כל מי שעובד לפחות מדי פעם עם רכיבים אלקטרונים, ובעיקר עם נגדים (הרכיב החשמלי, לא התפקיד הצה”לי, למרות שהתנגדות היא בהחלט מכנה משותף) יודע שכדאי להיות מסודרים איתם מהרגע הראשון. עם נגדים through-hole, או “להלחמה בחורים”, כמו שמכנים אותם בוויקיפדיה, צריך להקפיד פי כמה. משתי סיבות:

1. הנגד כל-כך קטן פיזית שהאינדיקציה היחידה מכל המפרט הטכני שרשומה עליו היא ההתנגדות שלו ואחוז הדיוק (באנגלית קוראים לזה Tolerance משום מה). לפחות נתון אחד חשוב לא רשום עליו: ההספק הייעודי.
   

   מה הבעיה? אבל במציאות הנגד בקוטר 1.5 מלימטר

2. אבל גם אם אנחנו זוכרים את ההספק איכשהו (ויש הבדל בין 1/4 וואט ל1/2 וואט), גם קריאת ההתנגדות ואחוז הדיוק היא משימה מעצבנת למדי. היא תלויה בקריאת פסים קטנים ודקים של צבעים על הנגד, והמרתם לגודל הרצוי. בעיקרון, כמו כל שפה קולטים כשמשתמשים בה הרבה, אבל כמו תחשבו על חירש שמנסה ללמוד עברית משמיעה? אז זה די דומה לקריאת התנגדות מנגד כשאתם עוורי צבעים (כמו 10% מהגברים בעולם, ביניהם אני).

ומה עם שאר הרכיבים האלקטרוניים? בדרך כלל על רוב הרכיבים האחרים כבר יש מספיק מקום כדי לרשום באיזו שהיא צורת סימול פשוטה יותר לעוורי צבעים ולבעלי קושי ראיה לקרוא את הנתונים הרצויים.

הקטע הוא שמי שלא משקיע וקונה נגדים בחבילות שמגיעות מראש מסודרות בשקיות נפרדות, ואולי אפילו בקלסר דפדוף, רוכש אלפי יחידות נגדים בתוך שקית אחת, כשכל מה שמאגד את קבוצות הנגדים הוא סרט נייר דבק דק מאוד שעליו מוטבעת חותמת המעידה על ההתנגדות.

ההבדל בין האפשרות היקרה לזולה נע סביב פי 3 עד 5, כשמדובר על אותה כמות של נגדים, כמובן.

זה הבדל לא קטן. אבל מה עושים עם השקית הזאת? ברגע שפתחנו והתחלנו לפשפש, הנגדים מתחילים להתלש מהנייר והסדר מתבלגן. עם 140 ערכים (גדלי נגדים) לכו תמצאו ערך מסויים שאתם זקוקים לו כרגע…

למי שעובד הרבה ובעיקר עם אלקטרוניקה, מוצא פתרונות יצירתיים (יותר או פחות) לסידור הנגדים. כמה דוגמאות שראיתי:

על אף שמבחנות זאת אופציה מאוד אסטטית (אתם חייבים להודות) ומגירות השמונצס היא אופציה ממש יעילה, כל האפשרויות הללו מחייבות מקום יחסית גדול שיחזיק את כלי הקיבול. האפשרות הזאת מתאימה הרבה יותר למי שעובד הרבה עם אלקטרוניקה, ועד שבסדנא הקהילתית לקיימות לא יהיו משוגעים לדבר שממש זקוקים לזה, תדירות השימוש לא מצדיקה מתקן דומה לאלו שלמעלה.

אז מה בכל זאת כן? פשוט, פשוט פשוט.

סדר

כנראה שאם הגעתם עד כאן, ועוד לא סידרתם את קבוצות הנגדים שלכם לפי איזה שהוא סדר, הם כנראה מבולגנות כבר עכשיו. לכן הפעולה הראשונה היא לפרוס את כולן על השולחן ולסדר אותן לפי הסדר.

למי שרק עכשיו מתחיל לעבוד עם נגדים ובכלל בחשמל ואלקטרוניקה, האינטרנט מלא בחומרים באנגלית (בעברית קצת פחות), אבל רק כדי ליישר קו:

• כשכתוב R אנו מדברים בנגדים של בין 0 ל-1,000 OHM (יחידת המידה של התנגדות היא OHM). אם כתוב 2R2 אנו מדברים על נגד של 2.2 OHM.
• כשכתוב K מדובר בנגדים של בין 1,000 ל-1,000,000. 360K זה 360,000 OHM.
• וכשכתוב M, לפי ההגיון, מדובר בנגדים הגדולים מ-1,000,000 OHM. למשל, 4M7 הוא נגד של 4,700,000 OHM.

פריסה על קרטון

אני מצאתי בפח חבילות של קרטון יחסית דק בגודל A4 (קצת כמו פאה אחת של אריזת קורנפלקס). סדרתי את הנגדים על דפי הקרטון בסדר עולה מ-0R ועד הקבוצה הגדולה ביותר. סידרתי אותם צפוף אך בצורה כזאת שניתן לראות את הכיתוב שמוטבע על פס הדבק שלהן בקלות.

 

 

 

 

הדבקה

את ההדבקה עשיתי כך שקבוצת הנגדים מודבקת רק בצד אחד, בצד של הסימול, אל דף הקרטון. כך גם הסימול נשאר עם שאר הנגדים, וגם קל יחסית לשלוף נגד אחד. פשוט אוחזים לו בזנב.

ולסיום קיבלנו ארבעה דפים. קל מאוד לערום אותם אחד על השני ולהכניס לניילונית, או למדף בארון. ומצד שני, אם עכשיו מתקיימת פעילות שבה יש צורך בנגדים, מאוד קל לפרוס אותם על השולחן, ואז שוב להצניע בארון.

מה השימוש שלי בנגדים, אתם שואלים? טוב, יש המון שימושים. על כך אני מקווה לספר במדריכים הקרובים.

חשוב: תמיד כדאי למדוד את ההתנגדות המדויקת עם רב-מודד, בייחוד כשאתם מתכננים מעגלים מדוייקים, כיוון שהערך של הנגד עשוי לסטות בכמה OHM לפה ולפה (תלוי כמובן באחוז הדיוק), אבל לא תתחילו למדוד עכשיו 1400 יחידות כדי למצוא אחת שתהיה בדיוק 100 OHM נכון? תעדיפו להתעסק עם ה-20 שאתם בטוחים שהם כבר בסביבת ה-100, ומשם המדידה תהיה הרבה יותר פשוטה.