משיכת בע”ח לגינה ולמרפסת

כל מי שגידל פעם גינה בוודאי נתקל בכל מיני סוגים של מזיקים ובעיות. במאמר זה אנסה לסקור את גישת ההזמנה לטיפול ומניעה של בעיות כאלו. כל האמור במאמר רלוונטי לגינות מגודל של עציץ קטן ועד יער שלם. צריך להתאים לקנה המידה. הדוגמאות שינתנו יתייחסו לערוגת המרפסת שלי ולגינות קטנות שטיפחתי.

גישות לטיפול בבעיות

באופן כללי ניתן לשרטט רצף של דרכי טיפול והתערבות לבעיות בגינה. הרצף הולך מהקל לכבד:

• מניעה – עדיף להשקיע בבריאות ולא בריפוי מחלות. זה נכון לבריאות האדם וגם חלק מגישת החקלאות האורגנית שמטפחת אדמה בריאה.
• טיפול ביולוגי – בעזרת צמחים או בעלי חיים, למשל ריסוס בשמן עץ התה.
• טיפול מכאני – למשל כיסוי עץ ברשת צפופה נגד ציפורים.
• טיפול כימי – למשל ריסוס בפסטיציד (חומר הדברה נגד טפילים). השימוש בריסוסים כימיים פוגע במבנה הקרקע ובכל היצורים החיים בה, וגם יוצר הרעלות שרשרת.

כמובן שיש דברים שהם גם וגם, למשל מלכודות נגד זבובים הן בין מכאני לביולוגי, או כימי (תלוי בחומר המשיכה), שימוש בזבובים זכרים מעוקרים הוא איפשהו בין ביולוגי לרדיו–אקטיבי (?!? – הזבובים מעוקרים ע”י קרינה).

הגישה שבה נעסוק במאמר זה היא בעיקרה מניעה ביולוגית, אך יותר מכך היא גישה מערכתית. כיאה לפרמקלצ’ר. לפי גישה זו אנחנו ננסה לתמוך בגינה שלנו כמערכת חיה שלמה ומגוונת, שתאזן את עצמה.

לפי גישה זו אנחנו עוסקים בהזמנה. אנחנו רוצים להזמין כמה שיותר סוגים של בע”ח לגינה כדי שיתמכו במערכת שלנו. אנחנו לא בוררים מי יגיע, אלא סומכים על המערכת שתדע לאזן את עצמה עם הזמן. אנחנו כן יכולים לנסות לעודד את הגעתם של מינים מסויימים שיתמכו במערכת ויספקו את השירותים שאנחנו צרכים.

שירותי מערכת זהו מושג מתחום האקולוגיה שעוסק בשרותי החינם שהטבע נותן, ושלרוב נלקחים כמובנים מאליהם. בתחום זה נלקחים בחשבון: הדברה, האבקה, דישון, פירוק, יצירת חמצן וקיבוע פחמן, טיהור אוויר, טיהור מים וכו’. מתוכם אנחנו נעסוק בעיקר בראשון אך גם בשלושת הבאים אחריו, ובעצם, נתמוך בכולם.

את מי מזמינים, ואיך?

את הגורמים המוזמנים אחלק פחות או יותר לפי המערכות הביולוגיות הרלוונטיות:

מיקרואורגניזמים ופטריות – החיים באדמה, עוזרים לבריאותה, פוריותה, יכולת אחיזת המים שלה, פירוק החומרים, ניטרול הרעלים וכו’. בכל פעם שיש לי הזדמנות אני מוסיף קצת אדמה ממקורות טובים ומעניינים. למשל, כשטפתי תפוחי אדמה עם אדמה מהשדה האורגני של מגדל הירקות שלי – את מי השטיפה אשפוך לערוגה. ניתן גם להכין תערובת של מיקרואורגניזמים מהבר ולהוסיפם. גם ביוצ’אר טעון היטב או תפטיר של פטריות מועילות מוזמנים לחגיגה. כמובן שאפשר ואף מומלץ לתת לאדמת הגינה כל מיני חיזוקים נוספים כמו קומפוסט לסוגיו, הומוס ותה סרפד.

חסרי חוליות, פרוקי רגליים וחרקים – עוד מפרקים חשובים. אורי-כדורי (תחביות), חיות מספריים (צבתנים) ועוד. הם אוהבים. לצורך כך כדאי לדאוג לחיפוי של הקרקע. עדיף ממקור צמחי (עלים יבשים, כסחת דשא, רסק גזם וכו’). מומלץ גם להוסיף קצת אבנים בכמה גדלים. גם נמלים, שלעיתים נתפסות כמטרד, יכולות להועיל בגינה. הן מאוורורת את הקרקע ודואגות לסניטציה.

ויש כמובן את מקום הכבוד של דבורים ודבורי בר. על כוורת דבורי דבש בחצר מאשה כתבה. ועל בניית תיבת קינון לדבורי בר אני כתבתי לא מזמן. גם פיזור של בולי עץ ישנים ברחבי הגינה מומלץ.

מעבר לכך חשוב לשתול צמחים שיזמינו אותם. רשימה כזו נמצאת במדריך של תיבות הקינון לדבורי בר.
יש גם נושא שלם של גינות מושכות פרפרים. הפרפרים נותנים הרבה חן ונחת. שוב, העניין הוא בעיקר לשתול את הצמחים המתאימים.

דו חיים – צפרדעים וקרפדות למינהם חיים גם בסביבה שאינה צמודה לנחלים. הם מדבירים מצויינים, וגם יכולים לשמש כביואינדיקטורים (גורמים חיים המרמזים על איכות גורמים סביבתיים. במקרה של דו-חיים, איכות המים והאוויר). הם יגיעו לגינה שיהיו בה אזורים לחים ופינות מסתור. עציץ חרס חצי קבור על צידו , בריכת מים קטנה ואזורים מוצלים מאוד יהיו מקום טוב עבורם.

זוחלים – לטאות, שממיות, זיקיות, חדרונים, חומטים ונחשים. טורפים חשובים שאוכלים החל מחרקים ועד מכרסמים ונברנים. זה נכון שלא נשמח למצוא נחש צפע אצלנו בחצר, אבל רוב הנחשים אינם מסוכנים אלא מועילים. חשוב יהיה להקפיד שאת האזורים המזמינים להם לא נמקם קרוב מידי לבית. וכן ללמוד לזהות צפעים ונחשים מסוכנים, כדי שלא נעשה הכללות. מסלעה או טראסות הן מקום מצויין עבורם לחיות.

ציפורים – הכוכבות גדולות של הגינה – שירתן, יופיין ושירותי ההדברה החשובים שלהן. שלמה אילן, בספרו “הגן הפורה” (ספר מאוד מומלץ לכל בית בישראל) מקדיש פרק שלם להזמנת בע”ח לגינה. הוא מספר שזוג ירגזים טורף בעונת קינון עד 75 ק”ג חרקים (!). כל שעלינו לעשות כדי להזמינם הוא לבנות תיבת קינון (ירגזים מקננים אפילו בצינורות חלודים אך יעדיפו תיבת קינון נעימה) במקום מוסתר אך ניצפה (הירגזים נוהגים לעצור לתצפית לראות שאין אוייבים לפני שהם מגיחים אל הגוזלים בקן).

ויש את העופות הדורסים, ליום וללילה. ניתן למצוא ברשת תוכניות לבניית תיבות קינון לבזים, תנשמות, ועוד. מידע מצויין נמצא באתר הצפרות הישראלית וגם כאן. מידע על בניית תיבות קינון לירגזי יש במאמר של יעקוב, ובאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה.

חשוב לקחת בחשבון שכל תיבות הקינון הן בחזקת “שלח לחמך”, אנחנו נבנה אותן כמיטב יכולתנו, נמקם אותן במיקום הטוב ביותר (גובה של 1.5-3 מ’, תלוי בסוג ציפור, פתח פונה דרומה), ואז נקווה שמישהו ימצא אותן. זה יכול לקחת שנים, ואולי לעולם לא יקרה. אך שווה את ההשקעה והניסיון.
הערה חשובה נוספת היא שציפורים שנענות להזמנתנו ועוברות לקנן בתיבות שבנינו הן עדיין חיות בר ולפיכך מוגנות בחוק. אסור להפריע, להאכיל, להחזיק ובטח שלא לצוד אותן. כמו נרות חנוכה.

ואל נשכח את אלמנט הדישון שציפורים מספקות. בתקופות קדומות באזורינו היו מקימים שבכי יונים בשדות, כדי להינות מלשלשת היונים לדישון. שובך, חוט חשמל או אפילו כמה ענפים יבשים על העץ (או עץ מת שלא נכרת) יכולים להיות מקום מצויין לציפורים.

כל הציפורים ישמחו לבריכת שכשוך ושתייה קטנה. זו יכולה גם להיות צלוחית לא עמוקה שאתם ממלאים מידי פעם. גם הדבורים יהנו ממנו. אם אתם חוששים מריבוי של יתושים בצלוחית (וכדאי לחשוש מכך), פשוט תדאגו שלא יעמדו בה מים יותר מיומיים שלושה רצוף (או שתחליפו אותם או שהצלוחית תהיה רדודה מספיק ותתייבש במהלך זמן כזה). היא צריכה להיות ממוקמת במקום נגלה לעין. ציפורים לא יגיעו לשתות אם הן יחששו שמישהו עורב להן.

לגבי מתקני האכלה, הם פחות נחוצים בישראל, מפני שהחורף שלנו לא כ”כ קר, וניתן למצוא בו מזון בשפע. בכל מקרה, מידע לגביהם נמצא בלינקים הקודמים וברחבי הרשת.

יונקים בינוניים – כאן מככב הקיפוד. גם חמוד וגם טורף של חרקים וחלזונות. הקיפודים הם מאוד טירטוריאלים ורגישים. כדי להזמינם חשוב להשאיר פתחים בתחתית הגדרות של כ20*20 ס”מ. קיפודים ישמחו למצוא בגינה ערמות של ענפים יבשים בהם יוכלו להסתתר בשעות היום. בקיץ כדאי להשאיר גם להם צלוחית קטנה עם מים.

 

עטלפים הם עוד יונק שאנשים רבים לא אוהבים, אבל גם כאן כדאי לזכור שעטלפי חרקים הם מדבירים יעילים ביותר. וגם להם ניתן לבנות תיבות קינון, כמו שהתקינו בכמה מקומות בפרדס חנה.

בני אדם – גם אנחנו, בני האדם מהווים חלק במערכת. גם אותנו כדאי להזמין – למקם בגינה ספסל, או ערסל, או כיסא נוח. כדי שנוכל להנות מכל הנחת והטבע שהזמנו ולהתבונן בו. לקבל ממנו השראה וללמוד איך לשכלל ולהוסיף רבדים למערכת המורכבת שאנחנו יוצרים.

עוד דגשים להזמנה – בתכנון פרמקלצ’ר יש מושג שנקרא אזור חמש. זהו האזור בתכנון שבו אנחנו לא מפריעים ונותנים לטבע לעשות את שלו. זה יכול להיות יער סמוך, אבל זה גם יכול להיות צמרת של עץ לא מטופלת. בביתנו הקודם בבנימינה קיננו בזים בצמרת דקל הוושינגטוניה. בכל שנה הם חזרו לשם.

גם שיח גדול שיוצר חללים עמוקים, מוסתרים ובלתי נגועים מהווה אזור חמש. מתוך חשיבה כזו, אנחנו ננסה לשלב בגינה כמה מינים של צמחים מקומיים, שיזמינו את מיני בע”ח המקומיים. ושוב, נגוון במינים שלהם.

שני סיפורי מקרה ודברים שחשוב ללמוד מהם

• המקקים בקומפוסט – חשוב להדגיש שבהזמנה הפתוחה יש גם סכנה לנזקים שליליים. עצי תות שנובטים מלשלשת ציפורים, כעברים ונחשים יכולים לבוא. וגם מקקים. בגינה של אמא שלי, גינה פרמקלצ’ר וותיקה, היו כמה גלים לאורך השנים של מקקים שיצאו בהמוניהם מהקומפוסט. אל דאגה, יש אבל ומוסר השכל. דבר ראשון, לוקח למערכות כאלו זמן להתייצב. כלל האצבע בפרמקלצ’ר מדבר על שבע שנים. דבר שני, גם כשיש אירוע חריג שכזה, הוא בדרך כלל קשור באיזשהו גןרם כמו גל חום, ובהתאם הוא גם נעלם די מהר. המערכת חסינה מספיק כדי לווסת אותו בחזרה.
• 

  פרת משה רבנו, בייבוא אישי למרפסת

  פרת משה רבנו במרפסת – פרות משה רבנו הם זללניות של כנימות. לכן אנחנו ממש רוצים אותם בגינה שלנו. באחד מהטיולים שלי מתחת לבניין ראיתי פרת משה רבנו (להלן פר”מ). הזמנתי אותה לטפס לי על כף היד ובזהירות לקחתי אותה במעלית עד למרפסת הקומה ה-11. שם הנחתי אות על עלי החסה. היא הסתובבה קצת. אני שמחתי. ואז היא עפה לה הלאה למקום אחר. גם כאן יש מוסר השכל. סבלנות. אפשר להזמין את האורחים. אי אפשר להכריח אותם להישאר.