לרוב הבניינים בשכונה אין מערכת השקייה פועלת שניתן להתחבר אליה ולהשקות קבוע את העץ לכן יש למצא דרך אחרת להשקות ביעילות. את השיטה הזו למדתי כשהייתי בכיתה ד’, כשגיננו את “הגבעה הפורחת” כשעוד היו שיעורי טבע וכשעוד לא היה מקובל ל”אמץ אתר” מטעם משרד החינוך. זה היה חלק מטכניקות שימור מים שהשתמשנו בהם. והרי היא לפניכם.
חזון השכונה המיוערת מתקדם לאט-לאט ואנחנו שותלים עצים ומרבים שותפים. ואם אפשר לעשות זאת יחד – מוטב! הצבנו לנו רף – 1000 עצי פרי בשלוש שנים. 1000 עצים יצלו על השכונה, יהפכו אותה ליפה ולמזינה. אבל איך נשתול ומי יגדל?…
יצאנו למסע בשכונה לחפש שותפים פוטנציאלים, כאלה עם אצבעות ירוקות ואכפתיות מהשטח הציבורי המשותף. מזהים אותם בקלות לפי האדנית, הנענע, הערוגה ועוד כל מני ירוקים ומתנענעים שנמצאים בסמוך לבית.
“שלום, מה שלומכם? שמי מתן\רלי\צנצנת… אנחנו גרים פה, בשכונה, אולי ראיתם אותנו בגינה הקהילתית? ברינגלבלום, כן. האם תרצו לאמץ עץ? עץ פרי. אנחנו נלמד איך לשתול ולטפל. אתם צריכם להשקות ולדאוג לו. מוסכם?”
ככה אספנו כ-20 תושבים. ובטח יגיעו עוד בהמשך… כדי להבטיח רצינות אנו מתנים את העץ בהגעה לסדנת שתילה, מי שבא אח”כ הצוות מגיע אליו הביתה לשתילה. ואנו מצפים ממנו להגיע בנוסף לשתילה אחרת בשכונה וללוות שכן בתהליך שהוא עבר בעצמו.
מגניב, לא? ועכשיו לשתילה עצמה.
פרמטרים לשתילה
עדיף בצד הדרומי או לפחות חשוף לשמש (גם מתחת למכנף זה בסדר…). לא מתחת לאורנים או אקליפטוס שלא יתקל באללופתיה, לא קרוב מדי לקיר ולחלון כדי שלא יחסום את האור והאויר בהמשך, ואם אפשר בסמוך למרזב ולמזגן מטפטף.
לרוב הבניינים בשכונה אין מערכת השקייה פועלת שניתן להתחבר אליה ולהשקות קבוע את העץ לכן יש למצא דרך אחרת להשקות ביעילות. הדרך המקובלת בשתילה עצים היא בחפירת “צלחת” סביב העץ. מאין גומה שתפקידה לאפשר לבעל העץ להשקות את העץ בצינור או בדלי מבלי שהמים יברחו ולתת להם הזדמנות לחדור לקרקע – עניין חשוב מאוד, בעיקר בקרקעות חרסיתיות כמו שלנו, בהם לוקח למים זמן רב לחלחל.
צלחת סביב העץ
אך לשיטה זו שני חסרונות משמעותיים:
- פני האדמה חשופים ולכן מעודדים אידוי.
- כמו כן השקיה כזו מעודדת את השורשים להשאר קרוב לפני השטח ולא להעמיק ובכך מחלישים את העץ ואת האפשרות שלו להנתק מההשקייה התכופה.
ניתן לשפר מערכת זו על ידי הוספת חיפוי בתוך הצלחת. החיפוי לא ימנע את החילחול אך יקטין את האידוי. עם זאת השיטה עדין סובלת מפינוק יתר לעץ. לכן יש למצא דרך נוספת.
את השיטה הזו למדתי כשהייתי בכיתה ד’, כשגיננו את “הגבעה הפורחת” כשעוד היו שיעורי טבע וכשעוד לא היה מקובל ל”אמץ אתר” מטעם משרד החינוך. זה היה חלק מטכניקות שימור מים שהשתמשנו בהם. והרי היא לפניכם.
את בור השתילה חופרים רחב יותר ועמוק יותר. מספיק כדי להכניס פנימה דלי 18 ליטר. את הדלי אנו מחוררים בעזרת מקדח עץ פשוט, וממלאים בקומפוסט.
בסמוך לדלי מניחים את העץ ומכסים. לא לשכוח להדק היטב את העץ ואם אפשר גם להוסיף תומך לעולל הצעיר.
עץ ודלי
מכסים את הבור
את כל העניין הזה אנו מחפים בגזם עץ. או\וגם דואגים לשתול איזו דלעת שתחפה על הכל וגם תדאג להזכיר לי מתי כדאי להשקות.
מחפים בגזם
את המים אני שופך לתוך הדלי, כך הם חודרים הישר לשורשים ולעומק האדמה, בקלות ובמהירות. ועל הדרך גם העץ קיבל מדשנת פשוטה ויעילה בדומה לארובת התולעים של יואב. גם מאשה מדגימה בסרטון את הטכניקה, כשהיא קוראת לזה מגדל תולעים.
אפשרות שנייה גם בהשראת הערוגות של יואב ואף יותר זריז מערוגת הרגע של אסף הוא לשתול ג’ריקן באדמה אחרי שחוררנו את דופנו בגובה 5\4 והשחלנו פנימה פתיל בדמות חולצה ישנה. את המים אנו ממלאים מפתח הג’ריקן שהשארנו מחוץ לאדמה ולא שוכחים לכסות כדי לא לפגוע בפרוקי רגליים שמעוניינים לשחות אך לא עברו קורס מתאים. הפתיל יעביר את המים לשורשי העץ לאט וטוב. הג’ריקן שלי (18 ליטר) שותה שליש מיכל בשלושה ימים! היתרון בשיחרור רציף וארוך יחסית (אפשר לשחק עם עובי הפתיל) אך מפסידים את המדשנת!
שותלים את הג’ריקן והעץ
כעבור שנה או שנתיים כדאי לשתול כמה דליים נוספים במרחק של מטר או שנים הרחק מהעץ כדי להציע לשורשי העץ אפשרות להרחיב את חיפושם ואת יציבות העץ. החוק אומר שיש להשקות את העץ במרחק של שולי העלווה שלו, בכדי להבטיח בית שורשים רחב ויציבות מירבית.
ולקינוח סרטון קצר ששני סטודנטים לתקשורת ערכו על יער המאכל העירוני שלנו ובו רואים גם קצת מהתהליך.
לתוכן זה נכתבו 6 תגובות