עם רלי, מגדל אבוקדו אורגני חביב מחוף הכרמל. הוא לא שמע על ניסיונות כאלו בעבר, אבל אמר שיש סיכוי וששווה לנסות. הוא המליץ לי לגדל את הזן אטינגר. זהו זן אבוקדו שמתאים למזג האוויר בארץ ולכן יותר יציב. הוא גם טעים, מקדים להבשיל ונוח להפרייה. בעתיד, להמלצתו, ניתן יהיה להרכיב על העץ גם ענף של זן האס, כדי להאריך את עונת היבול. ההאס יהנה גם מהאבקה של האטינגר. נשמע עסק טוב. אבל יש לי עוד זמן עד לשלב הזה.

חשוב לקחת בחשבון, במיוחד בעצים ובמיוחד כשמשקיעים כ”כ הרבה בעץ מסויים אחד – שהעץ יהיה ממקור אמין. כל אחד צריך לברר באזור מגוריו ולהתייעץ עם אנשים שונים.

אני שתלתי את העץ לפני כמעט חצי שנה. מאז הוא מתפתח לאיטו. הוא החליף עלים כמה פעמים ובכל פעם מצמיח ניצנים חדשים.

ניצנים של צימוח חדש באבוקדו שבקיר

ההדלייה

אם אתם מגדלים בצמוד לקיר – למתוח כבלים לאורך הקיר ובמקביל לרצפה.
אם אתם מגדלים לאורך גדר – לוודא שיהיה לאן לקבע את הענפים.
אם אתם מגדלים בשטח פתוח אחר – לתקוע יתדות/מוטות ארוכים בקרקע ולמתוח בינהם כבלים.
בכל מקרה, חשוב לוודא שמערכת התמיכה שלכם מעוגנת היטב. לאורך הזמן יהיה עליה עומס רב של הענפים והפירות והיא תצטרך לעמוד בתנאי מזג אוויר משתנים ורוחות.

אספר כיצד התקנתי את הכבלים לתמיכת הענפים אצלי במרפסת. כל אחד מכם יכול להתאים את הדברים לפי הצרכים שלו. העקרונות זהים.

אני חיברתי לקיר שני קרשי עץ עבים (בערך 5*5 ס”מ), שצבעתי מראש בשמן פשתן (להגנה מפגעי מז”א). חיברתי אותם לקיר בעזרת ברגי ג‘מבו ארוכים. קחו בחשבון את עובי הקרש ואת העובדה שאתם רוצים שהג‘מבו יכנס לקיר יותר מעובי הקרש. הקפידו שהקרשים מפולסים בניצב לרצפה. ונמצאים באותו גובה (אפשר למדוד גובה מהרצפה/תקרה או להיעזר בשטיכמוס).

אל הקרשים חיברתי ברגים עם טבעת בקצה. השתמשתי בברגים די מאסיביים שהיו אצלי. לפני ההברגה הידנית שלהם קדחתי חורים מובילים בקרשים בעובי קצת יותר צר מעובי הברגים– כדי שיכנסו בדיוק וקצת בכוח.
את החורים לברגים קודחים במרחקים שווים בשני הקרשים.
שימו לב שהברגים בולטים החוצה מפני הקרש, למרות שהם מוברגים עד הסוף פנימה.
הסיבה לכך היא שרציתי ליצור מצב בו הכבלים מורחקים מעט מהקיר – כדי לאפשר מרחב לענפים ואיוורור נאות לעלים (המלצה מאחד הסרטונים שמצאתי).

אח”כ מתחתי כבלים בין הברגים. אני השתמשתי בכבל שזור מגלוון בקוטר של 3 מ”מ. יכול להיות שזה מוגזם. אבל שוב, זה מה שהיה לי. מצד שני לא הייתי משתמש בחוט ברזל דק שיקרע בקלות. נראה לי שגם יהיה קשה להחליף את הכבלים כשהענפים יהיו מפותחים לאורכם, אז עדיף לשים משהו שאתם סומכים עליו שיחזיק לאורך זמן ולא יקרע אם יהיה צורך למתוח עוד קצת (לכן ההעדפה לכבל השזור).

 שימו לב, אם אתם משתמשים בכבל שזור, מומלץ לחתוך אותו עם כלי מתאים – קאטר תוכי חזר, או משהו דומה. חיתוך בכלי לא מתאים ישאיר קצוות לא ישרים שיכולים לחתוך או לקרוע בגדים בעתיד.

את הכבלים סוגרים בצד אחד עם סנדלים (או איך שקוראים לזה) המתאימים. בצד השני מחברים אותם למותחנים וגם שם סוגרים עם הסנדלים.

אני מציע לפני ההרכבה לפתוח את המותחנים כמעט עד הסוף, כדי לאפשר “שפיל” מתיחה (וקצת גמישות הרפייה) לאורך הזמן. כדאי לחבר קודם כל את כל הכבלים ולמתוח אותם רק מעט. כשכולם מותקנים למתוח אותם באופן שווה והדוק אך לא הדוק מידי.

את חיבור הענפים לכבלים עושים עם משהו רך ואלסטי באחד הסרטונים הם מציעים להשתמש בגרביונים משומשים. יש גם טבעות פלסטיק מיוחדות לשימושים כאלו. מיותר לדעתי. אני השתמשתי בחתיכות של סרט שעטף פעם מתנה וזכה לשימוש חוזר.

לאחרונה השלמתי את מערכת הכבלים לתמיכה ולאט לאט אני מתחיל לרתום את הענפים לכבלים. ככל שהעץ ימשיך להתפתח, אמשיך לגזום ולרתום אותו לכבלים ולכוון אותו אל האור.