שיטוט אורבני בעיר הולדתי שהפכה לעיר האופניים, מוליד כמה תובנות על כלי התחבורה הזה.

בואו נשים רגע בצד את תשתית שבילי האופניים הלקויה, את רוכבי האופניים המסכנים את חיי הולכי הרגל בנסיעה על המדרכה, את נהגי המכוניות שמנסים לדרוס את הרוכבים בכביש, ואת רוכבי הקטנועים שפגיעתם רעה בכולם. את כל אלה נשים בצד, כמו שאמרנו.

ברח’ החשמונאים יש כמה חנויות אופניים שימכרו לך אופניים המתאימים לטור דה פראנס, ויתאימו את הכסא למידות ישבנך ואת הצבע לשמלה של אשתך. אופניים כאלה נראים ברחוב רק באירוע הרכיבה ההמוני “סובב תל אביב”, רכובים ע”י גברים ונשים בלבוש סינתטי צעקני ההולם אולי את מצעד הגאווה (ויסלחו לי כמה מידידי וחבריי הטובים שמשתתפים באירועים או במצעדים מסוג זה).

אופני היום-יום בתל אביב של מטה, חשופים לכל פגע ועליהם לעמוד בקריטריונים אחרים. ראו כמה קל לגנוב אופניים (וגם מושבים ואביזרים), ואיך נמעכו אופניים חסרי מזל שנקשרו קרוב מדי לכביש, נפלו ונדרסו:

לוחם הכבישים העירוני מטופל לעתים גם בילד או שניים. ראו האופניים הבאים שעברו גם “יישון” של הצבע הכתום המקורי למען יקסמו פחות לגנב :

דוגמא ל”הסוואה” יסודית יותר – האופניים הבאים נצבעו בספריי בגוון זהב, לרבות הצמיגים. זה אמור להרתיע גנב פוטנציאלי, עקב העבודה והעלות הכרוכות בהחלפת הצמיגים וכמה מחלקי האופניים כדי לנסות למכור אותם במאה שקל בנווה שאנן:

עוד תופעה תל אביבית נפוצה, סל הפלסטיק הירוק מהמכולת:

והנה יצירה עמוסה משהו, כנראה של מסגר חובב. אופניים שמקומם יכירם כנראה בדאון טאון ניו דלהי:

אם נוסיף לשלל פגעי הרחוב, גם את מורכבותם של האופניים מרובי ההילוכים, ואת עלות התיקונים – נבין מדוע רוכבים רבים מחפשים פתרונות זולים יותר.

על “אופני מדבקה” אין צורך להכביר מילים, ולא לבזבז תמונות. תמורת כ-500 ₪ תהיו בעליהם החוקיים והראשונים של אופני ברזל כבדים שיובאו זה עתה מסין, ועליהן מדבקה עם השם המפוצץ שבחר עבורן היבואן. זה נוסע, זה חוקי, יש הילוכים, וגם יחזיק מעמד כמה שנים. אין טענות, גם אני התחלתי מאופניים כאלה כאשר חזרתי לרכב אחרי הפסקה של 25 שנים.

תמורת סכום דומה או אף נמוך יותר תוכלו לגשת לנוה שאנן ולהפוך בעליהם הלא-חוקיים של אופניים שהגיעו לשם עשר דקות קודם רכובות ע”י מי שלא שילם עליהן כסף. גם על תופעה זו אין להכביר מילים, כל אדם שמכבד את עצמו ירחק משם.

אופניים משומשים אפשר לקנות גם ב”יד 2 ” או בחנות הגונה. זה זול יותר מאופניים חדשים אך המחיר לא מסתיים בחנות. האופניים עברו כברת דרך, ואורך חיי החלקים התחיל להימנות מהקניה ע”י הבעלים הראשון.

השליחים רוכבי האופניים בניו יורק התמודדו גם הם עם לבטים אלה, הפתרון שלהם נקרא סינגל ספיד. אלו אופניים שהופשטו מכל דבר שאינו ממש הכרחי. הילוך אחד, שני גלגלים וזהו. את תיק השליחים סוחבים על הגב (הרי לא צריך סלסלה או סבל, נכון?).

הגרסה הקיצונית נקראת פיקסי (Fixie), ובה אין פריילוף – הדוושות מסתובבות כל הזמן בדומה לאופני פעוטות. אין בלמים כיוון שזה לא אסתטי, וללא בלמים “לא נוח” להאט לפני רמזור או מעבר חציה. לעתים הכידון קטן במיוחד, כדי לעבור בין מכוניות מבלי להאט. מזכיר את הבדיחה על ההגה הקטן של הב.מ.וו. – כדי שאפשר יהיה לנהוג בלי להוריד את האזיקים.

ראו מפגן החוליגנים במירוץ הניו-יורקי.

 

התופעה מגיעה גם עם מכנסיים קצרים בחורף (אין מגן לשרשרת שמסתובבת כל הזמן ומתיזה שמן), תיקי שליחים שעולים כמו זוג אופניים, קעקועים ושאר תופעות שוליים אורבניות.

אבל אנחנו כאן כדי לכתוב על שימוש חוזר ראוי בשלדות אופניים שיוצרו לפני שרבים מקוראינו נולדו.

בצעדת בוקר אחת חלפתי ליד “אופני קיבוץ” שנצבעו מחדש ידנית:

 

אופני mixte (יוניסקס) של פז’ו תקינים למראה:

 

אופניים שהוסבו לסינגל ספיד אך לא נצבעו מחדש:

 

ואופני כביש של פז’ו שפורקו לחלוטין, נצבעו וקיבלו גלגלים וכידון חדשים:

 

משפץ אופניים מיתולוגי אחד נמצא דווקא בקיבוץ עין כרמל. ראו כתבה, ביקרתי שם והכל נכון. השיפוץ אצלו  יחסית “ירוק” כיוון שידאג להתאים חלקים מתוך אוסף החלקים המשומשים הגדול שלו. לצמיגים אורך חיים של 3-4 שנים בלבד ולכן בד”כ יהיו חדשים. ניקוי החלודה נעשה במברשת ידנית, והצביעה בספריי צבע מוכן.

תל אביבים לא מעטים בחרו לשפץ את האופניים ברמה גבוהה – ניקוי חול וצביעה מקצועית לשלדה, וחלקים מכניים חדשים. יש בהם שהעלו את העניין לדרגת אספנות ולשחזור מדוקדק של כל חלקי האופניים המקוריים. התוצאה אגב עשויה להיות אופניים שתחששו לקשור ברחוב…

אני מסתובב בעיר על אופניים גדולים מאוד וכבדים. אלו אופניים איכותיים ובנויים היטב, נוחים מאוד לגב ולצוואר שלי, אבל מה – קצת משעממים. מה שהוביל אותי למסע חיפושים אחר עוד זוג אופניים קלים וזריזים למען הנשמה.

כעת ניתן כמה דגשים ואזהרות למי ששוקל לקחת שלדה ישנה ולבנות סביבה אופניים. מי שרוצה להבין את המונחים להלן, מוצע להתחיל משרטוט חלקי האופניים בויקיפדיה.

החליטו מראש מה אתם רוצים – מידות השלדה בהתאם למידותיכם ולמטרת השימוש באופניים, כידון גבוה או נמוך לפי העדפתכם, מושב לנוחותכם, מידות הצמיגים (נוחות, יציבות ואחיזת כביש, מול מהירות), מספר ההילוכים. בניגוד לחנות בה תוכלו לקחת את האופניים לסיבוב כדי להחליט האם הם נוחים לכם, כאן לא תוכלו לבחון מראש את התוצאה.

התרחקו משלדות עם סדקים או עיוותים, אל תנסו ליישר או לרתך – חפשו שלדה אחרת.

המזלג המחזיק את הגלגל הקדמי, ומעליו ציר הכידון, הכידון עצמו ושלל החיבורים בדרך – קריטיים לביטחונכם. שבר או תקלה באחד מאלה, ואתם עם הפנים באדמה, פשוטו כמשמעו. אל תתעסקו עם חלקים אלו, הם מיועדים לבעל מקצוע בלבד.

לפירוק הארכובה (קראנק) וציר הדוושות, ייתכן שתידרשנה בוקסות מיוחדות. לפירוק גלגלי השיניים האחוריים (קסטה) מאופניים עם הילוכים, נדרש כלי מיוחד דמוי שוט. טעות בפירוק, או טעות בהרכבה (אפילו ע”י הידוק יתר של משהו), עלולים לגרום נזק לחלקים אלה. גם להתאמת השרשרת נדרש כלי מיוחד. לשיקולכם.

יש אופניים שאחדים מחלקיהם במידות שאינן מקובלות יותר. לדוגמא, באופני פז’ו בני כ- 30 שנה, מוט המושב בקוטר חריג, וקשה להשגה. הצמיגים שונים במעט מהמקובל כיום, עשוי לעלות לכם בנסיעה לשייקה או בהחלפת הגלגל כולו. רצוי להתייעץ עם בעל ניסיון.

מי שבטוח בעצמו ויש לו ארגז כלים בסיסי, יכול לפרק ולהרכיב חלקים כמו גלגלים, שרשרת, מושב ובלמים. הסיכון הוא בדרך כלל שאם טעיתם, תקחו את האופניים ברגל לכוונון טוב יותר.

בעקבות חלום ילדות, חיפשתי זמן מה שלדת אופני כביש של פז’ו משנות ה- 80, במידה 56 (המרחק האופקי בין ציר מוט המושב לבין ציר הכידון, מידה זו אמורה להתאים למידותי, 1.80 מ’). במהרה הבנתי כי גם אם מישהו יתרום לי שלדה, שיפוצה היסודי יעלה בערך כמו אופניים חדשים. ממשיך לחפש על אש קטנה, אופני פז’ו פחות או יותר תקינים, שידרשו תיקון מינימלי. מבטיח לכתוב סיקור מצולם של השיפוץ במידה ואמצא משהו.