ראוטר, בסופו של דבר, הוא כלי מאוד פשוט. מדובר בסך הכל במנוע חזק ללא תמסורת שמסובב ביט (bit) חיתוך במהירות מדהימה. הפשטות הזאת לא מונעת ממנו להיות אחד הכלים הכי שימושיים, כשיודעים מה לעשות איתו (ואם לא מפחדים לאלתר, אז באמת שכמעט אין דבר שאי אפשר לעשות איתו). את השימושיות הזאת ניתן ממש להכפיל כיוון שבקלות יחסית ניתן להפוך את הראוטר, לחבר אותו לשולחן, ולהפוך אותו לכלי דומה אך שונה לראוטר הידני.

קרה המקרה וס., שהצטרפה לחברות בסדנא הקהילתית לקיימות תרמה לסדנא ראוטר כמעט זהה לזה שכבר היה בסדנא. וכשיש שני ראוטרים זהים, מן הראוי שאחד מהם יהפוך להיות שולחן ראוטר. במדריך זה אסביר כיצד לקחתי את אחד הראוטרים והכנתי סביבו שולחן פשוט. בהמשך, אחראי שאתחיל לעבוד איתו, אשתדל לפרסם עדכונים אודות השיפורים שאכניס תוך כדי בשולחן.

השולחן

השולחן שבו בחרתי להשתמש הוא שולחן בית ספר לתלמיד יחיד, משלוש סיבות: (1) מכיוון שהסדנא ממוקמת בתוך מכללת אורנים, יש שולחות בית ספר ישנים בלי סוף, וכולם בדרך למזבלה, מי עכשיו ומי בקרוב מאוד, אז לפחות שולחן אחד הצלנו מלהחליד ולהתבלות במכולה; (2) שולחן יחיד הוא סביר מבחינת מימדים – מצד אחד הוא גדול מספיק כדי לעבוד עם לוחות גדולים, ומצד שני הוא מספיק קטן כדי להניח אותו צמוד לקיר ולשכוח אותו עד הפרוייקט הבא, ו(3) השולחן כבר קיים, יציב, וכל מה שצריך לעשות זה להבין איך לחבר את הראוטר באופן מספק אל השולחן.

מה זה “באופן מספק”? ראיתי לא מעט מדריכים אודות בניית שולחנות ראוטר, שפשוט הלכו על הפתרון הקל: עשו בלוח עץ חור בקוטר 2.5 ס”מ, וחיברו את הראוטר כך שהביט מושחל דרך החור בעץ. הבעיה היא שלביטים יש אורך מוגבל, ובחיבור שכזה הולך לאיבוד כל העובי של הלוח ממנו משטח השולחן עשוי.

אם כך, החלטתי שתחתית רגל הראוטר עצמה יהיה בגובה השולחן (כשהראוטר הפוך על הראש, כמובן). לצורך כך התחלתי בהנחת הראוטר במיקום הרצוי, אותו החלטתי למקם כשבעה סנטימטרים מקדמת השולחן. החיתוך הראשוני היה קטן במעט מהסימון (בכוונה תחילה) והוגדל לאחר החיתוך באמצעות שופין, על מנת לדאוג שהראוטר ייכנס רק בכוח ממש לתוך החור שנוצר בשולחן.

קידוח ב”רגל” של הראוטר

החלטתי שהכי פשוט יהיה לחבר את רגל האלומניום אל לוח השולחן עצמו באמצעות שלושה ברגי סיבית. לצורך כך, עוד לפני שהכנסתי את הראוטר לתוך החור, קדחתי בצד רגל האלומיניום שלושה חורים.

לאחר מכן, הכנסתי את הראוטר אל תוך החור. החור היה כל-כך “בדיוק” שממש הייתי צריך להכות קלות עם פטיש על מנת לדחוף את הרגל כך שתהייה מאוזנת במדויק עם משטח השולחן.

מתג הפעלה עוקף

הראוטר שלנו, כמובן, תוכנן להיות כלי ידני לחלוטין, ולא שולחני, וככזה מתג ההפעלה נמצא ממש על הידית. כדי למנוע את הצורך להתכופף בכל פעם שרוצים להתחיל לעבוד, הרכבתי שקע ומתג חיצוני על מנת לחבר את הכבל של הראוטר לשקע (=בלי לפגוע ביכולת של הראוטר לצאת מהשולחן ולעבוד) שמקבל כוח מתקע חיצוני דרך מתג הפעלה.

התקע החיצוני היה שייך למקדחה חזקה אך ישנה שהפסיקה לעבוד, והשקע והמתג נקנו בטמבוריה רגילה לגמרי. את הכבל הארוך של הראוטר גילגלתי על הידית, מתחת לשולחן וחיברתי עם אזיקון כדי שלא יפריע בין הרגליים.

 

ה”גדר” (Fence)

חלק מאוד חשוב של שימוש נאות בראוטר, היא הגדר, החלק שנע ודואג שישאר מרווח קבוע ב-90 מעלות. את הגדר הכנתי מחתיכות פוריימקה, כדי שיהיה יחסית קל להחליק את הגדר על גבי השולחן עצמו גם בלי גלגלים או מסילה.

כדי לשמור על 90 המעלות השתמשתי בזוויות של השולחן עצמו כדי לקבע את התנועה של הגדר.

 

 

מסקנות ושיפורים להמשך

• קראתי איפה שהוא על רעיון חכם, והוא להוסיף דוושת הפעלה, בנוסף על המתג שמתחת לשולחן. הדוושה מאפשרת שני דברים – עבודה בשתי ידיים; ובקרת בטיחות – אם המשתמש נפצע או משהו דומה, הוא מיד יכול לעזוב את הרגל והראוטר מפסיק לעבוד.
• 

  ראוטר עם מנואלה

  מעלית – בראוטר שלי כל נושא גובה הביטים (היכולת לשלוט באיזה גובה הביט “עומד” מעל פני השולחן) טעון שיפור גם כשעובדים איתו ידנית, אז בטח ובטח כשהראוטר מתחת לשולחן. התכנית שלי היא לבצע מין מעלית שלוחצת את הראוטר למעלה, עם מנואלה, כמו בתמונה כאן בצד, מה שמתאים בדיוק לראוטר שלי כיוון שהוא מפעיל לחץ על קפיץ כלפי מעלה (מטה כשהוא הפוך).

אשמח לשמוע, כאן בתגובות, על פרוייקטים דומים ועל רעיונות נוספים כיצד לשפר ולשכלל את עבודת הראוטר שלנו בסדנא.