לכל מי שיש שואב אבק ישן, כזה שיש לו שקית, יודע שלא תמיד פשוט למצוא את השקית המקורית (וככל שהזמן עובר כך נהיה קשה יותר), ואם כבר נמצאה השקית לקנייה, המחיר בטח עשה את זה קשה עוד יותר. המדריך הזה ניתן באהבה לכל מי שלא מצא שקית לשואב האבק הישן שלו או שחטף שוק מהמחיר הנדרש עבור שקית נייר.

החומרים הדרושים הם שקית בד לא ארוג (כמו בצילום, ורצוי שתהיה מעט יותר גדולה ממידות המרחב המיועד לה בתוך שואב האבק), גומיה משרדית, ומכסה פלסטיק קשיח, למשל מכסה של קופסת מרגרינה (ראו בהמשך).

נזדקק גם למספר כלי עבודה – מספריים, שדכן סיכות, עט סימון (ארטליין או דומה), ואמצעי לסימון עיגול כמו פקק גדול, דיסקית כלשהי או אפילו קצה הצינור השטוח של שואב האבק (ללא הראשים).

אז איך עושים?

בשלב הראשון נסמן עיגול מעט קטן מפתח כניסת הואקום על מכסה הפלסטיק ונחתוך אותו. במידת הצורך, אם העיגול קטן מדי, נרחיב בזהירות. יודגש כי העיגול צריך “להתלבש” בלחץ על הצינור (ראו צילום בהמשך). כדאי כל פעם לבדוק שהעיגול אכן “מתלבש” בלחץ על הצינור.

על השקית נסמן עיגול דומה ונחתוך אותו החוצה. את שולי מכסה הפלסטיק נחתוך גם כן, ונשדך את לוח הפלסטיק שנשאר לנו (עם חור באמצע, כמובן) אל שקית הבד, חור מול חור, ולשדך בלי קמצנות.

כעת נסגור את פתח השקית בעזרת שידוך סיכות, נקפל, נשדך שוב בסיכות ונחתוך את העודפים.

נפתח את “בית השקית” ונלביש גומיה על צינור כניסת הואקום. הגומיה תמנע מהמכסה לצאת מלחץ השאיבה (היא תומכת באיטום מכסה הפלסטיק על צינור הואקום). אז מפרקים בזהירות חלקי פלסטיק המפריעים לכניסת השקית, ומלבישים את השקית על קצה הצינור.

סוגרים את המכסה תוך הקפדה כי כל חלקי השקית יכנסו פנימה. ניתן לקפל ולקמט את השקית בזמן הסגירה, כיוון שזרימת האוויר תפתח את הקיפול.
וואלאה. בהצלחה.