תמוה ככל שזה נשמע בתוך כל אחד מאתנו ישנו גם זקי שלמצל וגם פיינשמקר ובבואנו לעשות עבודה כלשהי (כל עבודה) מתחיל המאבק.

הזקי שלמצל הוא החלק בנו שרוצה לסיים את העבודה מהר ושהדבר יעבוד, הווה אומר – ישרת את המטרה לשמה הוא נוצר.

בניגוד לפרטאץ’, אחיו הלא בוגר של זקי, אין הכוונה לעשות עבודה מרושלת או לא רצינית. הכוונה היא לעשות את העבודה בזמן הקצר ביותר הנדרש בכדי להגיע לתוצאה משביעת רצון ולכך נדרשים ידע באילתור ובשימוש בחומרים זמינים ומקומיים.

אוסיף ואציין שגם נדרש הידע לעבוד עם כלים מקומיים. אתן דוגמה.

קרה ועלית לגג לתקן משהו בדוד. לקחת אתך מספר כלי עבודה אבל לא לקחת בחשבון שתצטרך פטיש. במקום לרדת מהגג ולשרך רגליך לסדנה להביא פטיש, תחפש לדפוק עם משהו אחר (נאמר ג’בקה) וגם אז תדע לדפוק במידה שלא תזיק לג’בקה שמא תמצא עצמך עובד בשביל אחיך הפחות פופולרי הפרטאץ’.

לעומת זאת, הפיינשמקר, נו טוב אותו אנו מכירים, זהו היקה הפדנט שאוהב לעשות דברים “כמו שצריך” .

משויף, מלוטש, פינות מעוגלות עם קישוטים ועיטורים, שלוש שכבות של צבע, ארבע שכבות של לכה, מאוזן, מדויק וייקח לו שנה להכין עבודה של שבוע.

עבודת פיינשמקר היא לפי הספר, גרמנית (בהגדרה!), יקרה מבחינת משאבים ותכליתה שעוד שנים רבות קדימה הנכד שלך יוכל להצביע בגאווה ולהגיד “אתם רואים את זה, זה סבא שלי עשה”.

רבים יגידו ואולי הצדק אתם שעדיף לעשות פעם אחת וכמו שצריך מלעשות עבודה שתצטרך לחזור ולתקן שוב ושוב.

אבל חשוב גם לקחת בחשבון שכשחיים בחווה ויש אלף דברים לעשות ומאה דברים לתקן ולתחזק, אנו לא יכולים להרשות לעצמנו ללטש ולצבוע בלכה מתקן שעשינו לתלות עליו צינורות טפטוף או לרצף את המרכז המחזור בקרמיקה.

יש לנו זמן מועט לעשות הרבה דברים, כדאי וגם ראוי לדעת מתי להשתמש בכישורי האלתור ולעשות קיצורי דרך. כמובן שאם נעשה עבודה גרועה שנצטרך לחזור ולתקן אותה במהרה נאבד את מטרתנו לחסוך זמן וכך יאבד לנו התואר זקי שלמצל .

לדעת להשתמש עם מה שיש בסביבה הקרובה אלינו הוא הבסיס לאומנות ייחודית זו.

כיוון שאת מרב המשאבים – זמן וכסף – אנו מכלים בחיפוש אחר החומר המדויק המתאים לפרויקט שלנו, שימוש בחומר שכבר יש לנו יכול לחסוך הרבה מהם.

הרבה זמן,
והרבה כסף.

אז אם תשאלו איך להיות פחות פיינשמקר ויותר זקי שלמצל?

אז אומר שיש לכך שלושה שלבים:

ראשית, אנו יכולים לחסוך הרבה על ידי העדפה של חומרים מקומיים וזמינים.
שנית אנו יכולים לחסוך בזמן ולוותר על פינישים .

בעבודות שמיועדות לקהל המצומצם (אנחנו ובני ביתנו) אנו יכולים לסמוך על עצמנו שלא נדחוף את היד איפה שהשארנו מסמר בולט, או שלא תפריע לנו האסתטיקה של שילוב החומרים המוזר שנאלצנו להתפשר עליו. אחרי הכל, כמה כבר משנה לבזיליקום שהוא גדל בג’ריקן של שמן סויה?  ולמי חוץ ממך אכפת שהעדפת לתקן את הגגון הדולף של המחסן עם שלט חוצות של בנק הפועלים?

השלב השלישי הוא שימוש בכלים שלא כדרך שבה התכוון היצרן.

זוכרים את הסיפור עם הג’בקה (דוד שמש, פטיש, נו… הג’בקה)?

אז יש עוד דוגמאות – שימוש במקדחה במקום מברגה, חיפוף בבחירה של הביטים (ביט PH יכול להחליף ביט PZ במקרים מסוימים אבל לא להפך), אי אלו קומבינות לא חוקיות ולא בטיחותיות שתוכלו לעשות עם משחזת זווית (כמו לחדד עיפרון), לחתוך חבל עם פטיש על סלע ,לקדוח חור בפלסטיק עם מזמרה או מספריים, לפתוח ברגים עם ג’בקה ויש עוד הרבה דוגמאות אבל לא אגלה לכם את כל סודותיי.

איך הופכים להיות יותר פיינשמקר ?

ידידי ומיטבי מרק דונדה ומי שאני מחשיב כמורה שלי לפיינשמקרינג (Fineshmekering) ציין שלא חשוב זמן הייצור כמו שחשוב זמן התכנון והמחשבה המקדימה.

על פי מרק מה שבעצם הופך עבודה בינונית למוצלחת הוא בעיקר מחשבה והשראה, או במילותיו שלו: “לשרטט שלוש פעמים, לבנות פעם אחת”.

אלון (הפיינשמקר של אדמאמא) מוסיף ואומר – “עבוד נקי, עבוד מסודר ויותר מכל, לפני עבודה קח זמן לחשוב.  התייעץ והעלה בדמיונך את המוצר המוגמר, נסה לראות היכן יופיעו הבעיות ומה אפשר לעשות כדי להתגבר עליהם”.

אם תשאלו אותי?

אגיד לכם להיצמד לאלה שיודעים לעבוד וללמוד מהם כמה שיותר.
אם אין לכם כאלה בסביבה, כנראה שתלמדו מהניסיון של עצמכם .

ולסיום, הפינה השבועית לילד:
“זקישלמצל ופיינשמקר הסתובבו בחוות אדמאמא ועבדו ועבדו ועבדו. עבדו כל-כך הרבה שכבר שכחו מרוב עייפות מי בנה מה. נסו לעזור להם, ילדים – מי כאן הזקישלמצל ומי הפיינשמקר?”. בין הפותרים נכונה יוגרלו ג’אבקות מרוסקות, ביטים טחונים ועפרון שחודד במשחזת זווית, מתנת ביבלברוקס בע”מ.