כבר אמרתי שאני לא אוהב ללכת לאיקאה?

הפרויקט הבא אחרי הוילונות הוא מתלה מעילים. בחדרון הכניסה שלנו יש פניה ימינה לחדר של נועם, שמאלה לשירותים ולמטבח, קדימה לסלון (ואחורה=החוצה כמובן). אז אין קיר נוח לתלות עליו ווים, אבל יש פינה בין משקופי דלתות, ושם חלמתי לתלות את המעילים שלנו, דבר הכרחי בגרמניה המושלגת.

שכחתי לצלם תמונה לפני שהרכבתי את המתלה, סיפור די פשוט למען האמת.
מצאתי ענפים ביער, אחד קצת יותר מאסיבי כדי שיחזיק את הווים, ואותו חתכתי בזווית כך שיגע בשני הקירות. שייפתי אותו עם מלטשת כדי שיהיה יותר יפה.

את הווים הכנתי מענף דק יותר אבל עדיין חזק. חתכתי אותם באורכים שווים (8 ס”מ) וגילפתי עם סכין יפנית את הסוף שיהיה מעוגל ויפה. חיברתי אותם לענף המרכזי עם ברגים שהברגתי מאחורה, ומראש קדחתי להם חורים עד מרכז הענף כדי שלא אצטרך להשתמש בברגים נורא ארוכים.

את המתקן כולו חיברתי למשקופי הדלתות עם ברגים, וגם כאן קדחתי מראש כדי להימנע מברגים ארוכים וכדי שראשי הברגים יתחבאו בתוך הענף.

ועוד מילה על ברגים, בארץ זה לא כל כך נפוץ אבל פה בגרמניה, רוב הברגים הם לא פיליפס ולא שטוח אלא כוכב. בהתחלה חשדתי ודבקתי בפיליפס הישן והמוכר, אבל אחרי שניסיתי פעם אחת, התמכרתי!

זה כל כך הרבה יותר נוח מברגי פיליפס (ובטח מברגים שטוחים), האחיזה של המברג בבורג נהדרת ונדיר שהוא מחליק בזמן ההברגה. אז אני מאוד ממליץ…

ואולי זה קצת צבוע ממי שירד מהארץ, אבל הכוכב הוא מגן-דוד, מה שמוסיף להנאת ההברגה.

ככה נראה המתקן בשימוש, רובו מכוסה במעילים אז הוא יותר פונקציונאלי מאסתטי. אני אישית אוהב שלא עמוס מדי ואז יותר יפה ומסודר, אבל זה לא תמיד יוצא ככה.

בכל מקרה, שוב התחמקתי מרשת הריהוט הבינלאומית ויצא לי לשחק קצת עם עץ.

עד הפעם הבאה…