על יער מאכל כבר קראתם הרבה כאן ב”ביידים” וכנראה שעוד תקראו. אני אתאר כאן את תחילת דרכנו ביער מאכל שכונתי, נגבי ואנצל במה זו להזמין להמשך התהליך.

השטחים בשכונה ד’ ובשיכונים רבים שנבנו בשנות החמישים והשישים תוכננו (כיאות) כעיר גנים. תפיסה זו דרשה שטחים פתוחים ליד שיכוני העובדים כדי לאפשר מקום מרגוע וחקלאות לפועלים עם משפחותיהם בסוף יום העבודה. תכנון מעולה וביצוע בשטח קצת יותר קשה. בפועל שטחים פתוחים כנ”ל יש בשכונות הותיקות של באר שבע לרוב אך הם מהווים נטל על ידי התושבים והרשות יחד. היכולת לפתח, להשקות ולטפל הופכת את המשאב הפוטנציאלי הזה לנזק נופי ותפעולי כבד.

לכן נדרש מודל שיטפל בשטח:

1. ברמת תפעול נמוכה.
2. שימוש נמוך במים
3. עלות הקמה נמוכה
4. רב שימושיות
5. יכולת הקמה לא מסובכת
6. יכולת לשכפול
7. מחשבה על עתיד מקיים בשכונות כאשר האנרגיה והמזון יתחילו להצטמצם…

אז אולי יער מאכל רב שימושי? נשמע כמו הפתרון המתבקש!

המטרה – ייעור השכונה

כשמדברים על מים בבאר שבע אין הרבה אופטימיות. 150 מ”מ גשם בממוצע זה לא הרבה. אבל אולי זה גם לא מעט ובטח ניתן לשפר את המצב. אחרי הכל, הנבטים שחיו כאן לפני אלף שנה היו דרומיים יותר ויצרו תרבות חקלאית לא רעה בכלל.

העקרון הנבטי ברור – אגן ניקוז, תעלות איסוף ואגן שיקוע בסופן.

בעיר רוב העבודה כבר נעשתה! אגן ניקוז זה רק שם אחר לגג הבניין (גם כביש ומדרכה…). תעלות ניקוז זה שם יפה למרזבים. אז נשאר לנו רק לדאוג לאגני השיקוע! מסתבר שרק הגג של המבנה הקרוב יתן לנו קרוב למאה קוב בשנה בהשקעה יחסית קטנה של עבודה. באופן הכי פשטני שאפשר. תחשבו שלכל מרזב בשכונה נצליח לחבר עץ פרי. כזה שידע להסתדר עם מכות גשם בחורף ובקיץ בלי עזרה. 300 עצי פרי פוריים זה אוכל טוב. וזה בלי לדבר על עצי החלוץ וגבוהי הצמרת. המון חומר אורגני שיכול להווצר. המון צל שיכול לסייע לשכונה מוכת השמש. כשאני מסתכל קדימה על השכונה שלנו עוד עשרים שנה ומדמיין אותה עמוסת עצים, ירוק, פרי ונוי אני ממש מתקשה להמתין ולראות את זה בעייני.

על החלק החברתי

התעלה מתחבאת משמאל על רקע ההתרגשות מהגשם

העיסוק המשמעותי באיגום מים התחיל מיובל. יובל הגיע יום אחד לקחת תולעים לקומפוסט שלו. הודעתי לו חגיגית כי התולעים שלו מחייבים אותו בשעה תשלום למלק”ש. יובל לא נבהל והודיע שהוא הולך להשקיע את השעה הזו בחפירת תעלה לאיגום מים. למי מכם שחפר תעלה בחייו, יודע כי החפירה לא נגמרה בשעה ויובל בילה כמה שעות טובות, פרוסות על כמה ערבי עבודה כדי לעשות את התעלה הראשונה. תעלה שמחברת בין החלק העליון לתחתון של השטח שלנו ובעצם דואגת שכל עודפי המים מהחלקה העליונה יושקעו היטב בחלק התחתון של השטח. לזה קוראים השקעה טובה!

אבל ליובל זה בא בטוב, זמן לנקות את הראש והגוף בין מבחן למבחן. התעלה הובילה לתכנון שיפועים ראשוני לכל השטח. יובל התגלה כאוצר של ידע, סקרנות ותודעה רדיקלית. סוג של אוצר שאתה רוצה לשמור ליידך. זו המפה הראשונה של תכנון הזרימות והתעלות בשטח כפי שיובל ערך.

תוכנית לתעלות וחישובים התחלתיים של פוטנציאל מים

עם הדס וסער אני מפלרטט כבר הרבה זמן על לקיים קורס יערות מאכל לעיר אבל, הזמן והמשאבים דחו את העניין הזה וכנראה שהיו דוחים אותו לנצח. אז במקום שהיער יבוא אל העיר, העיר באה ליער. שלחנו את יובל לקדרון לקורס יערות מאכל לאסוף קצת ידע והתנסויות. ויובל – בור סוד אכן הביא את מה שהיה צריך להביא משם ועוד.

מזויינים בידע, שטח והתרגשות כרגע המטרה היא לפתוח בחודש הבא את קבוצת הלמידה הראשונה. יובל ואני רוצים לגבש קבוצה חוקרת שתלמד את החומר ותתחיל לבצע בשטח. בתכנית תכנון שטח לאיגום מים, תכנון שתילות וסוקסציה. וכמובן התנסות מעשית של כל זה בשטח. חפירות חפירות חפירות. בתקווה שיצוצו עוד משוגעים שיהיו מוכנים לשתול עצים וגם לשבת תחתם וללגום קמבוצ’ה.

אגן שיקוע לשקד