כתבה שניה בסדרה על חומרי ניקוי

למה לא?

למה אנחנו משתמשים במרכך? יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת – ריכוך הבגדים והשנייה – ריח.

מה הוא מכיל? בין השאר – מלח אמוניה לריכוך, בנזיל סליצילאט לבישום מתמשך והקסיל סינמאל לריח חזק.

הפעם לא נאריך במלים על כל הרכיבים אלא נתמקד באחד מהם בלבד, לשם הדגמה.
אם כן, שלושים שניות על אמוניה:

מלח אמוניה, המשמש במרככים, הוא חומר מורכב, בלתי-טבעי בעליל, אמוניה מורכבת מחנקן ומימן ומופקת מהם בטמפ’ ולחץ גבוהים. האמוניה משמשת, בין היתר, לייצור דשנים כימיים חנקניים וחומרי נפץ. שאיפת אמוניה בכמויות קטנות הייתה בעבר שיטה מקובלת להעיר אנשים מעלפונם. שאיפת אמוניה בריכוזים העולים על 35-25 חלקים למיליון עשויה לגרום לנזק חמור לריאות ואף למוות, והאדים פוגעים בעיניים. האמוניה, המויבאת לארץ, מיוצרת באירופה ומגיעה לחיפה כימיקלים בע”מ, וממנה קונים מפעלי התעשייה בישראל, לרוב ליצירת דשנים. כידוע, מכלי האמוניה במפרץ חיפה נחשבים גורם סיכון לפיצוץ קטלני.

כמו כן, נזכיר, כי ככל שיש יותר רכיבים במוצר, כך קרוב לוודאי שהושקעה יותר אנרגיה בייצורו וכמובן קשה יותר להתחקות אחר כולם. נתבונן לדוגמא בבנזיל סליצילאט והקסיל סינמאל המשמשים במרככים: הם מחקים רכיבים טבעיים אך מופקים בדרך כלל בתהליך סינתטי משום שזה זול יותר. באופן אירוני, מאחורי “זול יותר” עומדת שרשרת ייצור ארוכה ועתירת אנרגיה ופסולת.

ולענין הריח:
רובנו בוחרים מרכך כביסה על פי הריח (הסינתטי) שלו. לריחות יש השפעה אדירה עלינו וריח טוב הכרחי לבחירתנו במוצר – לא תקנו מרכך, טוב ככל שיהיה, עם ריח מבאיש… ההבדל בין ריחות טבעיים לריחות סינתטיים משול להבדל בין ארוחה במסעדת גורמה לבין נקניקיה בלחמניה ב- 5 ש”ח בתחנה המרכזית (אל תנסו את זה בבית). זהו הבדל של שמיים וארץ, ומניסיוננו לאחר שנגמלים מהריחות הסינתטיים, קשה מאד לחזור אליהם.

לסיכום, חסכנו עוד אריזה (כן, כן, נמשיך להזכיר את זה ולפרוט על המצפון הקולקטיבי, לפחות עד שמספר המשאיות מלאות האשפה הנוסעות דרומה כל יום יפחת בחצי, כולנו יחד משליכים כמעט שני מיליון (!) בקבוקי מרכך בשנה), נמנענו מחשיפה לחומרים מפוקפקים וגם הפחתנו את זיהום הביוב ובהתאמה את זיהום מי התהום והאדמה.

מה כן?

קונים משכן!

לריכוך ניתן להשתמש בחומץ. כן, הוא מרכך! חצי כוס חומץ למכונה והבגדים יצאו רכים. הריח, כמה מפתיע, יהיה ניטרלי לחלוטין.

ולחלק המעניין: לריח ניתן להוסיף כמה טיפות של שמן אתרי איכותי בריח שאוהבים. לשמנים אתריים השפעות מיטיבות שונות ומגוונות, החל מפעילות אנטיבקטריאלית (לבנדר, עשב לימון, עץ התה …) ועד לשיפור מצב הרוח (לבנדר, קמומיל, גרניום, אשכולית…).

מכינים לבד!

חומץ קל מאד להכין בבית. משתמשים בפירות עתירי סוכר, כגון אפרסמונים, רימונים, ענבים, מנגו וכד’… רצוי שיהיו בשלים מאד, ואף בשלים מדי, כאלה שכבר אין חשק לאכול. טוחנים את הפירות או מכינים מהם מיץ. את הנוזל מעבירים לבקבוק או צנצנת מעוקרים, מכוסים בבד נושם, למשך כמה שבועות. אפשר להוסיף כמות קטנה של EM (מיקרואורגניזמים מועילים, חפשו באינטרנט או קראו כאן) או חומץ (מהפעם הקודמת שהכנו) – בהם כבר יש חומצה אצטית, והם ישמשו כ”סטארטר” לתהליך. אחרי מספר שבועות מסננים והחומץ מוכן לשימוש (אתם כבר תדעו לפי הריח כשזה יקרה). יותם קיי כותב בפירוט על הכנת חומץ ביתי, מומלץ לקרוא.

אפשרות נוספת היא הכנת חומץ מיין מקולקל (כך יצא “חומץ בן יין”).  מוזגים יין מקולקל לקערה (מכוסה בבד נושם) ומערבבים מדי פעם. מעל החומץ תצוף שכבה פטרייתית. אל דאגה, היא על הכיפאק, וגם בה אפשר להשתמש כסטארטר למתכוני החמצה אחרים. כמובן, זהו חומץ משובח ביותר ועדיף לשמור אותו למתכונים במטבח.

רוצים להשקיע? אפשר להכין תערובת ריחנית מחומץ והידרוסול ולהוסיף אותה למכונה. הידרוסול הוא אחד התוצרים המתקבלים בתהליך ייצור השמן האתרי, ניתן להשיג אותו אצל אנשים המזקקים שמנים באופן עצמאי.

בוטל הכסף!

אפשר לותר על המרכך, נסו לכבס באחת הפעמים ללא מרכך ובדקו האם ההבדל משמעותי כפי שסברתם. אנחנו יכולות להעיד כי מאז שהפסקנו להשתמש במרכך סינתטי לפני מספר שנים, ריח הכביסה “הנקייה” מהשכנים ומבגדים של חברים שמשתמשים במרכך לא נעים לנו… אנחנו מתרגלים בהדרגה לריחות חזקים יותר (הגירויים סביבנו הולכים ומתחזקים), ולא מבחינים באותות האזהרה שעולים מהריחות הסינתטיים. כשעושים מהם הפסקה וחוזרים אליהם, פתאום מגלים שזה בכלל לא זה…

אם מתחשק לכם ריח נעים באמת (כזה שכיף לחזור אליו גם אחרי הפסקה…), איספו לבנדר וייבשו אותו. מכניסים לשקיות בד קטנות או תולים בארון את הענפים המיובשים.  זה אפילו ירחיק מרעין בישין מהבגדים.

ולסיום, חומץ כבר אמרנו? את הפירות הבשלים מדי להכנת החומץ אפשר להשיג מהירקן חינם אין כסף.

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.