בעיני נגררות אופניים יכולות להיות הפתרון הבלעדי למשבר האנרגיה ההולכים וממשמשים על העולם. באמצעות טכנולוגיית ביניים פשוטה זו ביכולתנו להתנייד ממקום למקום כשאנו נושאים משקלים של עשרות קילוגרמים מבלי לשרוף דלק, פחם או גז יקרים, ומבלי לשחרר גזי חממה רעילים לאטמוספירה.

אם רק אנשי תרבות המערב לא היו כל-כך בכיינים ומפונקים אולי היו מוותרים על המזגן באוטו, על הפקקים ועל הנתח האדיר שהרכב לוקח להם מהמשכורת ובבת אחת פותרים את רוב צרות העולם.

מניסיוני למדתי שניתן להתנייד עשרות קילומטרים ביום עם עשרות קילוגרמים ללא מאמץ מוגזם. לבעלי מקצוע טכני בעיר זה הפתרון המושלם ולבעלי המקצועות הטכניים בכפר ובקיבוץ – אפילו יותר טוב.

ישנן הרבה דרכים לבניית נגררת אופניים. מספיק שתכתבו בגוגל (bicycle trailer) ותוכלו לקבל השראה ככל שהעין משגת. אבל בארץ האפשרויות הרבה יותר מצומצמות. חוץ מיצרן נגררות אחד (לא כולל את עבדכם הנאמן שפרש לאחר שהתאכזב מהשוק) יש כמה יבואנים שרובם פונים לקהל ההורים הצעירים (נגררות לילדים), ויבואן אחד שמביא עגלה אחת, מאכזבת משהו, שמשמשת למשא.

אז…

• אם אתם מבינים משהו בריתוך ולא מפחדים לעבוד עם דיסק
• אם יש לכם בחצר כמה כיסאות שבורים, צינורות או פרופילים שמחכים שמישהו יעשה מהם משהו
• אם לא מפחיד אותכם להתגלח על הזקן של עצמכם? (אל דאגה בארץ לבוני העגלות יש זקנים גדולים)

…יש סיכוי שהמדריך הזה הוא בשבילכם.

חוקי הזקי שלמצל אומרים קודם כל לעבוד עם מה שיש, אז בוא נראה מה צריך ומה יש. בואו נראה איך בונים עגלה מכיסאות ישנים, חבית פלסטיק, אופני ילדים וכמה ברזלים מהחצר.

מה יש ועם מה נעבוד

1. גלגלי אופניים – גלגלים של אופני ילדים קל מאוד למצוא כיוון שילדים גדלים מהר ואז זורקים את האופניים שלהם. הגלגל הקלאסי הוא 20 אינטש שזה גלגל של ילדים גדולים כמעט נערים, אבל גם מידות קטנות יותר עושות עבודה טובה וגם גלגל סטנדרטי (26 אינטש) שטוב בעיקר למרחקים ארוכים. לעגלת החבית השתמשנו בגלגלי 18 אינטש, אחד קידמי ואחד אחורי (עם גלגל שיניים). לעגלה הלבנה השתמשנו ב26 אינטש.
2. צינורות, פרופילים, ברזל זווית או מה שיש – הכי קל לעבוד עם פרופילים . 20\20 (מ”מ) הוא קל וטוב לעגלות עם משא בינוני עד 70 ק”ג בוא נאמר. לעגלות קצת יותר מאסיביות מומלץ להשתמש בפרופיל 25\25 ואפילו 30\30 אם הולכים לכיוון ה-200 ק”ג. כדאי לעבוד עם פרופילים בעלי עובי דופן סטנדרטי (2 מ”מ) או דק יותר. כמובן שככל שהפרופיל דק יותר כך נתון זה יקשה עלינו בריתוך. אם את/ה רתכ/ת מתחיל/ה לא מומלץ לפנות לעובי הדק, אלא להישאר בסטנדרטי ואפילו חפש את עבה יותר. אם רק צינורות עומדים לרשותנו אזי 2\1 צול יהיה קלאסי ו4\3 צול יהיה למשא כבד יותר. ברזל זווית הוא גם רעיון טוב כיוון שחוסך במשקל לעומת הפרופיל אך נותן את אותו החוזק. גם פה כדאי לעבוד עם עובי דופן של 2 עד 3 מ”מ ורוחב פרופיל בין 20 מ”מ ל 30 מ”מ. ויכול גם להיות שמה שיש לכם זה כיסאות שבורים וצינורות בעלי דופן דק מידי כמו במקרה שלנו.
3. לצורך הכנת המחבר – צמיג משומש של אופניים, פין בטיחות, בורג גדול אום ושני שייבות גדולות, פלאח 40 על 3, ברזל זווית או מה שיש לכם שיכול להחזיק את הגלגל במקום. אפשר גם לחתוך את האלמנט הזה מאופניים שבדרך לפח.
4. כלי עבודה – דיסק (משחזת ), מסור שורף (כדאי אך אפשר גם בלי), רתכת, מקדחה (נחמד יותר מקדחת עמוד), ג’בקה, פטיש, פטיש צ’לאקה, מטר, סרגל זווית וכו’ וכו’. כדאי מאוד שיעמוד לשרותכם שולחן ריתוך גדול וטוב. באם אין אחד כזה רצפת בטון ישרה תעשה את העבודה אך תהיה פחות נוחה .

למדריך בחרתי לצלם שתי נגררות. אחת מהן, “העגלה הלבנה “ (שלא ממש צלמתי תוך כדי עבודה אבל היא תשמש דוגמנית מוצר) והשניה – הנגררת שזכתה לשם “הגלולה הכחולה” שבנינו עידו ענבר ואנוכעי כחלק מקורס שהעברתי (לעידו). בבנייתה של “גלולה הכחולה” החלטנו להיות יצירתיים ולתקוף את הנושא בקווים עגולים וחומרים מקומיים. זה כמובן הערים עלינו לא מעט קשיים שעוד נספר לכם עליהם אבל גם יצר נגררת מיוחדת במינה שאולי אינה הבחירה הקלאסית למדריך ב”בידיים” אבל היא מה שיש לנו להציע.

 

ובכל זאת הקווים לבניה הם אותם הקווים רק החומרים הם קצת שונים, אז להוראות ההכנה, Shall we?

מסגרת העגלה

מה שאנו צריכים היא מסגרת מלבנית, בערך במידות של 60 על 80 ס”מ אבל הנתון הזה מאוד גמיש ותלוי בצרכים שלכם. את החיתוכים מומלץ לעשות ב-45 מעלות כיאה למסגרת טובה. אם אין ברשותכם מסור שורף שאותו ניתן להפנות בזווית המדוברת תוכלו לחתוך עם דיסק רגיל. במקרה כזה כדאי לשרטט בעזרת סרגל הזווית (לרובם יש את האופציה של 45 מעלות).

אחרי שחתכנו וסידרנו את כל החתיכות במקום וסגרנו עם קליבות כדאי למדוד עם סרגל הזווית 90 מעלות לפני שנותנים פיקים (מומלץ 3 בכל פינה). פיק הוא ריתוך קטן שתפקידו רק כדי לתפוס את הפרופיל . רק אחרי שכל המסגרת תפוסה בפיקים מודדים שוב עם סרגל הזווית כדי לבדוק שהיא ישרה (לברזל יש נטיה להתעוות בריתוך ולכן רצוי לתת פיקים לפני שמתחילים לתפור ) ורק אז תופרים (הכוונה לריתוך מלא).

במקרה של הגלולה הכחולה השתמשנו בצינורות וחשבנו שזה יהיה מגניב לכופף אותם בצורה אליפטית את הקצוות כופפנו בעזרת פטיש וסדן.

במקרה של העגלה הלבנה עשיתי מסגרת מרובעת פשוטה מפרופילים 20\20.

מסגרת לגלגלים

על מנת שהגלגל ישב חזק עליו להיות מוחזק משני צידיו, לכן מוסיפים מסגרת נוספת בכל צד ובתוכה עובר הגלגל. המסגרת לגלגל צריכה להיות ברוחב של בין 10 ל-15 ס”מ ומכינים אותה מאותם הפרופילים שמהם הכנו את המסגרת של העגלה.

יש מספר עיצובים אפשריים למסגרת. כדאי לקחת בחשבון שהמסגרת לגלגל היא החלק החיצוני ביותר בעגלה זאת אומרת, זה החלק שפוגש הולכי רגל תמימים. לכן רבים מעגלים את הפינות או יוצרים צורת טרפז שהיא ידידותית יותר להולך הרגל. אציין רק שפרופילים קשה יותר לכופף מצינורות אך קל יותר לרתך.

טוב יהיה להלביש את הגלגל בתוך המסגרת לפני הריתוך ולראות שהמידה נכונה. גם פה כדאי להצמיד את כל החתיכות על שולחן הריתוך בעזרת קלמרות, קליבות או ג’בקות, לתת פיקים, להפוך ורק אז לרתך ריתוך מלא.

במקרה של הגלולה החלטנו להשתמש ברגלי כיסאות למסגרת הגלגל. ניצלנו את הצינור המכופף בזוית יפה שכבר יש על הכיסא, חתכנו ארבע זויות כאשר את שתי הזויות הכהות הפנינו לקדמת העגלה ואת הזויות החדות יותר לאחור. הוספנו צינור שמתלבש בדיוק על הצינור רגלי כיסא שיחבר בין הזויות וגם ייתן את ההארכה הנדרשת לגודל המסגרת המדויק .

הפלאח שמחזיק את הגלגל

על מנת שהגלגלים ישבו במקום צריך להכין להם תושבת שאותה נרתך למסגרת הגלגל (שהכנו בשלב הקודם).

לתושבת הזו אפשר גם לקרוא פשוט פלאח (פלאח משמעו ברזל שטוח). הפלאח הקלאסי לשימוש הזה הוא כנזכר למעלה 40\3 או 40 \4 גם 50\4 יהיה טוב או כל מה שיש בנמצא.

חותכים ארבע חתיכות שוות באורך של 5 או 6 ס”מ כל אחת, מורידים את הגרדים (חתיכות ברזל שנשארו מהחיתוך), מצמידים את כל חתיכות ביחד ומהדקים עם ג’בקה. קודחים במקדח שהוא מעט יותר גדול מהבורג שעל הגלגל חור אחד במרכז דרך ארבעת הפלאחים. מבלי לפתוח את הג’בקה מעבירים למלחציים מהדקים וחותכים בעזרת דיסק פתח לחור עד שמקבלים פתח בפלאח בצורת האות U.

משחררים את הפלאחים מהמלחציים, מנקים גרדים אם צריך ומלבישים על כל גלגל פלאח אחד מכל צד שלו. מהדקים את האומים שעל הגלגל ומניחים על המסגרת של הגלגל.

עכשיו מסתובבים סביב העגלה, עוצמים עין אחת, מסובבים את הגלגל ועושים את כל הקטע הזה תוך כדי מבט מאוד רציני.

ואז כשאנחנו בטוחים שהגלגל יושב במקום המתאים נותנים פיקים. בודקים שהפיקים טובים, מסירים את הגלגלים ותופרים ריתוך משני הצדדים של הפלאח.

היצול

היצול הוא המוט שמחבר את העגלה לאופניים. ניתן לעשות אותו מצינור או מפרופיל. החלטתם לעשות את היצול מפרופיל? יופי, חברו אותו בצורת האות “ר” כך שהחלק האנכי (הקו האופקי, הלמעלה של ה”ר”) הוא באורך של לא פחות מ-70 ס”מ כדי שהעגלה לא תפגע בגלגל האחורי של האופניים.

החלק התחתון שיורד לעגלה צריך להיות בגובה של צינור כסא האופניים (לשם תתחבר העגלה) פחות הגובה של חצי גלגל העגלה .את ה”ר” צריך לחזק עם פרופיל נוסף קצר (10 עד 15 ס”מ יספיקו ) אותו נחתוך ב-45 מעלות בשני הקצוות שלו ונרתך לפינה. חיזוקים נוספים כדאי לעשות גם בחיבור עם העגלה (כפי שניתן לראות בעגלה הלבנה).

החלטתם לעשות את היצול מצינור? גם טוב. תוכלו לכופף אותו אם תמלאו אותו בחול (כמו שאפשר לראות את אסף מסביר במדריך אודות בניית “כיסא נדנדה מינימליסטי בהנדסה הפוכה“). ניתן גם להשתמש בזויות קנויות ולרתך אותם לצינור.

בגלולה הכחולה השתמשנו בחלקים המכופפים שהגיעו יחד עם הצינור שמצאנו, רק חתכנו במקום המתאים וריתכנו את שתי החתיכות.

את החיבור למסגרת מומלץ לעשות רק בסוף כיוון שזה הרבה יותר קשה לעשות את שאר הריתוכים הנדרשים כשזה מחובר כבר למסגרת.

ידיות אחיזה בסגנון מרק דונדה

לא בטוח שמרק דונדה הוא אכן מי שהמציא את ידיות האחיזה הקטנות אבל אני נתקלתי בכך לראשונה אצלו ולכן הוא זוכה בכרדיט.

המדובר בשני צינורות קצרים ברוחב כף יד שאותם מחברים בקצה היצול ממש לפני המחבר שגם הוא נקרא על שם היוצר המהולל. הידיות מאוד נוחות לנשיאת העגלה בצורה ידנית אך אינן מפריעות לגרירה על ידי אופניים.

יש כמה דרכים על מנת לחבר חיבור נאות בין שני צינורות ב-90 מעלות אחד לשני:

1. להשתמש במכשיר שמרק הכין.
2. לחתוך עם מסור שורף בזווית של 45 מעלות ממרכז קצה הצינור אבל משני הצדדים של הקצה ורק בקצה אחד (בטח אף אחד לא יבין את זה לכן מצרף תמונה, כאן משמאל).
3. אני פשוט השחזתי את הקצוות על המסור שורף עד שזה התאים.

ומרתכים למקום.

מחבר מרק דונדה או מרקי שלמצל

את מחבר הצמיג המציא ללא ספק מרק דונדה. לאחר כמה נסיונות מוצלחים עם צמיגי אופניים הוא עבר למחבר העשוי מקוולר איכותי וחיתוכי לייזר. קשה מאוד היום להשיג את המחבר הזה וצריך להיות מאוד נחמדים למרק וגם אז לא מובטח כלום.

אנחנו נעשה גרסה הרבה יותר פשוטה ומרושלת של המחבר, יותר לכיוון הזקי שלמצל, או בקיצור מרקי שלמצל.

המשימה הראשונה בדרך למחבר טוב היא למצוא צינורות שיתאימו אחד בתוך השני כשאנו עוברים בהדרגה מהפרופיל או הצינור של היצול עד לחיבור של האופניים.

הצינור שמתחבר לאופניים יכול להיות גם ברזל מלא עגול או צינור בעל קוטר קטן שאותו קצת קשה למצוא. במקרה של הגלולה חתכנו אותו מהכיסא. במקרה של העגלה הלבנה מברזל בניין בקוטר 10 מ”מ.

אם מצאנו צינורות מתאימים (הכוונה שנכנסים אחד בתוך השני בלחץ, אפשר גם לדחוף צינור בתוך פרופיל) אפשר להתקדם הלאה.

כדאי לדחוף קצת את הצינורות אחד בתוך השני בערך 2 עד 3 ס”מ לפני שמרתכים. את הצינור האחרון (זה שיושב על האופניים) יחד עם הצינור הסמוך אליו קודחים. מומלץ להשתמש במקדחת עמוד חשוב שקדיחה זו תצא ישרה. את הקדח ניתן לעשות מלמעלה למטה כך יהיה קל לראות כשמחברים את האופניים לעגלה או מהצד וכך המושב של הכיסא לא יפריע להכניס את הפין בטיחות. את המקדח כדאי להתאים לפין בטיחות או בורג שיש ברשותנו. אני השתמשתי במקדח 5 מ”מ ובפין בטיחות בעובי 4 מ”מ.

לאחר שקדחנו אפשר להדק את קצות הצינור הקטן (אני עשיתי זאת עם פרס אבל אפשר גם עם פטיש וסדן), או אם בחרנו להשתמש בברזל עגול מלא צריך לחתוך חריץ באמצע הברזל ולהכניס בו פלאח ולרתך.

את הצינור הקטן שהידקנו עכשיו קודחים בחלק השטוח קרוב לקצה, אך לא קרוב מידי שלא ימהר להיקרע. עדיף לקדוח חור לבורג גדול אני השתמשתי בבורג 8\5 ומקדח 11 מ”מ.

הכנת הצמיג למחר צמיג

כדאי להשתמש בצמיג אופניים משומש אך לא סדוק או שחוק יתר על המידה. גוזרים בעזרת מספריים את החלק בצמיג שנוגע באדמה (הריבועים) בערך 25 ס”מ . מקיפים את צינור הכיסא ומסמנים בצמוד אליו שם נקדח ונשחיל את הבורג והשייבות. קודחים עם אותו המקדח דרך הצמיג, גוזרים את העודפים מסביב לחורים בחצי עיגול (לפחות שלושה ס”מ מסביב לקידוח).

ועכשיו, לפי סדר ההשחלה: קודם שייבה גדולה, צד ראשון של הצמיג, הצינור המשוטח, צד שני של צמיג, שייבה  נוספת ואום. את עודפי הבורג אפשר לחתוך שני מ”מ מעל האום המהודק היטב (אבל עדיין יש לאפשר תנועה גם במישור האנכי – זהו ציר הבמפרים).

 

אחרי החיתוך אפשר לדפוק עם פטיש על סדן בכדי ליצור פיטריה על ראש הבורג שתמנע מהאום להשתחרר. אפשר גם לשים שני אומים ולהדק בינם לבין עצמם.

חיבור היצול למסגרת

חיבור היצול לעגלה הוא לא קל. יש לכוון את היצול על פני כמה מישורים.

לאחר שסימנו את המרכז בחלק הקדמי של השלדה מניחים את היצול במקום ונותנים פיק אפילו לפני שמדדנו לגמרי. במצב הזה בו היצול מחובר עם נקודת ריתוך קטנה בלבד ניתן לשחק ולהזיז את היצול קצת ימינה או קצת למטה עד שיראה לנו מספיק טוב. רק אחר כך תופרים ריתוך מלא. אחרי הריתוך מומלץ להוסיף חיזוקים. הכוונה לאותם פרופילים קצרים החתוכים בזוית של 45 מעלות ואותם אפשר לרתך משני צידי היצול. בגלולה הכחולה עשינו זאת עם צינור.

לחבר צינור למסגרת זה יותר קשה מלחבר פרופיל לכן העברנו את צינור היצול מתחת למסגרת העגלה שיטחנו את הקצה של היצול וריתכנו קודם לחלק האחורי. במפגש עם החלק הקדמי של המסגרת הוספנו שתי חתיכות של ברזל זווית משני צידי היצול לחיזוק. לאחר ריתוך ראשוני דפקנו עם פטיש עד שהתכופפו וחיבקו את הצינור לגמרי ואז ריתכנו עד הסוף.

רגלית

רגלית לעגלה גם אפשר לעשות בדרכים שונות .ניתן לחבר רגלית של אופניים עם קפיץ ולקצר אותה במידה המתאימה. מרק הכין רגלית מיוחדת עם קפיץ בדומה לווספה. אני בחרתי להכין את הרגלית מפרופיל בתוך פרופיל.

מנסרים חתיכת פרופיל 25\25 (חמישה עד שבעה ס”מ יספיקו). מנסרים חתיכת פרופיל של 20\20 באורך של 40 או 50 ס”מ שתשמש אותה כרגלית. בודקים שהפרופיל הדק עובר בחופשיות בתוך הפרופיל העבה. אם יש חלודה שמפריעה אז צריך לשפשף בנייר זכוכית; אם יש גרד שמפריע אז לגרד עם חפץ חד, או מסיר גרדים. שימו לב שאם צובעים הרגלית עשויה להתקע לכן אני מעדיף פשוט לגרז את הפרופיל ולהשאיר לא צבוע. אם יש לכם פרופיל מגולוון אז בכלל אין סיבה לצבוע.

לוקחים את הפרופיל העבה וקודחים בו חור. החור צריך להיות קצת יותר גדול מהבורג שאותו אנו רוצים להשחיל. את הבורג שאותו יעדנו לברז שמהדק את הרגלית צריך לבדוק שהברגתו טובה על האום. מבריגים עליו את האום כך שיוצא הבורג מהצד השני בערך ס”מ אחד. מצמידים עם כליבה לחור ומרתכים מסביב.

מרתכים בורג נוסף או ברזל בניין (5 עד 8 ס”מ יספיקו) שישמש כברז \ידית \מנוף על הבורג המהדק את הפרופיל.

 

ארגז

הארגז הוא החלק העיצובי והפרקטי של העגלה הוא הסטייל והא גם מה שימנע מהחפצים שלנו ליפול או להשתפשף ולהסתבך בגלגלים. ניתן לקנות ארגז מפלסטיק ולחבר אותו בעזרת “שלות” (אומגה) או בברגים קודחים. ארגזי 130 ליטר מאוד טובים לכך ואין ספק שהם פותרים הרבה כאב ראש, רק שהם מאוד יקרים. ארגזים קטנים יותר קל למצוא אך… הם קטנים יותר.

מרק משתמש בארגזי 100 ליטר לעגלה שלו. אך אפשר גם לעשות ארגז לבד מלוחות סנדביץ.

אופציה נוספת היא לא לעשות ארגז. אלא רק לחבר דיקט על ריצפת העגלה. זה חוסך במשקל ומשאיר אופציות להעמיס ציוד שיוכל לבלוט מעבר לעגלה. ניתן גם לשים את הציוד בתוך ארגזים רגילים (תנובה או יותר גדולים) ולקשור אותם עם שמרלינגים, שהם בעצם גומייה עם וו בקצה שנוח לעשות מפנימית של אופניים ואלקטרודה עבה או ברזל בניין 6 מ”מ.

וכך בדיוק החלטתי לעשות בעגלה הלבנה. השתמשתי בדיקט שמצאתי בג’אנקיית אדמאמא המבורכת. זהו דיקט 6 מ”מ המשמש להבאת הלוחות הסולאריים והוא די נפוץ לאחרונה. מדדתי את העגלה, סימנתי על הדיקט עם טוש וחתכתי עם מסור אנכי. את הדיקט חיברתי עם ברגים קודחים (לא איסכורית אלא השחורים הקטנים שמשמשים לבניה בגבס)

אחרי שחיברתי את הדיקט, ורגע לפני שאני צובע דמיינתי בעיני רוחי את כל הציוד שיתקע לי בגלגלים כשהוא יתחיל להיטלטל בעגלה והבנתי – אני צריך מגני גלגלים.

מדדתי את גובה ורוחב הגלגל (החלק ממנו שבולט בתוך העגלה), ניסרתי שלושה פרופילים לצורת טרפז. וריתכתי למסגרת העגלה (לא למסגרת הגלגל ).

חתכתי מהדיקט ההוא עוד שתי חתיכות מתאימות לטרפז וחיברתי עם ברגים קודחים.

אם יש לך ארגז טוב וגדול, נכון יותר שתבנה את העגלה לפי המידות שלו במקום לחפש ארגז שיתאים למידות של העגלה שכבר בנית כמו במקרה של הגלולה הכחולה שהתאמנו את הברזלים לפי גודל החבית .

לסיכום

• לפני שבונים כדאי לשוטט באינטרנט ולחפש השראה לדגם שמתאים לצרכים שלנו.
• להתייעץ עם מי שיש לו אבל חשוב גם לא לנג’ס כי בוני העגלות בארץ הם קצרי סבלנות לאנשים שמנפחים את השכל.
• להשתמש במה שיש – גלגלי אופניים של ילדים, ברזלים מהג’אנקיה, כישורי ריתוך בינוניים ומטה, תמיד מומלץ לנסות דברים חדשים.
• אין שום רע בלבנות עגלה שלא עובדת טוב כי עם הידע הזה תוכלו לבנות עגלה שכן עובדת טוב.

כן ! הרבה יותר טוב לעשות עבודה גרועה מלא לעשות בכלל וחשוב להבין שכל בן אדם שרואה אותנו רוכבים על אופניים רתומות לעגלה מקבל קצת השראה ויכול יום אחד לבנות בעצמו נגררת ולתת השראה לאנשים אחרים. אולי עוד כמה עשרות שנים בני אדם יהיו מספיק בוגרים לקחת אחריות על הרגלי הצריכה שלהם למען יאריכון ימיהם על פני הפלנטה. לכן בנו נגררות אופניים והשתמשו בהם !

שלכם באהבה, זקי שלמצל.

נ.ב. – בקרוב אנחנו יוצאים למסע נודד על אופניים ונגררות, ממש “קהילה על אופניים”. רוצים לשמוע עוד על מעללנו? עקבו אחרי דף הפייסבוק שלנו – “קהילה על אופניים – מפזרים זמן, רעיונות וזרעים“.
מבטיחים שיהיה מרגש.