בבריכה הטבעית והרוחשת של העשייה האקולוגית בארץ צפה בקביעות שאלה טורדנית: “איפה לגור?” (מי שהצטרף לעשייה אקולוגית בגיל יחסית מבוגר כבר גר מן הסתם היכן שהוא ופתור משאלה זו). אלה שעוסקים בשאלה באינטנסיביות עד כדי אובססיה הם צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, אלו שנמצאים בתחילתה של זוגיות, אלו שנמצאים בתחילתה של משפחה.

הם היו רוצים לגדל את ילדיהם בסביבה נקיה, חפה מטלוויזיה, נטולת מחשב. לחיות קרוב לאדמה, לגדל עליה מזון. להישאר ברמת צריכה נמוכה של חומר, של אנרגיה, של תשתיות.

הרצון לקיום פשוט ושפוי מתברר כלא פשוט כלל. התרחקות מהציוויליזציה אינה מעשית אך גם לא עולה בקנה אחד עם אכפתיות סביבתית עמוקה. שכן גם כשהבנייה אינה מאסיבית והתשתיות מינימליות עדיין יש בהם להפר ולהפריע. מדיניות פיתוח בר קיימא אינה נראית באופק והצטרפות לישובים קיימים מעמידה בסכנה את רוב ההעדפות שהוזכרו. זה מכבר הפך הכפר לפרוור והאדמה לנכס פיננסי. אותו קיום חקלאי צנוע שנחשב בעבר ספינת הדגל נתפס היום כהזייה ילדותית וסבך בירוקרטי סוגר עליו מכל עבר.

אחד המקומות המרתקים בהם מתקיים בשנים האחרונות ניסיון אמיתי ומושכל ליצור התיישבות אקולוגית הוא הישוב קדיתא.

על אף שקדיתא מתפארת ברצף התיישבותי בן 4000 שנה המפגש הראשון איתה קשה. אדמה טרשית שוממה. מבנים מבודדים פזורים על פני שטח עצום.
אך התמונה מתבהרת לאיטה.

מדובר באזור עתיר משקעים (יחסית לישראל, כמובן). שנים של רעיית יתר הותירו את האדמה חשופה והיא הולכת ונשטפת עם גשמי החורף העזים. שרידי חקלאות עתיקה מעטרים כל פינה – מספרים בדממה שיכול להיות כאן אחרת.

נטיעות יער המאכל בקדיתא בשיתוף קק”ל

כאן, דווקא כאן, נוכחות האדם מתבקשת ויכולה להביא לשיקום המערכת האקולוגית. בניית טראסות, נטיעת עצים והגנה על השתילים הרכים מצאן ומבקר, העשרת הקרקע בחומר אורגני יובילו בהדרגה לחדירה של מי הגשמים. אדמה תיבנה, מעיינות ישובו לנבוע.

שמירת המרחק שמזוהה עם קדיתא של תקופתנו הולכת ומפנה מקומה למודל שונה. פגשתי במקום אנשים שחיים בקומונה, פגשתי דתיים וחילוניים עובדים במכוש ומעדר שכם אל שכם.

מי שמבקשים להיאחז במקום מכירים ומבינים את התמונה המורכבת. מלאכת שיקום הטראסות ותעלות המים שלקחו על עצמם מסמנת מערכת יחסים חדשה בין אדם לאדמה. מערכת יחסים בה האדם דואג וחרד לאדמה שסביבו. קבוצת אנשים שהשוני ביניהם רב על הדומה ועיקר המשותף לחבריה הוא שנקלעו לאותו מקום באותו הזמן חיים על האדמה בקדיתא, איש לפי דרכו, איש לפי אמונתו ויחד הם חולקים משימה הרת גורל – להשיב עטרה ליושנה.

צילום: עדי סגל

עובדים יחד

אם רק יצליחו להניא את הרשויות מתוכניתם להפוך גם את קדיתא לשכונת וילות נוצצת יפתח השער ליצירת דגם לחקלאות מקיימת, מקום בו האדם משקם מערכת אקולוגית במקום להרוס אותה, מקום ללמוד על החיים כפי שחיו אותם מאות ואלפי שנים בארץ הזאת, מקום למחקר חקלאי ענף אודות זני מורשת. מקום שקולט מתיישבים לחיי כפר ומספק עבודה וקיום לצעירים בראשית דרכם.

קדיתא היום, יותר מכל דבר אחר, מלמדת שהתיישבות אקולוגית אין פרושה קבוצה הומוגנית שעוסקת עד מעל לראשה בגיבוש חזון לחיי קהילה. התיישבות אקולוגית משמעה דאגה עמוקה ומתמדת לאדמה ולאדם שסביבך ועבודה בצוותא שמובילה ליצירה אדירה במרחב הציבורי והפרטי. בתוך אלה סביר שימצא היחיד את מקומו, את רווחתו ואת שלוות רוחו.