כדי להגשים את כל חלומותינו להפיכת השכונה לירוקה יותר, קהילתית יותר ושופעת יותר יש למצוא דרכים גם להגדלת ההכנסה. אם אפשר, עדיף שההכנסה תהיה ממקור מקומי  ושלא תוסיף פסולת על העולם, אולי אף תמעיט ממנו. אציג בפניכם בסקירה זו תכנית כלכלית שיכולה להוסיף לשכונה של 10,000 תושבים מעל 2 מליון שקל בשנה (בכל שנה). והמשאבים לקיומה – לא תאמינו – הם כח קהילתי וזבל.

אין לכם כח לקרא הכל. הנה אני אומר את כל מה שכתוב למטה ב-6 דקות פחות או יותר.

נתחיל מכמה עובדות יסוד

1. 

   הופכים קש לזהב

   זבל = כסף. הסיבות לכך הן שתים: האחת שהזבל עשוי חומר גלם אשר יש לו ערך בשוק. והשנייה היא חובת היטל ההטמנה, הכניסה לאתר וההובלה שעולות כסף רב לרשויות. עיריית באר שבע, שם אנו עובדים וחיים, מוציאה כל חודש 1.2 מיליון שח על טיפול בפסולת. אם תרצו זה כאילו זורקת לפח העירייה כל חודש 1.2 מליון ש”ח מכספי הארנונה לפח.

2. כאשר נותנים לאנשים תמריץ הם מפרידים ומביאים למחזור בצורה מייטבית: אצלנו בשכונה, שלא ניתן להאשים אותה בנקיון יתר, לעולם לא תמצאו פחית, או בקבוק קטן. הסיבה היא כמובן הפיקדון. גם מכשירי חשמל לא תמצאו, מפרקים אותם בשל המתכות. לוקח לאנשים 5 דקות או פחות לאתר פריטים אלו ולסלק אותם מהרחוב או מהפח. איכות פינוי כזו אין לאף רשות בארץ!

לדעתי עם מידע זה אתם כבר יכולים לראות את הפתרון בעצמכם.:. אך למען הסדר הטוב נמשיך בסקירה  ואחלק את הפתרון  לשני זרמים:

זרם רטוב: הלא זו היא הפסולת האורגנית. הפתרון הוא בדמות קומפוסטרים קהילתיים ועל כך פירטנו במדריך קודם. הרשות תשלם לטובת שירות זה את אשר חסכה מפינוי הזבל והטמנתו\הכנסתו למפעל קומפוסט. הכסף ילך לטובת תושב אשר יטפל בקומפוסט ויעודד את שכניו להפרדה מיטבית. וכמובן למלווה שכונתי שיסייע בענייני קומפוסט ובענייני קהילה.

זרם יבש: כדי לפשט את המודל, אתיחס כרגע לכל הזרם הנל ולא אפריד לתת זרמים. אם כניסת חוק האריזות לתוקף יחוייבו המשווקים, בעזרת תאגיד נפרד, לאסוף את כל האריזות שיצרו\שיווקו. הווה אומר שכל האריזות עומדות לקבל “פקדון” כדי לעודד רשויות להפריד ולמסור את האריזות. כל שעלינו לעשות הוא לרכז אריזות אלו (מופרדות לזרמים או לא) ולספקם לתאגיד האיסוף בתמורה לתשלום. ניתן יהיה להעמיד בכל שכונה מרכז אצירה בדומה לשלנו – אם כי גדול יותר (מדריך נפרד על מרכז האצירה בקרוב – מבטיח) לאסוף את הסחורה ולמוכרה.

קצת מספרים

אדם מייצר 1.6 ק”ג אשפה ליום, בממוצע ארצי. 40% מתוכם מהווים חומר אורגני. בשכונה של 10,000 תושבים נקבל 2,000 טון חומר אורגני לשנה ועוד 2,000 טון אריזות. בהנחה של 300 ש”ח לטון אנו מדברים על עסק שמכניס לשכונה 1.2 מליון ש”ח בשנה – כל שנה.

למה כדאי לעירייה להכנס למבצע מורכב שכזה? ישנן התועלות רבות אך כדי להתחיל עם אנשים שלא מעניין אותם הקו התחתון המשולש, ניתן קודם תועלת מיידית. ניתן לתת הנחה לגזבר העיירה שישמור לעצמו 200 אלף שח כדי שירגיש טוב עם עצמו ועדיין לחיות טוב מהיתרה.

תועלות נוספות:

• פיתוח כלכלה מקומית מקיימת: ודאי שמתם לב שיש הבדל גדול בין שהכסף יוצא מהשכונה לטובת תאגיד חיצוני השואב את הממון מהעיר לעומת כסף שנותר בשכונה. למרות שלגזבר העיר אין תועלת מידית מהעדפה לתשלום לתושביו, בעקיפין הוא יראה תועלת רבה בתושבים עשירים יותר שיתרמו לשפע הכללי בעיר.
• חסכון בהובלות: (חסכון כספי וסביבתי) גם בקומפוסט, שנישאר בשכונה, וגם בזרם היבש אשר ממויין ומרוכז במקום אחד. המשאית תוזמן לפי צורך ותחסוך הובלות רבות
• פתרון לאוכלוסיות רבות אשר כיום נמצאות מחוץ למעגל התעסוקה
• יצור קומפוסט רב לטובת יעור השכונה
• עידוד חנויות יד שנייה
• מודעות סביבתית לכלל התושבים בעקבות לקיחת האחריות האישית והקהילתית על הפסולת
• יצירת חוסן קהילתי וקהילתיות בתוך השכונה
• ועוד

שטר בן 10 בריקסטון פאונד עם פרצופו של דיויד בואי שנולד בעיירה

אבל ניתן לשפר תכנית זו עוד יותר ולהכפיל את ההכנסות ממנה. זאת על ידי תשלום לנאמני הפסולת בכסף מקומי, במקום בשקלים. דמיינו שטרות של 100 ש”ח עם פרצופה של זהבה בן, יוצאת השכונה, מתנוסס על גביהן

עתה יכולים הנאמנים לרכוש סחורה בעזרת כסף זה רק מחנויות מקומיות. באופן זה בעלי העסקים המקומיים צפויים להכניס לכיסם כמליון ש”ח בשנה! והנה הכפלנו את ההכנסה השכונתית!

איפה הדברים עומדים היום?

אני עסוק בבנית המודל והתכנית הכלכלית שלו. לאחר מכן נצטרך למצוא ראש רשות אחד משוגע מספיק לנסות. הוא יהפוך למפורסם מהר מאוד. הרשות שלו תהפוך לעשירה מהר מאוד. ותכנית ההפרדה המקובלת היום בארץ תתפוגג.

אם אתם במקרה ראש עיר ורוצים להיות החלוץ לפני המחנה. אם אתם יזמים שרוצים להכנס כשותפים, משקעים שרוצים להכנס, בעלי דעה וידע שרוצים לתרום,
אשמח לשמוע מכולכם
ובהצלחה לכולנו!