Jack of all trade and master of one

מכירים את האולרים השוויצרים שיודעים לעשות הכל, אבל בסופו של דבר אף אחד מהכלים שהם מציעים הוא לא באמת כלי העבודה האידיאלי? באנגלית המציאו פתגם שמתאר אדם שמתנהל כך: “Jack of all trade and master of none”. יעני, יודע לעשות הכל אבל לא מתמחה בכלום. לפני מספר שנים, חברי מתכנן הפרמקלצ’ר ראובן ארביב סיפר לי שדיוויד הולמגרן (הוגה שותף של הפרמקלצ’ר) אמר שמתכנן פרמקלצ’ר טוב צריך להיות Jack of all trade and master of one – כלומר מישהו שיודע קצת על כל דבר ובנוסף יש לו גם את המומחיות שלו.

מהות הפרמקלצ’ר היא עיצוב מערכות סינרגטיות שבהן המרכיבים השונים תומכים זה בזה. כדי שזה יקרה המתכנן חייב להבין (לפחות) קצת בכל דבר. על מנת לתכנן יער מאכל מוצלח למשל, באמת צריך להבין (לפחות) קצת בכל דבר: שתלנות, גיזום, ניהול מזיקים ועשבייה, שימור נגר, ייצור אנרגיה, פוריות קרקע, גידול בע”ח ועוד ועוד. גם אם בסופו של דבר מישהו אחר יתמחה בגידול תרנגולות, חשוב שכבר כעת אדע אילו צמחים (וגורמים נוספים) יתמכו בלהקה בריאה של תרנגולות, ואלו גורמים יפריעו לה – גם אם התרנגולות יצטרפו בעוד מספר שנים.

לא ארחיב כעת על חשיבות השילוב של בע”ח בכלל ותרנגולות בפרט ביער המאכל. בקצרה: סניטציה של היער (אכילת שאריות פירות וחרקים מזיקים, מה שמוביל להפחתת בעיות מזיקים), תיחוח הקרקע, עישוב, דישון הצמחים וכמובן אספקה של יבול נוסף (למי שמעוניין) – ביצים ובשר. יער המאכל מהווה סביבת מחייה נפלאה ללהקת תרנגולות בספקם להם מזון, מחסה, אקלים טוב ומקום מגורים מגניב. כדאי לציין שתנובת התרנגולות לא באה על חשבון התוצרת עבור בני האדם, אלא ההפך: התרנגולות ניזונות לרוב ממרכיבים במערכת שאנו רוצים לדכא (עשבייה, חרקים מזיקים), ממרכיבים שלא מהווים תוצרת עבורנו, וממרכיבים שאנו מעוניינים שיעברו בקיבת התרנגולת (זבל ירוק). כך הוספת מרכיב נוסף למערכת מאפשרת להמיר בעיות בתוצרת.

בבלוג הקודם הצגנו כתכנון לדוגמא את גדרת התרנגולות (אל דאגה, הגדרה נועדה להגן מכניסת טורפים פנימה. התרנגולות יוכלו לצאת ולהכנס כאוות נפשן…). לצורך המשך תכנון השכבות הנוספות בגילדה זו היינו צריכים להמשיך לחקור את האפשרות לאספקה עצמית של מזון תרנגולות. אילו צמחים רב שנתיים מתאימים לכך? אילו מתוכם מתאימים ליער שלנו? אילו מתוכם ישתלבו היטב בגילדה אשר תכננו? אנחנו לא צריכים להיות מומחים לאספקת מזון לתרנגולות- אבל כדאי שנפתח כלי נוסף באולר השוויצרי שלנו, ושנכיר את צמחי המפתח בתחום.

לפני שנצלול לפרטים, אציין שמעולם לא גידלנו בעצמנו תרנגולות, ושהידע אשר נציג בהמשך מבוסס על לימוד תיאורטי מניסיונם של אחרים – דרך האינטרנט, ספרות ותשאול אנשים. מאמר זה לא עוסק בתזונה מושלמת של תרנגולות. מטרת המאמר היא לסקור את האפשרויות השונות העומדות בפני מי שמעוניין לשלב ביער המאכל (או בגינת הפרמקלצ’ר) שלו צמחים המניבים מזון תרנגולות.

כמעט מושלם 1: הצחר העולה

כל מי שעשה קורס פרמקלצ’ר זוכר בוודאי את ההמלצה על שילוב עץ תות עם תרנגולות. בנוסף לכל היתרונות של שילוב תרנגולות עם עצים, את פירות התות הן זוללות בהנאה- ובעונה תמיד יש שפע אדיר שנופל לאדמה. אך היה חשוב לנו לחפש שיחים ועצים ממשפחת הקטניות, משתי סיבות: א. אספקת מזון חלבוני, ולא בעיקר פחממתי (כמו התות), וב. העשרת יער המאכל בחנקן. כידוע, רוב הצמחים ממשפחת הקטניות מקיימים מערכת יחסים סימביוטית עם ריזוביום (סוג של חיידקי קרקע). חיידקים אלו מסוגלים להפוך חנקן אטמוספרי לזמין עבור הצמח, ובתמורה הם מקבלים סוכרים מהצמח. (חנקן הינו רכיב חיוני ביותר לצמחים. הוא נמצא במחסור באדמה, ובשפע באוויר. באוויר הוא אינו זמין לצמחים, אך כן זמין לריזוביום).

אנו מעוניינים לגרום לחנקן שבקטניות להיות זמין לכל יתר עצי הפרי ביער המאכל. בד”כ עושים זאת על ידי גיזום הקטניות ושימוש בגזם כחיפוי. אם נמצא שיחים ועצים ממשפחת הקטניות אשר מספקים מזון מוצלח לתרנגולות, לתרנגולות יהיה תפקיד חשוב נוסף: הם יחסכו לנו חלק מהגיזום יאיצו את תהליך הקומפוסטציה של הקטניות, ייצרו ויפזרו דשן חנקני משובח.

את הדרך התחלנו עם צחר כחלחל (Leucaena leucocephala). זו הייתה הבחירה המתבקשת: הוא השתלב בגילדה ממילא – מצטיין במיוחד בצימוח מהיר, קשירת חנקן וייצור ביומסה, צר וגבוה כך שההצללה על עצי הפרי תהיה קלה, מגיב היטב ל-coppicing כך שקל לנהל אותו ולהפיק ממנו מוטות לבנייה ולהסקה, חסכן יחסית במים, צמח צוף מצוין, ובנוסף לכך אפילו מניב זרעים עתירי חלבון אשר מהווים מזון בסיס טוב (אבל חובה לבשל לפני אכילה). זרעיו הקטנים ועתירי החלבון של הצחר אשר מתפזרים על האדמה בעת הבשלתם נראו כמו מזון תרנגולות מצוין. מה גם שהתשובה הראשונה של מספר מורי פרמקלצ’ר בארץ לשאלה “איזה שיח או עץ מתאימים במיוחד לאספקת מזון לתרנגולות?” הייתה צחר.

אך כנראה שגוגל רצה שנמשיך לעבוד שעות נוספות. מכיוון שבמחקרנו על מזון בסיס ממקורות רב שנתיים גילינו בעבר שלא בריא לבני אדם לצרוך כמות גדולה לאורך זמן של זרעי ועלי צחר לא מבושלים (שכן כל חלקי הצחר מכילים מימוזין, אלקלואיד רעיל. הוא מתפרק בחום ולכן בטוח לשימוש לאחר בישול), החלטנו שכדאי לבדוק את רגישותם של תרנגולות לכך. feedipedia עזרה לנו לגלות שהצחר הוא מזון מצוין למעלי גירה (כמו כבשים ועזים), אך בעייתי לחיות אשר אינן מעלות גירה, כמו בני אדם ותרנגולות. במינון נמוך לתרנגולות, עד אחוזים בודדים מהתזונה, אין איתו בעיה והוא אף מועיל. אך החלטנו להמשיך את המחקר כדי למצוא צמח מוצלח יותר.

גוגל הוביל אותנו למספר שיחות בדיוק בנושא זה בפורומים המעולים של Permies (אתר מומלץ מאוד למי שלא מכיר) ובאתרים נוספים. אנשים שונים הזכירו שמות של צמחים שונים, אשר את חלקם לא הכרנו.

כמעט מושלם 2: Tagasaste

אחד הצמחים ששמו חזר בתוצאות החיפושים היה Tagasaste (בלטינית Chamaecytisus palmensis). זהו שיח קושר חנקן שגדל בר באיים הקנריים. הוא נשמע מועמד מושלם: מניב שפע של מזון עשיר בחלבון, מצוין למרעה של מעלי גירה ושל עופות, ואינו רעיל. הוא קושר חנקן מצטיין, עמיד ביובש ויכול לגדול ללא השקיה עם מעט גשם (מעל 250 מ”מ), ועמיד לקרה.

ג’ף לויטון מרבה להזכיר צמח זה, וחבר בשם פז, מתכננן פרמקלצ’ר אוסטרלי שגר ומלמד כרגע בארץ וביקר אותי לאחרונה, הופתע מכך שהוא לא ראה Tagasaste בארץ. הוא סיפר לי שזהו אחד משיחי קושרי החנקן הנפוץ ביותר במערכות פרמקלצ’ר באוסטרליה.

בפרסום של משרד החקלאות האוסטרלי נכתב:

“As tagasaste is a deep-rooting perennial, it can tap nutrients in the subsoil and transport these to the topsoil in the form of dropped leaves and twigs. As well, being a legume, it will fix nitrogen when effectively nodulated. These features indicate that tagasaste would benefit associated crops or pastures except where direct competition is great.”

לכן, תהיתי מדוע לא שמעתי עד כה את שמו מוזכר בארץ. לאחר חיפושים נוספים גיליתי שיש לו מספר שמות לטיניים – Cytisus proliferus, Chamaecytisus palmensis  Chamaecytisus proliferus, כאשר מקורות שונים משתמשים בשם שונה כשם המעודכן. בעברית נתקלתי בשני שמות: מהאגודה הישראלית למדעי המרעה נמסר לי כי הוא אינו נפוץ בארץ כצמח מרעה. שמחתי לגלות שהצמח מופיע באתר משתלת יגור (שם הוא מופיע בשם העברי ציטיסוס העץ). אולם הוא מופיע גם ברשימת “צמחי הנוי הזרים הלא רצויים בישראל” –  פרסום על צמחים בעלי פוטנציאל פלישה במערכות אקולוגיות טבעיות בישראל מאת המשרד להגנת הסביבה (שם הוא מופיע בשם העברי כמציטיסוס העץ ושם גם מופיע הצחר הכחלחל). צמחים פולשים – זהו נושא למאמר נפרד, שאולי עוד יגיע. אני מזמין אתכם ללמוד את הנושא ולהחליט מה גישתכם והאם אתם מעוניינים לשלב את הטגססטה כצמח מזון לתרנגולות. אני עדיין לא החלטתי.

הגינה של גאיה

לאחר חיפושים ממושכים בגוגל ובפורומים שונים, גילינו שבספר המצוין Gaia’s Garden, בעמוד 137, ישנה טבלה המציגה צמחים אשר מספקים מזון לתרנגולות. את הטקסט מהרשימה המקורית השארתי, ואת הערותיי ומחשבותיי כתבתי בסגול.

צמחים חד שנתיים לזרעים:

• ירבוז (Amaranthus)
• שיבולת שועל (Avena sativa)
• תירס (Zea mays )
• דוחן (Panicum miliaceum)
• שעורה (Hordeum vulgare)
• קינואה (Chenopodim quinoa)
• חמניה (Helianthus annuum)
• חיטה (Tritium aestivum).

מכיוון שאיננו מעוניינים לעבוד קשה בגידול, קציר, דיש ואכסון שעורה או חיטה עבור בתרנגולות, אולי יהיה אפשרי לזרוע את שטח היער בזרעים של צמחים אלו (אולי על ידי כדורי זרעים, ובכל מקרה לא בזמן שהתרנגולות נמצאות באזור הזריעה), ולקוות שחלקם יזריעו את עצמם ויהוו חלק מהעשבייה שבין העצים, לפחות בשלבי הסוקצסיה הראשונים, ובקרחות יער בשלבים מאוחרים.

צמחים עשבוניים:

הזרעים, הפרחים והחלק הירוק (עלים, אולי גם גבעולים) של הצמחים הללו נאכלים על ידי תרנגולות:

• כוסמת. (בלטינית Fagopyrum esculentum, באנגלית Buckwheat)
• שיפון (בלטינית  Secale cereale, באנגלית Rye)
• מיני תלתן שונים, (בלטינית Trifolium spp, באנגלית clover). אפשרות מצוינת. התלתנים הנם קושרי חנקן וצמח זבל ירוק מצוין, וישנם תלתני בר רבים בארץ.
• אספסת תרבותית. (בלטינית Medicago sativa, באנגלית Alfalfa). האספסת התרבותית גם היא קושרת חנקן ומהווה זבל ירוק מעולה, ובנוסף היא גדלה כשיח רב שנתי קטן. בספרו “הנגב”, מציין פרופ’ מיכאל אבן ארי את ההצלחה של גידול אספסת תרבותית בחקלאות קציר נגר ללא השקיה בנגב. מומלץ לשתול אספסת שיחי אספסת סביב. מידע נוסף על שימושה כצמח מספוא מומלץ לקרוא כאן.
• כוכבית מצויה (בלטינית Stellaria medea, באנגלית Chickweed). צמח בר הגדל בארץ, אכיל גם לבני אדם.
• עולש  (בלטינית  Cichorium intybus, באנגלית Chicory). המין המוזכר שונה מהעולש הקיים בארץ, מעניין אם גם המקומי (Cichorium pumilum) מתאים.
• דבקה זיפנית (בלטינית  Galium aparine, באנגלית Cleavers) – שימושי גם לבני אדם, אכיל, ומשמש בעיקר כצמח מרפא.
• סינפיטון רפואי (הידוע כקומפרי. בלטינית  Symphytum officinale, באנגלית Comfrey) – שמחנו לגלות אותו ברשימה, שכן קומפרי מוזכר רבות בספרות יערות המאכל כDynamic Accumulator (צמח ה”מושך” ו”אוסף” ביעילות רבה מיקרו ומאקרו אלמנטים ומינרלים רבים בעליו. נהוג לגדלו ליד עצי פרי ולקצור אותו לחיפוי על מנת לאפשר לחומרי ההזנה השונים להיות זמינים לעצי הפרי). אם הוא יכול להזין את התרנגולות לפני שהם מזינות את העצים- מה טוב. כמו כן, הדס, אשר עוסקת בצמחי מרפא, גידלה אותו בעבר ומספרת שהוא נחשב כמצח מרפא שימושי מאוד. חסרונו היחיד הוא שכנראה בתנאי הארץ הוא צריך השקיה. מעניין אותנו מאוד לבדוק האם סינפיטון ארצישראלי, אשר גדל בר בארץ, יתאפיין בתכונות דומות.
• שומר פשוט (בלטינית  Foeniculum vulgare, באנגלית Fennel) – עשב רב שנתי הנפוץ מאוד בארצנו.  אכיל וטעים גם לבני אדם.
• ירבוז מופשל (בלטינית Amaranthus retroflexus, באנגלית Pigweed) –  צמח בר רב שנתי נפוץ וגבוה. אכיל וטעים גם לבני אדם.
• ילקוט הרועים (בלטינית Capsella bursa-pastoris, באנגלית Shepherd’s purse) – צמח בר הנפוץ בארץ, אכיל גם לבני אדם.
• סלק מצוי (בלטינית Beta vulgaris, באנגלית Swiss chard) – צמח בר הגדל בארץ, לרוב בקרקעות כבדות. אכיל וטעים מאוד לבני אדם. שמחתי לגלות שרוב הצמחים המוזכרים כאן הינם צמחים הגדלים בר בארץ ואכילים גם לבני אדם. באמצעות זריעה, פיזור כדורי זרעים או שתילה ניתן לשלבם ביער המאכל (במידה והם לא קיימים כבר), ואם הם מתאימים לתנאי השטח סביר שהם ימשיכו להפיץ את עצמם במהלך השנים.

שיחים:

פירות של כל השיחים להלן (וגם העלים של רובם). אינני מכיר את השמות העבריים של חלקם (ולדעתי לחלקם אין), ולכן ציינתי ברובם רק את השם האנגלי והלטיני:

• יצהרון מכסיף (או עץ השמן המכסיף), Russian olive  (בלטינית Elaeagnus angustifolia) – זהו צמח הגדל בר בארץ (נדיר). קושר חנקן ומניב פירות אכילים קטנים, טעימים גם לבני אדם. יואב גרטמן ממשתלת יגור סיפר לי שכנראה ברוב אזורי הארץ הוא מניב מעט מאוד, בניגוד לשיחים אשר הוא ראה בטורקיה.
• Autumn olive (בלטינית Elaeagnus umbellata) – מהמשפחה של היצהרון המכסיף. לא ידוע לי על המצאותו בארץ. בכל מקרה, משפחה זו הינה מעניינת מאוד (בשל יכולת הצמחים בה לקשור חנקן, תנובה של פירות טעימים, ויכולתם של חלק מהצמחים במשפחה לגדול בתנאי צל) ומגיע לה מאמר משלה בעתיד.
• סמבוק שחור, Elderberry  (בלטינית Sambucus spp) – זהו עץ שיחי אשר פרחיו ופירותיו משמשים למרפא. אצלנו בשטח שתלנו אותו. כנראה שבארץ הוא פורח אך לא מניב פירות.
• Hawthorn  (בלטינית Crataegus spp) – עוזרר, שיח/עץ קטן, קיימים מיני בר שלו הגדלים בארץ אשר מניבים פירות טעימים מאוד גם לבני אדם (עוזרר אדום ועוזרר קוצני המניב צהובים). אנו מתכננים לשתול עוזררים רבים אצלנו ביער.
• Siberian pea shrub (בלטינית Caragana arborescens) – “שיח האפונה הסיבירי”. הוא מדובר מאוד בקרב אנשי הפרמקלצ’ר בחו”ל בתור שיח חלוץ קושר חנקן, עמיד לקרה ואכיל. לא נתקלתי בו בארץ, וזכורות לי טענות שונות לגבי מידת אכילותו ורעילותו, ומומלץ להמשיך לחקור את הנושא.
• Barberry (בלטינית Berberis spp)
• Boxthorn  (בלטינית Lycium spp)
• Buffaloberry  (בלטינית Shepherdia spp)
• Coffeeberry  (בלטינית Rhamnus spp)
• Currant  (בלטינית Ribes spp)
• Hackberry  (בלטינית Celtis spp)
• Manzanita  (בלטינית Arctostaphylos spp)
• Privet  (בלטינית Forestiera spp)
• Serviceberry  (בלטינית Amelianchier spp)

המכנה המשותף הקיים אצל רוב (או כל?) שיחים אלו הוא שהם מניבים פירות היותר קטנים מפתח המקור של התרנגולת, ורק טבעי הדבר שהיא תהנה לאכול אותם. אני מניח שניתן להוסיף לרשימה שיחים רבים נוספים בעלי פירות קטנים, כגון פטל, ואולי אף שיחי בר ארץ-ישראלים רבים, כגון אלת המסטיק ואשחר. (מעניין לקרוא את מאמר זה על התאמות של צמחי חורש לסביבה בו כתוב כי: “…למרבית צמחי החורש האחרים, שמיקומם במרחב דליל יותר ומפוזר (למשל: אלה, אשחר), יש פירות עסיסיים המופצים ברובם ע”י ציפורים…”, וגם: ” רוב הפירות העסיסיים בחורש הים-תיכוני קטנים יחסית בגודלם. קוטרם הוא 10-5 מ”מ, ומותאם לרוחב מפתח המקור של הציפורים העיקריות שניזונות מהם”. במידה ופירות מקומיים אלו מזינים וטעימים לתרנגולות, זה יהיה נפלא. אשמח לשמוע אם למישהו יש ניסיון בכך.

עצים:

• אגוזים טחונים ופירות ממגוון עצי פרי. לא מצוין אילו עצים, אך אצלנו ביער המאכל זה צפוי להיות מקור מזון חשוב לתרנגולות: פירות שנשרו לאדמה, שאריות של פירות ואגוזים מהכנת ריבות וגלידות במטבח, פירות ואגוזים שנרקבו וכו’.
• בלוטי אלון. לא מצוין האם מדובר בבלוטים טחונים או לא. אם התרנגולות מפצחות את הבלוט בעצמן ואוכלות אותו מהאדמה זה יהיה יעיל במיוחד. וגם אם צריך לפצח אותו עבורן זה יהיה טוב: במהלך הכנת קמח בלוטים לרוב נאספים גם בלוטים עם תולעים בתוכם. בלוטים (ותולעים) אלו יכולים להוות תוספת נפלאה לתרנגולות. מוזמנים לקרוא על נסיונה המוצלח של קייט עם הזנת תרנגולות עם בלוטים.
• תרמילים טחונים של רוביניה בת שיטה (Robinia pseudoacacia). זהו עץ חלוץ גדול, קושר חנקן. מוזכר בספרות יערות מאכל של איזורים קרים. חסכוני יחסית במים, ניתן לראותו בארץ בנוי. העץ קוצני, אולם קיימים פרטים לא קוצניים. נשמע מבטיח – אבל! בויקיפדיה (העברית והאנגלית) מצוין שכל חלקי העץ מכילים רעלן אשר רעיל לאדם ולחיות משק, כך שכנראה הוא אינו בא בחשבון. מצד שני תוך כדי המחקר קראתי שהעץ עמיד במיוחד לריקבון, ולכן ייתכן שנשתול אותו כעץ חלוץ המפיק עץ לבנייה. 
• תרמילים טחונים של גלדיציה תלת קוצית (Gleditsia triacanthos). גם הוא מוזכר בספרות פרמקלצ’ר של איזורים קרים. משמש כעץ נוי בארץ. מעבר לאיזכור בGaia’s Garden ובשיחות בפורומים של אנשי פרמקלצ’ר לא מצאתי מידע עליו כמניב מזון לתרנגולות, גם לא בfeedipedia. שווה לנסות, אולם יש לזכור שיכולת קשירת החנקן שלו מוטלת בספק.

ועוד שניים אחרונים

לסיום אזכיר שני עצים נוספים, הינבוט (prosopis spp.) וCroton megalocarpus.

את עצי הינבוט (ישנם מינים רבים של עצי ינבוט) אתם בוודאי מכירים מגינות נוי ויערות קק”ל. כתבנו בעבר על הפוטנציאל של התרמילים המתוקים ועתירי החלבון שלו להוות מזון בסיסי לבני אדם. מסתבר שתרמילי ינבוט טחונים (מהמין Prosopis Juliflora ) יכולים להוות מזון בסיס טוב גם עבור תרנגולות, בשיעור של עד 20% מתזונתן, וכתחליף לחיטה. במידה ואתם מוכנים להשקיע את הזמן והאנרגיה בטחינת התרמילים (ולדעתי כדאי!) ייתכן שמדובר באחד מצמחי המפתח להזנת תרנגולות ביער מאכל ים תיכוני.

עץ מעניין נוסף הינו Croton megalocarpus , עץ טרופי גדול אשר מוזכר בספר Growing Bread On Treesשל ד”ר איליין סולווי. שם מצוין כי משתמשים בפרחים ובפירות שלו להזנת תרנגולות. ב AgroForestryTree Database מצוין שלזרעים יש תכולת חלבון גבוהה (50%). על פי מוצאו הטרופי, נראה כי הוא אינו מתאים לגידול בארץ (אבל אשמח שתנסו ותספרו לי).

תוספת תזונתית או תפריט אלטרנטיבי מלא?

בGaia’s Garden מצוין ש(בתרגום חופשי): “לא מציאותי לנסות לגדל בעצמך את כל המזון אותו צריכות התרנגולות. הם מציינים שתרנגולת זקוקה ל-36 ק”ג זרעים לשנה, וזאת ניתן לגדל על כ 93 מטר רבוע של אדמה. אם ברצוננו לגדל להקה קטנה של 8 תרנגולות. נזדקק ל-740 מטר רבוע, ושעות רבות מאוד של עבודה כדי לגדל ולקצור את המזון”. במקום זאת, הם ממליצים לגדל מזון שישלים את תזונת התרנגולות (ואם הבנתי נכון לקנות תערובת), צמחים שיספקו להן מזון חי ועשיר בויטמינים ומינרלים וישפרו את בריאותן.

אני חושב שחשוב לנסות לספק תפריט מלא ומקומי עבור התרנגולות, ומאמין שניתן לעשות זאת ביער המאכל תוך כדי העלאת פוריות ובריאות המערכת כולה.

אני מזמין אתכם להצטרף למחקר החי הזה, לגדל מגוון גדול צמחים להזנת תרנגולות, לתעד את ההצלחות ואת הכשלונות ולספר לנו על כך. בכל מקרה, תרוויחו יצורים קטנים וחמודים שמעופפים ביער, אוכלים מזיקים ומדשנים את העצים. ואם אתם לא טבעוניים, אולי אפילו תהנו מתוספת בשר וביצים.

למידע נוסף על גידול תרנגולות בקנה מידה קטן מומלץ לקרוא את החוברת SMALL-SCALE POULTRY PRODUCTION של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם, ובמיוחד את פרק 3 העוסק בהזנת התרנגולות במערכות אקסטנסיביות. וכאן ניתן להזמין זרעים של צמחי מרעה לתרנגולות.