לפני מספר שנים התגלגלה לידי הזדמנות וקניתי 5 שקיות רשת רב פעמיות שיוצרו ביוזמת תלמידים מבי”ס בקעת כנרות.

קניתי דרך מישהי שקנתה דרך מישהי, שלמתי 15 ₪, קבלתי 5 שקיות צבעוניות עם שרוך, שמשמשות אותנו כבר שנים, ותמכתי ביוזמה חברתית מקסימה. אבל אחת אבדה, ואחרת נעלמה, ובכל מקרה 5 שקיות לירקות ופירות בדרך כלל אינן מספיקות.

הקניין המשפחתי לוחץ כבר הרבה זמן שאשיג עוד שקיות. עם אנשי בקעת כנרות לא הצלחתי לצור קשר. חברה בשם אסיף מייצרת שקיות כאלה, מדוגמות, אבל אני לא פראיירית: 3 ב – 25 ש”ח? אין מצב.

כך עברו חודשים, הלחץ בבית גדל, וכשהזדמנתי לנחלת בנימין בתל אביב קניתי מטר רץ בד טול ברוחב 1.2 מטר בעשרה שקלים תמימים יחד עם חיוך חינם. יש טול רך ודק ויש טול מעט נוקשה. קניתי מהנוקשה למרות שהשקיות המקוריות הן רכות. וכמובן שאפשר למצוא בד טול בכל חנות בדים שהיא.

פרסתי את הבד על הרצפה, והשתמשתי למדידה בבלטות שגודלן 30/30. גודל השקית המקורית 20/30 ס”מ, כך שגזרתי, על בערך, ל – 60/20 כדי לקפל ולצור שקית. קבלתי 9 מלבנים.

השתמשתי לגזירה במספריים מקופסת התפירה שלי. כמו בכלי עבודה אחרים איכות נותנת תוצאות ושווה להשקיע במספריים איכותיות לגזירת בד, שיתבלו הרבה אחרינו.

קיפלתי כל מלבן לשניים. קיפלתי מכפלת כפולה בצדדים הפתוחים והדקתי בסיכות.

מכאן יש שתי אפשרויות: תפירה במכונה אם יש כזו או ידנית, כי אין כזו…

התחלתי בתפירה ידנית: ראשית תפירה של תך על תך כדי לחזק את התך הראשון, ואחר כך תך מלמטה למעלה, חזרה לחצי התך ושוב, כמודגם בצילום:

אם תפרתם נכון אז כך יראו ה”קדימה” וה”אחורה”:

בסיום התפירה הפכתי את השקית כך שהקיפול יהיה בתוכה

תפרתי שלוש שקיות והקניין הבטיח קניית נסיון לפני שאסיים את כולן.

תוספת לולאה

 מורן הגיבה/הגיב(?) לעניין הסגירה של השקית. אם יש מכונת תפירה אז אפשר בקלות לעשות מכפלת בחלק העליון ולהשחיל שרוך כלשהו.

לעצלנים, ולתופרים ביד, הנה רעיון לסגירת השקית, שנעשה בדקות ספורות:

חומרים:

5 ס”מ גומי תפירה (גומי תחתונים בפי סבתינו)

חוט ומחט

וכדאי שתהיה גם שקית רשת רב פעמית …

ומכאן התמונות מדברות בעד עצמן.