גיזום עצים היא מלאכה אשר מצריכה ידע רב ותשומת לב. כדאי להבחין בין גיזום עצי נוי וחורש, לבין גיזום עצי פרי. את עצי הפרי מעצבים וגוזמים לא מעט פעמים, כדי להבטיח מקסימום פרי, ללא התחשבות בעץ עצמו, כגון חיגור שמעודד מתן פרי, אך פוגע ברקמת העץ. במדריך זה אתייחס בעיקר לגיזום עצי נוי וחורש צעירים, כשמתוך הדברים ניתן להסיק וליישם גיזום בעצי פרי.

בכל שתילה של עץ וטיפול בו כדאי לתת את הדעת על אופיו של העץ ותכונותיו, כדי להתאים אותו למיקום ולאזור הגידול. התאמה של עץ וטיפול נכון על פי אופיו תבטיח עץ בריא ומאריך חיים.

מועד הגיזום

קצת לפני סיום החורף (פברואר ותחילת מרץ), מתחילה “עונת הגיזום” על פי אופיו של העץ:

1. עצים נשירים הם הראשונים לגיזום רגע לפני הלבלוב ופריצת הפקעים. העצים במצב תרדמה, ושלד העץ החשוף מקל על בחירת הענפים שיש לגזום.
2.  עצים ירוקי עד גוזמים באביב המאוחר עם תחילת הלבלוב (עלים חדשים). ניתן לגזום גם במהלך הקיץ כאשר מופיע לבלוב צעיר, ובמקרה הצורך ניתן לערוך גיזום סתווי, בעיקר לעצים בוגרים, לצמצום הנוף ופתיחת הצמרת כדי למנוע שבר בסופות.
3. בעצים נשירים מותנים (אשר נשירת עלוותם נגרמת עקב מזג האוויר ולא עקב אורך היום. בד”כ עצים אשר מוצאם לא מקומי), יש צורך להבחין בין הרגישים לקור, ואלו שאינם נפגעים מהקור. הרגישים יגזמו כמו ירוקי העד, והעמידים לקור יגזמו לפני הלבלוב כמו הנשירים האמתיים.
4. סוגים נוספים: יש עצים שבשל מופע הפריחה המרשים שלהם נדחה את גיזומם לאחרי הפריחה, כיון שהפריחה היא על ענפי השנה הקודמת וגיזום יפגע במופע הפריחה (כליל החורש, אלביציה, סיגלון ונוספים). מחטניים אינם רגישים לקור ולכן ניתן לגזום אותם בחורף ובסתיו, דקליים שעיקר הגיזום בהם הוא הסרת ענפים יבשים גוזמים באביב ובקיץ.

גיזום בהתאם לאופי העץ ולעונה יבטיח את בריאות העץ, לא יפגע בקצב הצימוח וימנע פגעי קור, חדירת פטריות ועקה.

טכניקות ומושגים בגיזום

1. הקצרה (קיטום)

גיזום להקצרת הענף שנעשה במקום אקראי כדי לדכא את עיבויו.  מקצרים לא יותר משליש הענף.

מטרת ההקצרה:
א. הסרת הענף עד בסיסו בשלבים כדי להמנע מפצע גיזום גדול ביחס לגזע – בענף שקוצר יפרצו ענפונים שימנעו התעבות, כדי שלאחר שנה או שנתיים עם התעבות הגזע היחס בין עובי הענף לעובי הגזע יגדל ופצע הגיזום יקטן ויגליד מהר יותר.

ב. קיטום בעץ בוגר לקבלת לבלוב צעיר – בד”כ כלל בקצות ענפים קטנים בהיקף העץ.

2. דילול

גיזום ענף שלם עד בסיסו.
א. גיזום ענף שהקצרנו אחרי שנה או שנתיים (ראו איור א – הקצרה).
ב. הרמת נוף או דילול בעצים בוגרים.

כיון שגיזום זה יוצר בעץ פצעים סופיים צריך להקפיד על טכניקת הגיזום שתאפשר הגלדה טובה. (פירוט להלן בסעיף כללים נוספים).

3. הסחה

גיזום ענף עד להסתעפות להכוונת הצמיחה והסחתה לכיוון הרצוי. נעשה לעיצוב עצים צעירים, או בבוגרים למניעת צמיחת הצמרת לכיוון לא רצוי. גיזום ההסחה הינו לטווח ארוך, לעומת ההקצרה המחייבת גיזומים נוספים.

גיזום עצים צעירים

עיצוב עצים צעירים משפיע בצורה דרמטית על חייו של העץ הבוגר. עיצוב נכון יפחית מהצורך לטפל בעץ בהמשך, יתרום לשלד עץ נכון וחזק ויתרום לאורח (פחות פגעים ומחלות) ולאורך החיים של העץ.

לפני הכל, כמה מושגי יסוד לגבי עצים:

• דקורנט (DECURRENT) – עץ בעל צורה רחבה ועגולה (עצי שדרה למיניהם)
• אקסקורנט (EXCURRENT) –  עץ בעל צורה צירית ופירמידיאלית (ברושיים)
• שלטון קוקודי – קודקוד העץ שולט על עיכוב הפריצה של פקעים חיקיים לאורך הענף. עם התרחקות הקודקוד מהחלקים התחתונים של הענף או הגזע, או אחרי קיטום הקודקוד, יתעוררו הפקעים החיקיים ויצמיחו ענפים ועלים.
  השלטון הקודקודי בתחילת דרכו של השתיל מאפשר לו להצמיח את הנוף על הגזע. לעצים בעלי שלטון קודקודי יד בדרך כלל הופעת נוף רחבה (דקורנט).
• בקרה אמירית – קודקוד העץ מבקר את צמיחת הענפים הצדדים לבל יתחרו בגזע המוביל. לעצים אלו בדרך כלל הופעה צירית או פירמידיאלית.

מההגדרות הללו משתמע שעץ בעל בקרה אמירית “יעצב את עצמו”, וידרוש התערבות מועטה בצעירותו ובבגרותו. מיני עצים בעלי בקרה אמירית: ברושים למיניהם, ארזים, אאוקריה, דולבים, צפצפות. גיזום בעצים אלו יתבצע בדרך כלל רק לצורך הרמת הנוף, בדרך של דילול ענפים נמוכים בשלבים.

בעצים בעלי שלטון קודקודי צומח הגזע לגובה רב (מעין שוט), ללא כל הסתעפות צדדית. בעצים אלו, כדי לקבל הסתעפות בגובה המתאים, יש לקטום את המוביל מעל המקום שבו רוצים לקבל ענף צידי. מהפריצות שיצמחו בוחרים ענף צידי ומוביל חדש, כפי שמודגם באיור. לעצים צעירים בעלי שלטון קודקודי יהיה מראה “מוזר” בשנותיהם הראשונות, אבל מראה זה יבטיח את עיצובם בבגרותם.

 

יש לשאוף שהענף הראשון יהיה בגובה מתאים לפי הצרכים, ולאחר מכן להשאיר כ- 80 ס”מ בין ענף I לענף II וכן הלאה. רצוי שכל ענף יפנה לכיון אחר ואז יתקבל מבנה מאוזן של העץ. שלב I בגיזום יתבצע בשנה הראשונה, שלב II בשנה השניה וכן הלאה.

 

 

בעצים בעלי שלטון קודקודי הנחלש עם הזמן, מאבד הענף המרכזי את תכונת ההובלה, וכבר בצעירותם יהיו פריצות של ניצנים צדדיים, שמהם מתפתחים ענפים המתחרים בגזע. ללא התערבות בגיזום יתקבל עץ בעל מראה שיחי. השלבים לגיזום עצים אלה (אלונים, פיקוסים, תאנים, זיתים, אלות ועוד), מובאים באיור הבא:

הגיזום יתבצע במשך מספר שנים עד שהעץ יגיע לעיצובו הסופי.

כללים נוספים בגיזום עצים

1. לפני ההחלטה על הגיזום רצוי להסתכל על העץ מכיוונים שונים וממרחק ולנסות ולדמיין כיצד יראה בסיום הגיזום.
2. לא להוריד בגיזום יותר משליש נופו של העץ. בעץ צעיר ההקצרות ישאירו לפחות שני שליש הענף. בעץ בוגר יותר כדאי לאסוף לערמה את הגזם כדי להעריך שלא נגזם יותר משליש המסה של העץ.
3. גוזמים מה”קל אל הכבד”: תחילה מורידים ענפים יבשים, חולים, ענפים מצטלבים, ענפים שצומחים לתוך החלל במקום להיקף. בודקים האם יש צורך בגיזום נוסף ורק אז ממשיכים. כדאי לא להסחף לתוך הגיזום ומדי פעם להפסיק, להתרחק, ולשמור על המסה של העץ.
4. ענפים גדולים גוזמים מהקצה לבסיס בשלבים: בשלב ראשון גוזמים שליש הענף (1), לאחר מכן מבצעים חתך אבטחה תחתון במרחק של כשלושים ס”מ מהבסיס, ולעומק מחצית עובי הענף (2) (חתך אבטחה מונע תלישה של רקמת העץ), משלימים את חיתוך האבטחה מלמעלה בנקודה רחוקה יותר מהבסיס (3). גיזום סופי (4).

לאחר הגיזום  מתחיל העץ לייצר באזור הפצע רקמה מיוחדת להגלדה הנקראת “קאלוס” העוזרת לסגירת הפצע שנוצר. בזמן זה, הגזע נותר חשוף ובעל רגישות גבוהה לחדירת פטריות ומזיקים שונים. לכן, חשוב להקפיד על חיתוך הענפים בצורה מדויקת, כך שהעץ יוכל לייצר את רקמת ההגלדה בצורה מיטבית והפצע ייסגר במהירות. בביצוע גיזום לא מקצועי דיו, נותרים “זיזים” המחוברים לגזע ובחלוף הזמן מתייבשים, נרקבים ומהווים נקודת תורפה בעץ שאינו מסוגל להגליד ולהיסגר, דבר המסכן את העץ כולו, לחילופין גיזום עמוק מידי ישאיר “חור” שלא יגליד ויהווה אף הוא פוטנציאל לרקבונות חדירת פטריות וכו’.

 

6. כדאי תמיד לזכור: קשה “להדביק” ענף שנחתך אך ניתן לחזור ולחתוך ענף שנשאר, תוך שיקול דעת נוסף.

לקריאה נוספת, הרי לפניכם חוברת של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, גידול וטיפול בעצי נוי (יצחק הל-אור וישראל גלון)