כדומה לכבישים אחרים בארץ ובמיוחד אלו שבטבע, הישראלי המחונך דאג להנציח את שמו על ידי גרפיטי על צידי הכבי. במקרה זה הכביש היה מלא בגרפיטי על צלעות ההר. מעלה עקרבים “נכבש” וכבר לא ניתן להבחין בגרפיטי שהיה בו (בתקווה עצומה שהחולרות שעשו אותו לא יחזרו לשם עוד). בפעם הבאה שתיסעו בכביש זה ולא תשימו לב לגרפיטי, תחשבו עלי, או כמילותיו של מאיר אריאל- “… אייי איי, כל העניין הוא למחוק גרפיטי מֵהַר, בלב מדבר…”
נתחיל בציטוט מילותיו של מאיר אריאל “… אייי איי, כל העניין הוא למחוק גרפיטי מֵהַר, בלב מדבר…”
הקדמה
בשנתיים האחרונות אני עובד עם חקלאים בערבה, כמו במקומות אחרים בחיים גם כאן הדרך לא פחות חשובה מהמטרה, לכן מאסתי מהנסיעה המשעממת דרך כביש 90 העמוס משאיות (ונופשים בדרך לאילת) ולכן החלטתי לנסוע כל פעם בדרך שונה, תתפלאו לשמוע כמה דרכים (סלולות) מדהימות יש לחצות את המדבר.
הדרך האהובה עלי היא כביש מעלה עקרבים! פשוט לנהוג, להרגיש את החופש ולהבין ‘איזה כיף שנולדתי!’ או תובנות אחרות על גדולתה של הבריאה ואלוהים!
הנה גיליתי לכם סוד כמוס, בכל ימי החול יוצא כי אין אף אדם מלבדך על הכביש (או מקסימום עוד פסיכי אחד) , זהו כביש מסוכן, יש הרבה הזדמנויות לפגוש את התהום מקרוב, הרבה בורות בכביש שיקרעו לך את הגלגל אם לא תדע איפה לחפש אותם, חובה להישאר ברובו בהילוך ראשון או שני, לכן הוא לא מתאים לכל אחד, אך אלו שכן (וואווו איזה כביש). אגב כדי סתם לגרות את אלו שכבר מכירים את הכביש אשאל אתכם שאלה אחרת, האם אתם מכירים את המעיין החם באזור?
להודות לטבע
מכיוון שהכביש נתן לי כה הרבה הבנתי כי עלי להחזיר גם לו תודה.
בחרתי בדרך היצירתית של להחזיר את הדרך הנפלאה הזאת לכמה שיותר קרובה למצבה הטבעי.
כדומה לכבישים אחרים בארץ ובמיוחד אלו שבטבע, הישראלי המחונך דאג להנציח את שמו על ידי גרפיטי על צידי הכביש, במקרה זה הכביש היה מלא בגרפיטי על צלעות ההר.
ולכן נקנו אותו.
שיטות שונות למחיקת הגרפיטי
מברשות ברזל/ פלדה
בלילה הראשון נסענו כ-5 חברים מצוידים במברשות ברזל והרבה מוטיבציה, למרות שזהו הכלי הפרימיטיבי ביותר אני יכול לומר כי זהו הכלי גם היעיל ביותר! אומנם הפעילות דורשת הרבה מאוד מאמץ ושרירי ידיים, אך אם עושים זאת כמה חברים בליווי רוח קרב, תחושת ההצלחה ענקית.
המברשת עולה 5 שקלים לאחת “זולה” עם ידית עץ ו7 שקלים ל”יקרה” עם ידית פלסטיק ושערות חזקות יותר שלא יפלו.
סיכום השיטה:
הטוב: השיטה הטובה ביותר, מוחקת מעולה ומחזקת את שרירי הידיים.
הרע: הכאב שרירים שיישאר לך אחר כך לשבוע והזמן הרב שלוקח למחוק כל כתם צבע.
המכוער: 1. הסימן הלבן שנשאר על הסלע לאחר השפשוף (התייעצתי עם גאולוגים רבים וכולם טענו כי הארוזיה {erosion} הטבעית של הסלע תעלים את הכתם הלבן תוך שנה עד שנתיים (דבר שלא קרה עם הגרפיטי) ובנוסף שכבת האבק שתנחת אט אט על הסימן הלבן בסלע תגרום לו לקבל גוון אחיד כשאר הסלע).
2. השיער והבגדים שלך מכל האבק שעף עליך.
3. הריאות ודרכי הנשימה שלך שספגו לא מעט אבק- לכן יש לעבוד בצורה חכמה ומסודרת.
כימיה רטובה – חומצה גופריתית
נורא כמו שזה נשמע אמרתי שנלך על כל הקופה, בנסיעה נוספת עם חברה לשם (תודה על הנסיעה, שירי) הבאתי איתי חומצה גופריתית H2SO4 98% מהמעבדה (כ50 מ”ל) יחד עם כל ציוד הבטיחות הנדרש!
מכיוון שהסלע במדבר עשוי ברובו קלציט שזהי אבן היסוד של אבן הגיר, מה שאומר שכל העסק מלא סידן שפשוט יתמוסס ברגע שחומצה תיגע בו, ברמת העיקרון אותה פעולה תתרחש כאשר מי גשם יהיו במגע עם הסלע, רק מכיוון שכמות המשקעים שם פחות מ50 מ”ל לשנה ואני רציתי לראות את השינוי “מהר” הלכתי על החומצה הכי חזקה שהייתה ברשותי (אך זה יוכל לעבוד עם כל חומצה).
אגב “הירוקים” שדואגים לנזק של החומצה לטבע אז ככה: החומצה הזאת זהו חומר מאוד אקטיבי לכן היא מגיבה מאוד מהר ומתפרקת ליסודות המרכיבים אותה שזהו הגופרית שכבר קיימת באזור זה, והמים (לפירוט מורחב אתם מוזמנים לפנות אלי בפרטי), בנוסף מצבור המים הקרוב ביותר לשם נמצא במרחק רב בתחתית ההר, לכן באמת שאותם 50 מ”ל לא ימצאו את דרכם לשם, אי לכך לא נשארו שאריות בטבע.
סיכום השיטה:
הטוב: פשוט ממיס את הסלע ככה שאין הכי הרבה מאמץ פיסי.
הרע: קשה לעבוד עם החומצה, יש צבע בחריצים קטנים בסלע ולא ניתן להגיע לשם עם החומצה, הגרפיטי מרוסס על שטח גדול וקשה לשפוך את החומצה כך שתגיע לכל המקומות הרצוים, והחומר מסוכן בטירוף!
המכוער: אתה כשאתה חובש את כל אמצעי הבטחות שכוללים: חולצה עם שרוול ארוך, מכנס ארוך, נעליים סגורות (עדיף מעור), כפפות עבודה, משקפי מגן, מסיכה נגד האדים, בקבוקי מים ליד למקרה חרום וחבר שישפוך לך את המים מהר על נקודות שהחומצה נגעה לך בעור. מצד שני גם בלי ציוד מגן תראה מכוער אם חס ושלום החומצה תשפך עליך, אגב תוך כדי העבודה עפות טיפות קטנות של חומצה שלפעמיים נוגעות בעור (הצוואר או הפנים למשל) וניתן להרגיש את הצריבה שלהם ולראות את החורים שהן משאירות בבד הבגד.
*אסור, אסור, אסור לעבוד עם עדשות מגע כשעובדים עם חומצה, העדשות פשוט ימסו ויתפלמרו (יתחברו) לעדשת העין! למרות משקפי המגן, אפילו אדי חומצה עלולים לגרום לכך!
כימיה רטובה – אצטון
למה לעבוד נגד הצבע אם אפשר לעבוד איתו בחוכמה? הרבה יותר פשוט הוא להמיס את הצבע בממס שלו, כמובן שללכת לספרות ולבדוק מהו הממס של כל סוג צבע גרפיטי זוהי עבודה קשה, אך אצטון זהו ממס לחלק גדול מהצבעים.
זהו חומר זול מאוד, ניתן לקנות אותו בשקלים בודדים עבור הסרת לק מהציפורנים, או להזמין אותו במיכלים גדולים לעבודה במעבדה, הייתי שמח לפרט פה על מבנה המולקולה ודרך היצור שלה, אך אסף הטיל ותו על כך, לך אם זה מעניין אותכם בקשו בתגובות :).
באותה נסיעה עם שירי הבאתי גם בקבוקון 50 מ”ל של החומר, התזתי אותו על הגרפיטי ושפשפתי טוב טוב עם מברשת הברזל.
סיכום השיטה:
הטוב: האצטון עובד, הוא ממיס את הצבע והורס את הגרפיטי
הרע: בעקרון צבע הגרפטי נמס, אך נמרח על כל האזור ומשאיר כתם צבע מסביב לאות, לכן צריך גם לשטוף זאת מהר עם מים, פעולה שאפשרית כאשר מטפלים בגרפיטי אחד, אך אם המשימה היא כביש שלם, פנו לעצמכם יום עבודה.
המכוער: הסטלה מאדי האצטון + הכתם צבע שיישאר אם לא תשטפו את האזור לאחר האצטון.
טיוח בוץ
ראשית תנו לי להודות, מסתבר שאני לא הכי טוב בזה ויש לי הרבה מה ללמוד (למשל מכאן).
כמו ששמתם לב הסדר הכרונולוגי שעברתי עליו כאן היה, פגיעה בסלע (שפשוף במברשת), פגיעה ממוקדת אך עמוקה בסלע (שימוש בחומצה חזקה), פגיעה בצבע בלבד (ע”י המסה שלו), וכעת אם כל אלו לא עבדו כראוי נעבור לאפשרות האחרונה של לכסות ולהעלים מהעין.
אז בניגוד לחומרים הכימיים במקרה זה אנו כן מביאים חומרים שלא שייכים לאזור זה בטבע, והכוונה לקרקע החרסיתית, רוב הקרקע במדבר היא לס, לא חרסית. אך למרות זאת המעט בוץ (חרסית) שנפזר שם פחות תפריע לעין מאשר הגרפיטי המכוער.
באותה נסיעה אגדית עם שירי הבאתי גוש של 3 קילו חמר מחנות לדברי יצירה, שהשרתי במים מיום קודם לכן. עם גוש החמר הרטוב כיסינו את האותיות של הגרפיטי (ליתר דיוק את כתמי הצבע של הצלחנו להוריד בשאר הדרכים). נכון כי הבוץ ימאס בגשם, אך כולי תקווה שאותם 50 מ”ל העתידים לבוא לא ישטפו את החמר, שבאמת באמת עבדנו קשה כדי שידבק לסלע.
סיכום השיטה:
הטוב: זה עובד, אחרי עבודה טובה השינוי בנוף לא בולט לעין ולא ניתן יותר לשים לב כי פעם היה שם גרפיטי, בנוסף המשחק בבוץ כיף!
הרע: לגלות שאני לא טוב בכל ושיש לי הרבה מה ללמוד :)
המכוער: ההגה של האוטו כשאתה חוזר עם ידיים מלאות בבוץ, הריפוד של האוטו שבדיוק שאבתי יום לפני הניסעה לערבה, והפילטר של מכונת הכביסה שייסתם כתוצאה מכל הבוץ.
לסיכום
זהו. מעלה עקרבים “נכבש” וכבר לא ניתן להבחין בגרפיטי שהיה בו (בתקווה עצומה שהחולרות שלכלכו לא יחזרו לשם עוד). בפעם הבאה שתיסעו בכביש זה ולא תשימו לב לגרפיטי תחשבו עלי, בנוסף לכביש זה יש עוד עשרות כבישים ואזורי טבע פרעי בארץ המלאים בכיעור של גרפיטי, כמו שכתבתי האמצעי היעיל ביותר היה מברשת הפלדה – היא זולה רב פעמית וכלי עבודה דרוש בכל רכב או תיק טיולים. כמו שלקחתי על עצמי להודות לטבע ולנקות את כביש זה, נראה לי שיהיה מדהים עם כל אחד מאיתנו יבחר לעצמו קטע כביש אהוב, או סתם פינת טבע שמישהו דאג לכער ואנו נחזיר אותה לימיה הטובים.
בבקשה שילחו תמונות של המלחמה שלכם בגרפיטי ורעיונות נוספים להסרת הגרפיטי מהטבע (למשל גרפיטי טחב למקומות בעלי לחות גבוהה ועוד).
תודות
תודה לשירי אשת המוח, שרונה מלכת החתולים והסלעים, ג’וני הצרפתי עם המגבת ויואנג הסקוטי בצהוב :)
לתוכן זה נכתבו 22 תגובות