אין ספק שהדום הגאודזי העשוי צינורות ברזל חזק יותר עמיד יותר לאורך שנים ואף פשוט יותר להכנה . אם כן מדוע בכלל לטרוח?  ובכן התשובה היא משאבים. אם אין ברשותנו הכסף לרכוש את הברזל (לא סביר שנמצא 65 צינורות ברזל בזבל) או שאין לנו את הכלים (פרס – Press, משור שורף או אפילו חשמל); אם אנחנו פרמקלצריסטים זקי שלמצליסטים שמתעקשים לעבוד עם מה שיש אז סנדות ופלסטיק הם התשובה.

ולא רק סנדות יתאימו כאן – גם במבוקים, ידות תמרים, קנים או מקלות של מטאטים יצלחו למשימה. ואת כולם אפשר למצוא אם מחפשים. גם את צינורות הפלסטיק קל למצוא באתרי בניה בשדות חקלאיים ובמזבלות. צינורות 40 מ”מ ו 50 מ”מ יהיו טובים לסנדות ובמבוקים עבים, כשצינורות 25 מ”מ ו 32 מ”מ יהיו טובים לידות תמרים, קנים, מקלות מטאטא ובמבוקים דקים.

לאחר שאספנו את כל החומרים הדרושים לנו (הקפדנים יעשו זאת לפני) ניגש לאתר האינטרנט החביב desertdome ונחשב לנו את גודל הכיפה הרצויה . כדאי לזכור שהמחשבון באתר מחשב את המרחק בין החורים ולכן אם בהכנת כיפת הברזל איבדנו שניים שלושה סמ מכל צד כאן אנחנו לוקחים בחשבון שיש להוסיף עוד 4 עד 6 ס”מ של אלמנט הפלסטיק המולבש על הסנדה .

לא צריך לדאוג לסטיות הקלות בחישוב. דום V2 הוא טולרנטי (בעל גמישות) בצורה מרשימה ויכול לספוג גם סטיות של 5 ס”מ.

עוד עניין אחד לפני שנתחיל לעבוד. אם אתם נמנים על הפסימים שבחבורה אז בטוח שגם אתם חשים שאנו חיים בו שקרוב מאי פעם לאפוקליפסה או “סתם” התמוטטות הציוויליזציה. אלו (הפסימים) יאמרו שמאוד סביר שנסתובב בקרוב בחיפוש אחר מחסה ללא חשמל או כלים מתוחכמים.

טוב, לעבודה.

קודם מנסרים

כמו שכבר אמרנו, בעידן הפוסט אפוקלפיפטי מסורים חשמליים יהיו נדירים עד לאין שיעור. אך אל דאגה, מסור קשת ידני עושה את העבודה מצוין. טוב, כנראה שגם אין לכם אינטרנט ומחשב… לא נורא, כל מה שאתם צריכים זה 35 מוטות ארוכים ו-30 קצרים. על הקצרים להיות קצרים ב11% מהארוכים . זה לא הדיוק של DesertDome אבל זה עובד.

במקרה שלנו הדום תוכנן כדום V2 בקוטר 6.5 מטר, ואורכי הסנדות היו 175 ס”מ  ו-197 ס”מ בהתאמה.

חיתוך הצינורות

השתמשנו בחתיכות של 30 עד 35 ס”מ אורך. הכפילו את זה ב-130 יחידות, הוסיפו לזה את אלה שהתפקששו ויוצא לכם קצת יותר מ 40 מטר צינור. את הצינור חתכנו עם מזמרת גיזום גדולה אם אין לכם אפשר להשתמש במסור קשת.

חידוד סנדות

על מנת להתאים את הקטרים המשתנים של עובי הסנדה לצינור שלנו צריך לחדד את קצות הסדנות. מצאנו שהכי מהיר ונוח לעשות זאת זה עם גרזן, וכדאי שיהיה מושחז. ניתן גם לגלף באמצעות סכין משיכה או מצ’טה, אך גילינו כי גרזן מהיר בהרבה. רצוי מידי פעם להחליף ידיים, כי המלאכה יכולה לעייף את היד.

כדאי להשאיר חתיכת צינור ליד עמדת החידוד לראות שמגיעים לגודל הרצוי. אם הסנדה קצת יותר עבה מפתח הצינור זה גם טוב כיוון שהפתח מתרחב עם החימום.

חימום הצינור והלבשה על קצה הסדנה

רבות הדרכים לחמם את הצינורות – אפשר לשיר, לחמם מעל כלב גז, כירה פשוטה, רוקט סטוב, חצי רוקט סטוב, סיר עם שמן, או סתם מעל מדורה כמו שאנחנו עשינו. אם יש מספר משתתפים שמחממים מרשמלו פלסטיק אז הטכניקה של המדורה מקבל נקודות נוספות כיוון שיש מקום לכולם. מיותר לציין שבמדורה שרפנו את שאריות הסנדות שחתכנו ואת שבבי העץ שחידדנו. חשוב להשאיר לפחות 15 ס”מ צינור שיבלוט מחוץ לסנדה בהם נשתמש בחימום הבא.

אנחנו בחרנו קודם לחמם ולהלביש את הצינור על הסנדה ורק בשלב מאוחר יותר לחמם את הקצה ולמעוך, אך ראוי לציין שניתן לעשות זאת גם הפוך, דהיינו – קודם לחמם את הקצה ולמעוך ורק אחר כך להלביש.

את חתיכת הצינור הלבשנו על מקל קצר וחיממנו מעל המדורה. מומלץ לחמם את הצינור עד שתחיל להיות מבריק בקצה ומתרחב . כמובן שצינורות שונים מתנהגים אחרת ובסופו של דבר מבינים לבד מהניסיון מתי הרגע הנכון להוציא את הצינור מהאש.

אז מוציאים מהאש מורידים מהמקל (מותר להחזיק ביד, החלק הקרוב לא אמור להיות חם מידי) ומלבישים על הסנדה בתנועות סיבוביות. אפשר לקנח בכמה מכות כנגד הריצפה להכניס אותו עוד קצת.

עכשיו לוקחים חתיכת חבל סיזל, כדאי 8 מ”מ, ומלפפים על החלק הרך. פעולה זו נועדה להצמיד את הקצוות של הצינור לסנדה בלי לשרוף את הידיים .מחכים כמה שניות שיתקרר קצת ופותחים את הליפוף. ועכשיו מניחים בצד לצינון סופי של הפלסטיק עד לשלב הבא.

המעיכה

לפני שנתחיל לחמם את הסנדה עם הצינור, נשחיל מקל דק (מדיד) לתוך הצינור כדי לבדוק עד היכן מגיעה הסנדה .עכשיו שאנחנו יודעים איפה הסנדה מסתיימת אנו מחממים מקצה הסנדה (לא רואים אותה רק מנחשים על פי המדידה ), בערך 10 ס”מ לכיוון קצה הצינור .

חשוב להקפיד על העניין הזה כיוון שיכול להיווצר מקרה בו נחמם את קצה הצינור בזמן שיש הרבה צינור ספייר עד קצה הסנדה או אז נקבל צינור ארוך מידי. הפעם אנחנו מחממים יותר זמן ותוך כדי מסובבים לאט את הסנדה לקבלת חום שווה. על הצינור להתנפח קצת ולקבל צורה של בקבוק אם הקצה עולה באש פשוט הוציאו ונשפו עליו. ממשיכים לחמם עד שהצינור מתחיל להראות סימני נוזליות תוך כדי שמסובבים אותו . זה הזמן להוציא אותו מהאש ולקחת למכבש.

את המכבש ניתן לעשות בכמה צורות. אפשר לבנות מקוביות עץ עם צירים, אפשר להשתמש במרצפות כבדות, ואנחנו השמשנו בשני קרשים. האחד קרש גדול ורחב המשמש כבסיס, והשני חתיכה קצרה של קרש 10\5 שהיא החלק העליון.

מביאים את הצינור למכבש ומניחים אותו בזוית של 15 עד 20 מעלות ואז עם הקרש העליון ומועכים את הצינור. אפשר גם למשוך החוצה ולהגדיל את אזור המעיכה ליותר מ-10 ס”מ של הקרש.

נראה טוב? יופי, אבל אל תוציאו עדיין הפלסטיק עוד רך והוא יתעוות לנו בדרך. מתיזים עליו קצת מים, נותנים עוד סיבוב עם הקרש ליישור סופי, וכשהוא מספיק קשה טובלים בגיגית מים ונותנים לו שם קצת זמן לחשוב על מה שהוא עשה.

פדיקור

נותר לחתוך את העודפים של הצינור. כדאי שלא יהיה רחב מדי וגם לא ארוך מדי – 10 עד 13 ס”מ אורך ו-6 עד 7 ס”מ רוחב. אלה כמובן פרטים רלוונטיים לקוטר צינור שהשתמשנו בו (40 מ”מ).

קדיחה

את החור כדאי לעשות בשתי מידות גדול מהבורג על מנת לאפשר קצת משחק בזמן ההרכבה של הדום. אנחנו השתמשנו בבורג 8\3 ואת הקדח עשינו 11 מ”מ (עדות לערבוב השיטה המטרית עם האינצים בארץ). אם אנחנו בעידן פוסטאפוקליפטי אפשר להשתמש בברזל בניין שחומם על האש כדי לייצר את החור. אנחנו במקרה הזה השתמשנו במברגה. את השאריות קדיחה (גרדים) מומלץ להסיר עם סכין שלא יפריעו לנו בהרכבה.

חיזוק ההלבשות על הסנדה

מודה אני שחיפשתי לחסוך שלב זה. זה לא היה מהתקמצנות על הברגים ולא מחוסר זמן. פשוט היה חשוב לי לבדוק אם אפשר גם בלי. בעיקר חשבתי על נסיבות אפוקוליפטיות שאז לא יהיו לנו ברגים ומברגות. זה עלה לי בנפילה כואבת מראש הדום ועד לימים אלה בהם אני כותב שורות אלה שבועיים אחרי אני עדיין צולע מעט (אל תנסו את זה בבית, או לפחות אל תאשימו אותי אם אתם מנסים).
יש חשיבות לחיזוק הזה כי יש גם כוחות מתיחה על המוטות ולא רק דחיפה.

כשעליתי לראש הדום בכדי לבצע את בדיקת המהנדס (לטלטל ולקפוץ כמו קוף לראות אם זה חזק) נפתחו ההלבשות, וקרסתי עם הדום בהילוך איטי עד לפגישתי הכואבת עם ריצפת הסלע הקשה של נוה ארז. אז אם יש לכם מברגה שימו ברגים! שתיים של 40\4 על כל הלבשה יעשו את העבודה. במקרה של שואה אפוקוליפטית פשוט השתמשו במסמרים.

הקמה

לאחר שכל הסנדות מולבשות בפלסטיקים, מעוכים, מיושרים ומחוררים, מסדרים אותם בערמות לפי האורך וסופרים שוב לראות שלא חסר, שלא ניתקע באמצע ההרכבה…

לברגי הידוק אני ממליץ על בורג 8\3 באורך 120 מ”מ עם שתי שייבות רחבות ואום. תזדקקו ל-26 מהם וכדאי לקחת כמה ספייר. את שאר ההוראות תוכלו למצוא במדריך לבניית כיפה גיאודזית מברזל (מכאן והלאה זה אותו הדבר).

 

 

 

בהצלחה!