האמצעי: ובכן…. ארוחות. טיולים. שיחות. מאמרים. הצגות.
כל מה שאפשר לנסות.

כבר כמה שנים שאני לא יודע איך לענות על השאלה: “אז מה אתה עושה?”

מנסה להגדיר בצורה ברורה כלשהי, מנסה למצוא את המילים שיהיו גם ברורות וגם מתאימות. מה אני בעצם עושה? איזו שאלה מסובכת. והנה, לאחרונה הגעתי להגדרה ברורה,כזו שמכניסה את כל העבודה שלי תחת מטרייה אחת. באופן מפתיע, התשובה הגיעה בעקבות הצורך לצמצם את מה שיש לי להגיד לתוך מסגרת של 7 דקות.

לפני כמה שבועות נתבקשתי לדבר באירוע TEDx בסמינר הקיבוצים, אירוע של הרצאות קצרות בנושאים שונים. קיבלתי 7 דקות כדי לסכם את כל מה שיש לי להגיד על אוכל מקומי. מיד אחרי ההזמנה הזו הוזמנתי גם לאירוע של 12 דקות, שם ניתנו לי 12 דקות שלמות להסביר את עצמי.

בהתחלה זה מאוד בלבל אותי – אני כבר רגיל לדחוס את רוב המידע להרצאות של שעה וחצי, אבל לרדת מזה ל-7 דקות? איך בכלל אפשר לעשות את זה? מה משמיטים?

די מהר הבנתי שהשאלה היא לא “מה משמיטים?”, אלא – “מה הכי חשוב להכניס?”.

משם הדרך כבר הייתה קצרה – העשייה שלי נובעת מהידע שצברתי בלימודי את ההיסטוריה, האבולוציה והתרבות של התזונה והרפואה. במהלך לימודי אלו והעיסוק שלי בהם בפועל הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא זה:

ככל שאנחנו מתרחקים מהמעורבות שלנו בתהליכי יצור המזון,** אנחנו מעמידים בסכנה את הבריאות שלנו, את החברה שלנו ואת הסביבה שלנו.

זהו. זה עיקר הלימוד והמחקר שלי על רגל אחת.

במשך מיליוני שנים של לקט וציד (לפני המהפכה החקלאית) חיו בני האדם בקבוצות הומגוניות-יחסית וכל הקבוצה לקחה חלק בתהליכי השגת ויצור המזון. מאז שהתיישבנו והתחלנו לעשות חקלאות, החל תהליך בו פחות ופחות אנשים לוקחים חלק בתהליכי יצור המזון. את נקודת האמצע עברנו בשנת 1850, אז בפעם הראשונה עסקו פחות מ- 50% מהאוכלוסייה בתהליכי יצור המזון. כיום הגענו למצב בו הרוב המכריע של האוכלוסייה לא מעורב בתהליכי יצור המזון, למצער רבים גם אינם שואלים או תוהים על מקורות המזון. מה שגורם לכך שרובו איננו מזון, אלא במקרה הטוב – אוכל – מה שאנחנו מכניסים לפה אבל איננו מזין אותנו. אנחנו אוכלים אוכל זול, שהאנשים שמגדלים אותו לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותו והוא מגודל באופן שהורס את המים והאדמה שלנו. אחרי כל זאת, הוא גם מעובד באופן שיוצר כל כך הרבה אשפה**, שמחסלת את המגוון הביולוגי בעולם ופוגעת בבריאות שלנו.

כן, זו הייתה ההקדמה.

בעצם לא עניתי על השאלה בכותרת. אז מה שאני עושה בעצם?

הנה התשובה שמצאתי –

אני רוצה לנסות ולקרב אותנו חזרה למקורות המזון שלנו ולסביבה שלנו.

אוכל זה לא רק בשדה, זו גם הקהילה שלנו, התרבות שלנו, הכלכלה שלנו, זה בעצם כל רבדי החיים האנושיים.

לכן, התעסקות באוכל יכולה להביא לריפוי בכל הרבדים הללו – החל מהחלמת הקהילות שלנו, דרך הסביבה ועד הבריאות שלנו-עצמנו.

אני עושה את זה בכל דרך שאני יכול ותוך כדי למידה מכל מי שמלמד – מהסביבה ומהאנשים ומהמסורות, ומנסה להעביר את הידע הלאה – על בישול, על ליקוט, על כלכלה מקומית, על סביבה. אני מאמין שהידע הוא נקודת מפתח, ככל שנדע יותר, נתעניין יותר בשאלות שקשורות במזון שלנו ובחיים שלנו בכלל וניקח אחריות, נחיה יותר טוב.

ואני גם מנסה לחיות חיים כאלו, חיים שמקרבים יותר ויותר אל מקורות המזון שלי ובכך – אל הקהילה, אל הסביבה ואל הגוף שלי.

לאחרונה אף הקמנו מגמת לימודים שמטרתה לאגור את הידע, לחקור אותו ולהעביר אותו הלאה – הנהגת הבריאות, במכללת דאו.

** המזון הוא רק אספקט אחד של התהליך הזה ויש לו עוד אספקטים חשובים שהמרכזי בהם הוא האשפה, ככל האנחנו מתרחקים מהאשפה שאנחנו מיצרים אנחנו מייצרים יותר מזו. אם היינו צריכים להתמודד בעצמנו עם האשפה לא היינו מייצרים כל כך הרבה.