במדרחוב בזיכרון יעקב, בין החנויות, המסעדות והמזללות הקורצות למטיילים, בולטת בצניעותה החצר, ששלט קטן מציין את יעודה – “תות-נייר”. בחצר הקטנה הזו של משפחת נוימן, מתנהל פרויקט מקסים, אותו מתפעלים האחים אהד ותמנה ושקד בנה, לאחרונה הצטרפו גם הבנות שיראי ויערה. במקום משמרים טכניקה עתיקה של עשיית נייר מחומרים שונים ובעיקר מקליפות ענפי העץ ששמו “תות נייר”.

“תות נייר” הוא שמו העברי של PAPER MULBERRY (או ביפנית “קוזו”), שמקליפתו מכינים נייר. עץ כזה גדול וותיק ניצב במרכז החצר, כרגע הוא בשלכת, אבל עם בוא הקיץ, ענפיו הארוכים יוצרים צל וקרירות מזמנת.

הטכניקה של הכנת נייר, ידועה בעולם כאלפיים שנה. העיקרון המנחה, שימוש בחומרים אורגניים, בעלי סיבים ארוכים וגמישים, שמופרדים לתרחיף סיבים ומסוננים דרך רשת. ברחבי העולם, מאירופה דרך המזרח הרחוק, קיימים מרכזים שמטרתם לשמר מסורת עתיקה זו. לצערנו, הידע העתיק הזה אינו יכול להחליף את הנייר המשרדי שמשמש אותנו בכמויות בלתי סבירות. לכן עדיין עלינו ללמוד לחסוך או להימנע לחלוטין משימוש בנייר המקובל בשוק!

את “תות-נייר” הקימה משפחת נוימן לפני כ-25 שנה, אקולוגיה וקיימות הפכו להיות גם אורח החיים בחצר ובבית. יזהר, אבי המשפחה נסע ליפן לפני כ-30 שנה, שם למד את רזי המקצוע. מה שמייחד את המקום, הוא שימור טכניקה ירוקה, נקייה מחומרים כימיים ושאינה פוגעת בסביבה. מטרתם, חשיפת הידע הזה לתלמידים או למשפחות שמגיעים לשם כדי ללמוד ולהתנסות בתהליך.

שתילי תות נייר מקורם ביפן, נכון שהוא איננו גידול מקומי, אבל גם חלק מזני התות המוכרים לנו היום, הובאו לארץ ע”י שליחי הברון לתעשיית המשי. ‘תות-נייר’ נקלט פה וגדל בקלות, תוך שנה הענפים מוכנים לשימוש. יתרונו באורך סיביו, בחוזקו ובגמישותו. שתילים אפשר להשיג אצל המשפחה בחצר בזיכרון. כיום, המשפחה שמנהלת את המקום, מגדלת את צמחי ‘תות-נייר’, בחלקה ייעודית, קצב הצמיחה של הנצרים, הוא כשלושה מטר בשנה, ועם בוא החורף, גוזמים את הענפים ושומרים חומר גלם לכל השנה.

חומרי הגלם

חומרים שונים מתאימים ליצירת נייר. אלו צריכים להיות צמחים בעלי סיביות גבוהה כמו המפ, קש, בננות, עלי קנה סוכר וכמובן, גם “תות-נייר”. גם בדי כותנה או פשתן טובים למטרה זו.

הקילוף

בעונה זו של השנה, גוזמים את ענפי התות. את הענפים מאדים בסיר. החום והלחות גורמים לקליפת העץ להיפרד מהענף ואז קל לקלפם.
בעודם לחים, מוזמנים אורחים לשבת בצוותא ולקלף את זרדי התות. הקילוף נועד לאגור כמות גדולה של חומר גלם להמשך התהליך. את הקליפות מייבשים בשמש, ושומרים לשימוש בהתאם לנדרש.

 

הבישול

את חומרי הגלם, קליפות ה”תות-נייר”, בננות, או בדי כותנה וכו’, מבשלים כשעה וחצי, בסיר גדול, עד שהקליפות מתרככות. עוברים לשלב הבא, שהוא כתישת הקליפות לסיבים. מתוך ה”תבשיל” מוציאים גושי חומר סיבי, בעזרת פטיש, דמוי פטיש שניצלים, דופקים ודופקים את הקליפות המבושלות כדי להפריד את הסיבים. את הסיבים מדללים במים. המים יקבלו צבע ומראה של מרק דליל, עלי כותרת מפרחי העונה ועלים יבשים, יגוונו את המראה ואת צבעו של הנייר.

את הנייר נקבל ע”י סינון החומר הסיבי מתוך המים, דרך רשת.

גודל הדף יהיה כגודל הרשת. המים נוזלים ממנה ועל הרשת נשאר הנייר.

לסיום התהליך, משטחים את הנייר שהתקבל, סופגים את עודפי המים ומניחים לייבוש.

הייבוש, כמובן, בשמש והנייר מוכן. לנייר איכותי יותר, סוחטים את הנייר במכבש.

שימושים נוספים

בגלריה של “תות-נייר” אי אפשר שלא להתפעל ממגוון השימושים בתוצר שמתקבל. הסיבים החזקים והגמישים מאפשרים ליצור משטחים בגדלים שונים ובעובי שונה, למטרות שונות ומשונות. בעולם שמורגל לחומרים פלסטיים, אין כמו החומר שמתקבל ליצירת תוצרים חזקים, אוטנטיים, אורגנים, עמידים ויפים לעין, כמו תיקים או אהילים שעשויים מהחומר הזה.

בעולמנו הולך ונעלם ידע קדום, לטובת חומרים שאינם מתכלים ועשייתם גורמת נזק סביבתי. שחזור ושימור טכניקות עתיקות, זוהי מטרה נעלה. זה דרכו של המקום הזה. למרות שהנייר עשוי מסוג של עץ, לא כורתים עצים כדי לייצר אותו. השתילים צומחים במהירות, אינם נפגעים מהגיזום, נהפוך הוא, הגיזום מעודד צמיחה. כך הופך התהליך למסע למידה מרתק ומהנה. שווה ביקור!

לפרטים נוספים, www.tutneyar.co.il
054-6490559, 0548087187, וגם בפייסבוק.